האחראים למניעת תאונות בהסעות תלמידים: נהגים, תלמידים, מחנכים ואחראים על התשתיות

מאות אלפי תלמידים נוסעים מדי יום מבתיהם לבתי הספר וחוזרים בהסעות מיוחדות. את ההסעות מממנים משרד החינוך והרשויות המקומיות. התלמידים מוסעים באוטובוסים, רגילים וזעירים. תלמידי החינוך המיוחד מוסעים גם במוניות. כמויות הסעה כאלה מייצרות עומס מינהלי ומצריכות מערך ארגוני מורכב, מסודר ומדויק. ההנחיות להסעות מעוגנות בתקנות התעבורה ובחוזרי המנכ"ל של משרד החינוך.

תקנת תעבורה 83 מנחה לגבי הסעת תלמידים, ולפיה אין לבצע הסעת תלמידים, אלא ברכב מורשה להסעתם. ההרשאה ניתנת לרכב (אוטובוס, רגיל או זעיר) שמותקנות בו חגורות לכל הנוסעים ולנהג, ומופעלים בו פנסי איתות המותקנים מלפנים ומאחור בכל עת שדלתות הרכב פתוחות. כמו כן נדרשים שלטי "ילדים" מלפנים ומאחור ומערכת התרעה על השארת ילדים ברכב. ההרשאה להסעת תלמידים מצוינת ברישיון הרכב.

עוד נקבע בתקנה, כי לא יסיע אדם ילדים בעמידה בהסעת תלמידים. ממילא חלה חובת חגירה על כולם, חובה שמסלקת את האפשרות להסיע בעמידה או לשבת שלושה תלמידים על מושב של שניים, כפי שהיה מותר בעבר.

כניסת התלמידים לאוטובוס רגיל ויציאה ממנו מותרת רק מהדלת הימנית הקדמית, מול עיניו הפקוחות של הנהג. באוטובוסים צהובים ברחבי העולם, המשמשים רק להסעת תלמידים, כלל אין דלת אחורית. באוטובוס זעיר, באין אפשרות אחרת, מותרות הכניסה והיציאה מהדלת הקדמית הימנית או מהדלת הימנית השנייה מקדמת הרכב.

כדי להבטיח את שלומם ובטיחותם של התלמידים היוצאים מהרכב, נקבע בתקנה שאדם המסיע תלמידים לא יחל בנסיעה אלא לאחר שווידא כי כל הילדים השלימו את ירידתם מהרכב והתרחקו מנתיב נסיעתו. בתום ההסעה על הנהג לסרוק את הרכב כדי לוודא שלא נותרו בו ילדים.

כל זה נשמע מקיף ומבטיח את שלומם של התלמידים הנוסעים, הלא כן? למה אם כך מתרחשות מפעם לפעם תאונות בהסעה ונוסעים נפגעים? על כך בהמשך.

אציין כי אין חובת ליווי של מבוגר אחראי באוטובוס. חובה זו קיימת רק בהסעות של תלמידי החינוך המיוחד.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך

החוזר עוסק בזכאות להסעות ובסדרי הארגון והמינהל. בדברי הפתיחה לחוזר מסביר המנכ"ל, כי הסעת התלמידים במערכת החינוך מסייעת ליישום חוק חינוך חובה לתלמידים שבאזור מגוריהם אין בית ספר, או שבית הספר נמצא בריחוק ניכר מביתם. ההסעות מתבצעות על פי אמות מידה שנקבעו לצורך זה.

מערכת ההיסעים היא פתרון חלופי לבניית בתי ספר, בעיקר ביישובים קטנים, שמספר התלמידים בהם קטן ואינו מצדיק הקמה של מוסד חינוכי מהיבטים פדגוגיים וכלכליים. המערכת מאפשרת להשיג אינטגרציה בחינוך בין תלמידים בעלי רקע חברתי שונה באמצעות הקמת בתי ספר שהתלמידים מגיעים אליהם בדרך כלל מאזורים רבים. מערכת ההיסעים גם נותנת מענה לתלמידי החינוך המיוחד, שכן היא מתחשבת בסוגי הלקויות ומאפשרת לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים ללמוד בבתי ספר המותאמים לצרכיהם.

משרד החינוך משתתף בהוצאות ההסעה של הרשויות המקומיות בשיעורים של 50% עד 85% על פי קריטריונים מסוימים, ועד 90% ברשויות הנאלצות להסיע ברכב ממוגן ירי. המכרזים לביצוע הסעות והחוזים עם המסיעים המבצעים את ההסעות מתפרסמים על פי נוסח שהוסכם בין משרד החינוך, מרכז השלטון המקומי וארגון המועצות האזוריות. אחד מתנאי המכרז הוא שגיל האוטובוסים המסיעים תלמידים לא יעלה על עשר שנים, מלבד המועצות האזוריות המורשות להסיע באוטובוסים שגילם עד 14 שנה.

