משבר ליתיום צפוי עד 2050
הביקוש העולמי לליתיום עשוי לחצות את רף ה־13 מיליון טונות עד שנת 2050 אם העולם יאיץ את המעבר לאנרגיה נקייה, כך עולה מתחזית חדשה של חברת ווד מקנזי (Wood Mackenzie). האזהרה המשתקפת מהדו"ח חדה וברורה: ללא השקעות ענק חדשות, מחסור רב בליתיום עלול להתחיל כבר בשנת 2028. מנהל המחקר של החברה ציין, כי השוק צועד לקראת משבר אספקה מוקדם בהרבה ממה שרבים בתעשייה חושבים כיום.
תחת תרחישי אקלים שאפתניים, מומחי החברה צופים כי הגירעונות יתחילו לצוץ כבר בעוד כשנתיים. התעשייה נדרשת לפעול מייד, לצד קידום מדיניות ממשלתית של אפס פליטות. הרכבים החשמליים הם המנוע העיקרי מאחורי הזינוק. המודל של ווד מקנזי בחן ארבעה נתיבים אפשריים למעבר אנרגטי. עד אמצע המאה, הביקוש צפוי לנוע בין 5.5 מיליון טונות בתרחיש מעוכב ליותר מ־13 מיליון טונות בתרחיש של אפס פליטות.
תמונת האספקה משתנה לפי קצב החשמול העולמי. בתרחיש של מעבר מעוכב, השוק יישאר מאוזן עד שנת 2037 בטרם ייכנס לגירעון. במקרה הבסיסי, הפרויקטים הקיימים יספיקו לעת עתה, אך האספקה תצטמצם באמצע העשור הבא. בתרחיש של עמידה בהתחייבויות המדינות, המחסור יחל סביב 2029, ויידרשו כמעט שבעה מיליון טונות עד 2050. בתרחיש של אפס פליטות, הגירעונות יחלו מוקדם יותר, ויידרשו 8.5 מיליון טונות נוספים של אספקה.
הרכבים החשמליים יהיו בין 72 ל־80 אחוזים מהביקוש בכל התרחישים. עד אמצע המאה, סוללות נטענות יהיו כמעט כל הביקוש הכולל לליתיום. עם זאת רכבים חשמליים אינם הגורם היחיד שמעלה את הביקוש. ככל שהאנרגיות המתחדשות ישלטו בייצור החשמל, רשתות החשמל יזדקקו ליותר סוללות בקנה מידה גדול כדי לאזן בין היצע לביקוש. מומחים מעריכים, כי הביקוש למערכות אגירת אנרגיה יצמח בשיעור שנתי של עד שבעה אחוזים.
תהליכי מיחזור בהחלט מסייעים, אך הם לא יפתרו את הבעיה בטווח הזמן הקרוב. אמנם למיחזור יהיה תפקיד גדול יותר בעתיד, אך הוא לא יתקן את המחסור המיידי בליתיום. ההיצע הממוחזר צפוי לגדול בקצב דו־ספרתי מדי שנה, עם נפחים ניכרים שיגיעו לשוק רק בשנות הארבעים, כאשר סוללות הרכבים של ימינו יסיימו את חייהן. גם אם היקף המיחזור יגדל בהרבה, עדיין ייוותר פער גדול מאוד של מיליוני טונות בשוק.
סגירת הפער האדיר הזה תצריך הון עצום. לפי ההערכות, צורכי ההשקעה הכוללים נעים בין 100 מיליארד דולר לכמעט 300 מיליארד דולר בתרחיש הקיצון. ההשקעות צפויות להגיע לשיא בין שנת 2030 לשנת 2034, כאשר ייבנו פרויקטים חדשים של כרייה ושרשראות אספקה אזוריות.
בשורה התחתונה, לא משנה באיזה נתיב יבחר העולם. הביקוש יעקוף את התכנון. השאלה האמיתית היא רק אם התעשייה תוכל לנוע מספיק מהר כדי לממן ולבנות זאת.
