אופנוע קלסי של ואן ויין
בהיסטוריה הארוכה של האופנועים, כמה מהדגמים המסקרנים ביותר לא יוצרו במפעלי ענק או במסגרת תוכניות מרוצים בנות עשרות שנים. הם נבנו מתוך אופטימיות עיקשת וחוסר רצון להשלים עם הדרך שבה "עושים דברים". כאן נכנס לתמונה ואן ויין (Van Veen), מותג שרבים מחובבי הרכיבה לא שמעו עליו. החברה נוסדה בהולנד והתפרסמה בעיקר כמשווקת של מותג האופנועים קריידלר (Kreidler), בזמן שבו תעשיית האופנועים האירופית ניסתה עדיין להתאושש לאחר מלחמת העולם השנייה.הנק ואן ויין (Hank van Veen) לא הסתפק במכירת רעיונות של אחרים. הוא רצה לבנות את מה שעשוי להיהפך לאופנוע האולטימטיבי של התקופה. השאיפה הזו הביאה לאחד מאופנועי הייצור הלא צפויים שנבנו אי פעם: ואן ויין OCR1000.
לאופנוע מנוע ונקל דו־רוטורי שפותח על ידי קומוטור (Comotor) - מיזם משותף של יצרנית האופנועים והקטנועים הגרמנית NSU ושל יצרנית הרכב הצרפתית סיטרואן (Citroen). המנוע לא פותח מאפס. למעשה מקורו בעולם הרכב: מנוע בנפח של 996 סמ״ק שהותקן בתוך שלדה ייעודית לאופנוע בתקופה שבה רוב האופנועים הגדולים עדיין הסתמכו על מנועי בוכנות מקוררי אוויר ומאיידים.
על הנייר, הנתונים היו דמיוניים כמעט. כ־100 כוחות סוס בסביבות 6,500 סל״ד - מספר חריג בסוף שנות ה־70. אספקת המומנט הייתה חלקה למדי וללא ויברציות שאליהן הורגלו רוכבים ממנועי ארבע פעימות גדולים. המהירות המרבית הוגדרה 170 קמ"ש - נתון שהציב את האופנוע בתחום אופנועי הספורט הגדולים של אותו זמן.
גם שאר מרכיבי האופנוע יוצרו באותה רוח שאפתנית: שלדת פלדה, הנעה באמצעות גל הינע במקום שרשרת, בלמי דיסק משולשים ומשקל של 295 ק"ג, כבד למדי במונחים של היום. האופנוע היה בנוי בצורה מסיבית ששיקפה היטב את תפיסת העולם של ואן ויין.
אחד האופנועים הנדירים האלו זמין כעת למכירה בבית המכירות הפומביות מיקאם (Mecum Auctions). במד המרחק של האופנוע משנת 1978 פחות מ־9,000 ק"מ. ברמה הוויזואלית, לאופנוע סכמת הצבעים ירוק־שחור הייחודית שלו. אם מביאים בחשבון שיוצרו ונמכרו פחות מ־40 אופנועים מסוג זה, מדובר במציאה נדירה מאוד.
בזמנו נמכר OCR1000 במחיר גבוה מזה של מכוניות יוקרה רבות, מה שתרם במידה רבה לכישלונו המסחרי. צריכת הדלק הייתה גבוהה, ניהול החום של מנוע הוונקל היה מאתגר, וכאשר הספקית קומוטור קרסה, נעלם גם מקור אספקת המנועים. הייצור הופסק, והאופנוע נהפך בהדרגה למיתולוגי.
אז למה זה רלוונטי דווקא עכשיו? משום שהמכירה הזו הופכת פריט מוזיאוני שאינו נגיש כמעט למשהו מוחשי. תיאורטית, הוא יכול להיות של כל אחד, לא כרכישה רציונלית או מחושבת, אלא כסמל לזמן שבו יצרני אופנועים היו מוכנים להמר על הכול בשם רעיון נועז. הרבה לפני עזרי רכיבה אלקטרוניים והנעות היברידיות, מהנדסים שאלו ברצינות בוכנות בכלל נחוצות. היעדרותו המוחלטת כמעט של מנוע רוטורי בייצור סדרתי מענף האופנועים והרכב כאחד, מספקת תשובה ברורה למדי לשאלה הזו.