מוקפד ומנוהל כהלכה, הלא כן?

הסעה מונעת תאונה

מדוע נגרמות תאונות דרכים בהסעות?

להלן נבחן כיצד אפשר למנען. ארבעה הם האחראים למניעת תאונות (סדר ההופעה אינו מלמד על סדר החשיבות): הנהגים, התלמידים, המחנכים (ובכללם ההורים) והאחראים על התשתיות.

אבחון

נקודות התורפה בהסעות התלמידים שבהן מתרחשות תאונות ונפגעים תלמידים:

בהמתנה: התלמידים מגיעים לתחנת ההסעה לפני האוטובוס וממתינים על הכביש או סמוך מאוד אליו.

בכניסה לאוטובוס: תלמידים מצטופפים, דוחפים וגורמים לאחדים מהם ליפול.

בנסיעה: תאונה אחת עלולה לגרום לנפגעים רבים (היזכרו בתאונת האוטובוס בכפר יונה שהתרחשה בסוף יוני 2004. באותה תאונה היו שלושה הרוגים ו-54 פצועים).

ביציאה מהאוטובוס: רבות מהתאונות ורבים מהנפגעים הם בשלב הזה.

בחציית הכביש אחרי היציאה מהאוטובוס: תאונות אלו מתרחשות בדרך כלל כשתלמיד ממהר לחצות את הכביש לפני נסיעת האוטובוס.

בזמן ההמתנה

התלמידים ימתינו לאוטובוס על המדרכה, הרחק מהכביש. ההמלצה הידועה לכל תלמיד לעמוד שני צעדים לפני שפת המדרכה, נכונה לגבי המתנה לחציית כביש, ולא נכונה לגבי המתנה לאוטובוס. לאוטובוס יש להמתין במרחק מה מהכביש. כשיעצור יש לגשת אליו.

הנהגים יגיעו בסוף יום הלימודים לתחנת ההסעה לפני צלצול הפעמון הבית ספרי. או אז התלמידים לא ייאלצו להמתין להסעה על הכביש, או בישיבה על אבן השפה, או על חלק המדרכה הסמוך לכביש. בבוקר, בעת איסוף התלמידים בתחנות שליד בתיהם, יש להגיע אל התחנה לאט-לאט, להביא בחשבון שהשלוחה הקדמית של האוטובוס, זו שבכניסה זוויתית, מרחפת מעל המדרכה כשהגלגל הקדמי-ימני עדיין על הכביש. אורכה יותר משני מטרים והיא מסכנת את התלמידים הממתינים סמוך לכביש.

מחנכים, יש להסביר בשיעורים על הסיכון המתואר לעיל ועל הסיכונים האחרים שיפורטו בהמשך. יש לדבר על כך השכם והערב בשיעורים, הלא תפקיד המחנכים הוא לחנך. קריאה זו מופנית גם להורים. כמו כן יש לדאוג שבנקודות ההורדה והאיסוף של התלמידים ליד בית הספר ישמשו שני מחנכים אסרטיביים שישמרו על הבטיחות והסדר.

האחראים על התשתיות, מהנדסים משכילים, יש לתכנן ולבנות את התחנות ואת דרכי הגישה אליהן, הן של האוטובוסים והן של התלמידים, וכן את רחבות ההמתנה, כפי שכתוב בספרי ההנחיות.

בכניסה לאוטובוס

הנהג יפתח את הדלת הקדמית בלבד ויגרום לתלמידים להיכנס בעוד הוא משגיח עליהם. יש להזכיר לתלמידים הנכנסים, בסבר פנים נעים, לשבת במקומם ולהיחגר. יש לומר לתלמידים שהחגורה מונעת פגיעה חמורה בשעת תאונה, וכן מונעת מהנהג דו"ח ונקודות חובה מהנהג עצמו.

התלמידים ייכנסו בנחת. דחיפות בכניסה הצרה לאוטובוס, בעלת המדרגות, עלולות לגרום לפגיעה. יש להיכנס, לתפוס מקום ולחגור את חגורת הבטיחות.

מחנכים בתורנות ברחבת החניה, תפקידם לוודא שהתלמידים ייכנסו לאוטובוס בנחת. בשלב הכניסה יש להזכיר להם לשבת ולהיחגר.

