הטסת כור גרעיני נייד
במהלך היסטורי, מטוס תובלה מדגם C-17 Globemaster III של חיל האוויר האמריקני הטיס כור גרעיני שלם בהספק של 5.0 מגה־ואט. הכור הוטס מבסיס המילואים האווירי מארץ' (March) שבקליפורניה אל בסיס חיל האוויר היל (Hill) שביוטה לצורך הרכבה והפעלה. מהלך זה מסמן עידן חדש של יכולות אנרגיה ולוגיסטיקה הניתנות לפריסה מהירה.
מומחים להיסטוריה צבאית נוהגים לומר שלוגיסטיקה היא זו שמכריעה מלחמות. היכולת של צבא ארה"ב לפרוס תשתית לוגיסטית מורכבת בכל מקום בעולם בתוך פחות מ־24 שעות היא עובדה ידועה, אך כעת נראה כי היכולת הזו קופצת מדרגה אל תחום האנרגיה באמצעות תחנת כוח גרעינית ניידת.
במרכז התרגיל, שזכה לשם פרויקט יאנוס (Project Janus), עומד הכור הגרעיני המודולרי Ward250 שפיתחה חברת ואלר אטומיקס (Valar Atomics). הכור מתוכנן לספק 5.0 מגה־ואט כוח חשמלי בתפוקה מלאה. מדובר בכמות אנרגיה עצומה: הכור מסוגל לייצר כ־120 חשמל ביממה אחת. כמות זו מספיקה כדי לספק חשמל לעיירה קטנה או להטעין יותר מ־600 טנדרים חשמליים ממצב ריק כמעט עד למקסימום. יכולת זו מעניקה יתרון טקטי עצום למכונות מלחמה חשמליות עתידיות, שלא יזדקקו עוד לשיירות תדלוק פגיעות באורך של מאות קילומטרים.
היתרונות של אספקת חשמל ניידת בקנה מידה כזה אינם מסתכמים ביכולות לחימה. המערכת מאפשרת פריסה מהירה של חשמל אמין לצורכי תגובת חירום באזורי אסון והקמת מאחזים רפואיים ומדעיים מרוחקים. היא תומכת לא רק בצרכים אנושיים בסיסיים אלא מספקת קיבולת מספקת כדי להפוך גם מיקומים מבודדים לכאלו המסוגלים לתמוך בתשתית רחבה של כלי רכב חשמליים.
בהודעה רשמית שפורסמה בנושא נמסר, כי האספקה וההתקנה המוצלחות של הכור פותחות אפשרויות בעלות משמעות לעתיד החוסן האנרגטי והעצמאות האסטרטגית של מערכת הביטחון האמריקנית. המהלך מציג גישה זריזה וחדשנית לפתרון אתגרי תשתית קריטיים, תוך שילוב טכנולוגיה גרעינית מתקדמת שנועדה להבטיח דומיננטיות אנרגטית אמריקנית.
התרגיל הוכיח כי ארה"ב מסוגלת להעמיס כור מכולה על גבי מטוס תובלה, להטיס אותו ליעדו, לנחות על מסלול קצר יחסית של כ־1,000 מטרים ולאחר מכן להרכיב ולהפעיל אותו בשטח. בד בבד התוכנית מספקת מענה מעשי לצורך ההולך וגובר של הצבא באנרגיה אמינה בשדה הקרב, כזו המנותקת מתשתיות חשמל אזרחיות ומסוגלת להפעיל נכסים מבצעיים קונוונציונליים לצד מרכזי נתונים ניידים וציי רכב חשמליים.
