גלגלי עזר לא עוזרים

זו אולי נשמעת כמו הצהרה פרובוקטיביות, אך המומחים והניסיון בשטח מוכיחים זאת שוב ושוב: שימוש בגלגלי עזר לא מסייע לילדים ללמוד לרכוב אלא להיפך, הוא מעכב את התפתחות המיומנויות הקריטיות ביותר שלהם. המהפכה של "אופני האיזון" שינתה את חוקי המשחק, והגיע הזמן להבין מדוע השיטה הישנה פשוט לא עובדת.

מדוע גלגלי עזר נחשבים כיום לפתרון נחות? הסיבה המרכזית היא פיזיקלית ופסיכולוגית כאחד. אופניים הם כלי לא יציב באופן טבעי. כדי לרכוב עליהם, המוח והגוף צריכים ללמוד לאזן את הכלי בתנועה. גלגלי עזר "פותרים" את בעיית היציבות באופן מלאכותי ומאפשרים לילד להתמקד בפעולה המשנית - הדיווש. הילד לומד לפדל, פעולה שאפשר ללמוד תוך דקות, אך מדלג לחלוטין על הלמידה של שיווי המשקל, תהליך המצריך זמן ותרגול.

גלגלי עזר מעניקים תחושת התקדמות מזויפת. הילד בטוח שהוא יודע לרכוב, אך ברגע שמסירים אותם, הוא חוזר לנקודת ההתחלה ללא ניסיון אמיתי. גרוע מכך, השימוש בהם מקבע הרגלים רעים: ילדים לומדים להישען על אחד מגלגלי העזר (בדרך כלל בצד אחד), וכשהתמיכה מוסרת, האינסטינקט שלהם הוא להמשיך ולהישען הצידה - מה שמביא לנפילות.

מעבר להיבט המיומנות, באופני ילדים סטנדרטיים קיימת בעיה הנדסית: משקל. אופני כניסה הכוללים פדלים, מערכת הילוכים, שרשרת, מגן שרשרת וגלגלי עזר, הם כבדים מדי. במחקר שנעשה ב־2020 נמצא כי חלק מאופני הילדים שוקלים עד 14 ק"ג - משקל זהה למשקל הילדים שרוכבים עליהם ואף יותר מזה. לשם השוואה, תארו לעצמכם מבוגר שמנסה ללמוד לרכוב על אופנוע השוקל פי ארבעה ממשקל גופו. בגלל המשקל העודף האופניים קשים לתמרון, מסורבלים ומעייפים. הורים רבים לא מבינים זאת עד שהם נאלצים לסחוב את האופניים חזרה מהפארק כשהילד מתייאש אחרי חמש דקות. לעומת זאת אופני איזון איכותיים עשויים מסגסוגות קלות (כגון אלומיניום), מה שמאפשר לילד שליטה מלאה, הרמה קלה של האופניים והנאה לאורך זמן.

אחת המגבלות הגדולות של גלגלי העזר היא חוסר עמידות במסלולים. ילד עם גלגלי עזר מוגבל לשבילים סלולים, ישרים וחלקים. כל ניסיון לרדת לדשא, לשבילי עפר או להתמודד עם מדרכה עקומה, יגרום לאופניים להיתקע או להתהפך בגלל מרכז הכובד הבעייתי. לעומת זאת ילד על אופני איזון דוהר על הדשא, צולח שבילי יער, מתמודד עם שיפועים ומפתח יציבה זקופה וטבעית. הוא לא רק "רוכב", הוא משחק, חוקר ונהנה.

הגישה המודרנית דוגלת באופניים שגדלים עם הילד (דגמי שניים באחד). הילד מתחיל במצב של אופני איזון, לומד לשלוט בהיגוי וביציבה, ורק כשהוא מוכן ובשל, מחברים לאופניים את ערכת הפדלים. כך נמנע המעבר המפחיד לאופניים חדשים וגדולים יותר. הילד נשאר על הכלי המוכר לו, ורק מוסיף את אלמנט הדיווש למיומנות האיזון שכבר רכש.

לפרטים נוספים