בנסיעה

התלמידים יישבו במקומותיהם, יניחו את התיקים על ברכיהם או מתחת לספסל ויחגרו את חגורת הבטיחות. החגורה מצילה חיים. כאשר התהפך אוטובוס התלמידים בתאונה בכפר יונה, תאונה שהתרחשה לפני שהוחלה חובת החגירה בהסעות תלמידים, נזרקו כל התלמידים ממקומם אל המקומות הנמוכים של האוטובוס המתהפך. חגורת בטיחות הייתה משאירה אותם במקומם ומצילה את חייהם.

נהגים, לפני הנסיעה ובמהלכה יש לבקש ולהזכיר לתלמידים לחגור את חגורת הבטיחות. יש לבקש ולהזכיר שוב ושוב. כשהאוטובוס של המועצה האזורית נפגע מג'יפ בכפר יונה, הוא התהפך, וכאמור שלושה תלמידים נהרגו ועשרות נפצעו. אילו חגרו, לא היו נפגעים בחומרה.

תלמידים, תפקידו של הנהג הוא לנהוג בריכוז. כל הסחת דעת עלולה להיות קטלנית. לכן יש לשבת בנחת ולהימנע מרעש. הנהג דואג לשלום הנוסעים, וכל תנועה מיותרת ורעש בתוך האוטובוס מטרידים אותו ומסיחים את דעתו מהנהיגה.

מחנכים, מכיוון שאין חובת מלווה באוטובוס ההסעות, אלא בחינוך המיוחד, מומלץ להכשיר נאמני בטיחות מקרב התלמידים בכיתות הגבוהות, שיוכשרו לפקח על ההסעות שהם עצמם נוסעים בהן. תוכנית הכשרה כזו קיימת ומוכרת.

ביציאה מהאוטובוס

נהגים, יש לבקש מהתלמידים לשבת עד לעצירה מוחלטת, ואז לפתוח רק את הדלת הקדמית. יש לפנות אל התלמידים בשפה ידידותית, לבקשם לצאת אחד-אחד בנחת, ולעקוב אחר היוצאים עד שהם מתרחקים מהאוטובוס ואינם נקלעים לשטחים המתים. רק אחר כך, כשאין ספק שכל התלמידים מחוץ לשטח המסוכן, אפשר לנסוע. המעקב בעין אחרי התלמידים היוצאים, יגזול שניות ספורות בלבד, אך אפשר שיציל חיים.

מעילו של תלמיד בביתר עילית, שירד מהאוטובוס בדלת האחורית, נתפס בדלת הנסגרת. התלמיד נגרר על ידי האוטובוס עשרות מטרים. הנהג הבחין בכך מאוחר מדי. התלמיד נהרג. בצור הדסה ירד תלמיד מאוטובוס והחל לצעוד על הכביש בין גוף האוטובוס לשפת המדרכה. הנהג לא הבחין בו ודרס אותו למוות בגלגל האחורי. אלה שני מקרים ידועים מתוך רבים. רבים מדי.

התלמידים יישבו במקומותיהם עד לעצירה מוחלטת של האוטובוס. רק אחר כך יקומו וייגשו אל הדלת הקדמית, יירדו אחד-אחד כאשר הלבוש והתיקים צמודים לגוף, ויתרחקו מייד מהאוטובוס אל תוך המדרכה.

חציית כביש אחרי היציאה מהאוטובוס

תלמידים, חציית כביש לפני האוטובוס שממנו יוצאים או מאחוריו, אינה מאפשרת לנהגים אחרים בדרך לראות את הילדים. עליהם להמתין שהאוטובוס ייסע, ורק אחר כך לחצות.

מחנכים, הורים ונהגים, יש לשנן זאת בכל הזדמנות באוזני הילדים, כמו שפעם היינו משננים: "אני חוצה רק אחרי שהאוטובוס יוצא".

הסעות בקווי שירות

לא אוכל לסיים כתבה זו בלי לבקר את הקומבינה (לפי המילון העברי: סידור, תחמון, תכסיס, תחבולה) הנהוגה בכמה רשויות מקומיות, ולפיה התלמידים מקבלים כרטיס נסיעה לקו השירות הסמוך לביתם והמגיע לאזור בית הספר. שיטה פסולה זו אינה מאפשרת לקיים את הנחיות הבטיחות הנזכרות לעיל, ומאפשרת נסיעת תלמידים בעמידה, ללא חגורת בטיחות, שימוש בדלת האחורית ועוד. מדוע משרד החינוך ומשרד התחבורה מאפשרים זאת?

הכותב הוא מנכ"ל ב.ב.ד - בטיחות בדרכים המרכז להדרכה