מהפכת תחבורה חשמלית בהודו

שוק הרכב החשמלי בהודו מתפתח בתנאים שונים מהותית מאלה שבארצות הברית, אירופה או סין. שיעור הבעלות על מכוניות לנפש נמוך, ורכבים דו־גלגליים שולטים במרחב התחבורה האישית והם חלק בלתי נפרד מהתחבורה העירונית והפרברית. התשתית לתדלוק ותחזוקה של רכבי בעירה פנימית מחוץ לערים הגדולות חלקית בלבד.

תנאים אלה מציבים חסמים בעלי משמעות בפני התקדמות רכבים עם מנועי בעירה פנימית, אך גם נותנים הזדמנות לרכב החשמלי לעקוף חלק מהמכשולים הקיימים במדינות מפותחות במובן המוטורי.

כבר הודגם שאפשר "לקפוץ מדרגה": מהפכת הסלולר הקדימה את פריסת הקווים הנייחים, והארנק הדיגיטלי והעברות בנקאיות מיידיות הקדימו את התפתחות כרטיסי האשראי. ענף התחבורה עשוי ללכת בדרך דומה אם העלויות והתשתיות יתיישרו.

אופנועים וקטנועים כלב התחבורה

כ־75% מהכלים הרשומים בהודו הם דו-גלגליים. הם עמוד השדרה של הנסיעות היומיומיות ולעיתים הרכישה הממונעת הראשונה של משק בית. בשל מחירם הנמוך, משקלם הקל ודרישות הטווח הצנועות הופכים אותם לקלים יותר לחשמול ממכוניות.

קטנועים ואופנועים חשמליים כבר זמינים בהיצע רחב, ויצרנים מקומיים כגון אולה אלקטריק (Ola Electric), את'ר (Ather) ו־TVS מרחיבים דגמים ומוזילים מחירים. סבסוד ממשלתי ומדינתי סייע בהאצה, אף שקיצוצי התמיכה בתוכנית FAME II האטו זמנית את הקצב. עדיין, עלות הבעלות הכוללת על קטנוע חשמלי כבר משתווה לדגם בנזין בעבור רוכבים בתדירות גבוהה, במיוחד בשירותים כגון משלוחים ושליחויות.

בערים עם נגישות לטעינה, הרכב הדו־גלגלי החשמלי כבר יכול להיות ברירת המחדל. נקודת מפנה במכירות עשויה להגיע בסוף העשור, עם שליטה בציי רכב כעבור שנים ספורות.

רכבים תלת־גלגליים חשמליים, ובעיקר ריקשות, הם דוגמה בולטת להאצת החשמול. בחלק מהמדינות והערים הם כבר מרכיבים את רוב המכירות הודות לעלות נמוכה לק"מ, אפשרות טעינה ביתית או בתחנה, ומוגבלות של המסלול ורדיוס הפעולה.

מימון לא פורמלי ושוק חלפים מפותח סייעו לצמיחה גם ללא מדיניות רשמית מקיפה. בעיירות רבות כבר יש ריכוזים של ריקשות חשמליות אף ללא תשתית טעינה אחרת. בקצב הנוכחי, תחום זה עשוי להגיע לרוויה בתחילת שנות ה־2030, אולי מוקדם יותר, תוך עקיפת הצורך בבניית רשת דלק ותחזוקת ICE צפופה.

קוני רכב פרטי בהודו רגישים מאוד למחיר, ורוב המכוניות החדשות הן קומפקטיות, בעלות נמוכה בהרבה מהמקובל במערב. למרות ירידת מחירי הסוללות, מכוניות חשמליות עדיין יקרות ב־20 עד 30 אחוזים ממקבילותיהן מבנזין. ההיצע בסגמנט הזול מוגבל, ותשתית הטעינה מרוכזת בערים גדולות עם פריסת טעינה מהירה דלה בכבישים בין־עירוניים.

באוטובוסים, העלויות הראשוניות גבוהות ואתגרי המימון מאטים את הפריסה, אף שיתרונות האוויר הנקי והחיסכון התפעולי ברורים. תוכניות רכש ציבוריות מקדמות שינוי, וכמה ערים כבר מפעילות צי אוטובוסים חשמליים, אך פריסה ארצית רחבה עדיין רחוקה.

היעדר תשתית בעירה פנימית - יתרון אסטרטגי

באזורים כפריים ופריפריאליים, שבהם תחנות דלק ומוסכים נדירים, הקמת עמדת טעינה בסיסית עשויה להיות זולה יותר מהקמת תחנת דלק תקנית. בהיעדר "אינרציה" תרבותית לרכב בעירה פנימית, משפחות שייכנסו לראשונה לעולם הממונע עם רכב חשמלי לא יחושו את החסמים שקיימים במערב.

מרחקי הנסיעה הממוצעים קצרים, בדרך כלל 20 עד 40 ק"מ ביום למכוניות, ופחות לאופנועים וקטנועים. טעינה ביתית בלילה מספיקה לרובם. באזורים עירוניים, טעינה משותפת בבניינים או בעבודה עשויה לגשר על פערים. החלפת סוללות צוברת תאוצה בציי רכב דו־גלגלי מסחרי, ועשויה להתרחב.

תכנון תחבורה ציבורית

פרויקטים של מטרו, חיזוק רשת האוטובוסים, חיבורי "הקילומטר האחרון" והשקעה בתשתיות להולכי רגל ורוכבי אופניים, יוצרים סביבה שבה הבעלות על רכב פרטי פחות חיונית. אם המערכות האלו יגיעו ליעילות ולנגישות הרצויות, הן עשויות להאט את עליית הבעלות על מכוניות פרטיות ולרכז את החדירה החשמלית בציים משותפים וציבוריים.

תוכניות כגון FAME II, תמריצים מדינתיים ותוכנית התמריצים לייצור (PLI), מייצרות תנופה. במדינות שמחברות סבסוד רכישה עם תמיכה בייצור ופריסת תשתיות כגון דלהי, מהאראשטרה וטמיל נאדו, קצב האימוץ מהיר יותר. עקביות ותחזית ארוכת טווח קריטיות להשקעות של יצרנים ומשקיעים.

נראה כי ב־2025 ואילך שיעור המכוניות החשמליות החדשות בעולם יהיה נמוך, אך אופנועים וקטנועים חשמליים יתפסו נתח בעל משמעות. עד 2030 הרכב הדו־גלגלי צפוי לעבור מחצית מהמכירות, וכלי רכיבה חשמליים תלת־גלגליים צפויים להגיע לחשמול כמעט מלא. מכוניות חשמליות יכבשו ככל הנראה 20 עד 30 אחוזים מהמכירות במדינות מובילות. עד 2040, עם סוללות זולות, היצע רחב ותשתית צפופה, מרבית המכוניות החדשות יהיו חשמליות, וכל צי הדו־גלגלי יהיה חשמלי.

הודו לא תלך בנתיב האיטי של המערב, היא תעצב נתיב ייחודי, שבו היעדר תשתית לטיפול במנועי בעירה פנימית עשוי להיהפך לנכס אסטרטגי שיזרז את המהפכה החשמלית.

לפרטים נוספים