אופני בריזר בעיצוב ייחוד

בשנות ה־90 המוקדמות החלו להתגבש שתי תפיסות לגבי עתיד אופני ההרים. מצד אחד עמדו חלוצים ומהנדסים שהגיעו מעולם האופנועים, שעבורם מתלים היו פתרון טבעי, אך הם תוכננו מתוך היכרות עם מנועים עתירי כוח ומומנט - לא עם ההספק האנושי המחזורי והמוגבל של רוכב אופניים.

מולם ניצבה קבוצה אחרת שחברים בה ראו באופני ההרים פלטפורמה יעילה לדיווש. בהשפעת עולם הכביש, הם ראו בכל תנועת מתלה "בזבוז" של כוח רגליים יקר. באותו זמן, מזלגות ובולמי אוויר ש"סבלו" מחיכוך התחלתי גבוה נחשבו לתכונה חיובית, ומתלים הופעלו רק במכות ממשיות והתנהגות האופניים נותרה קשיחה יחסית בדיווש. מושגים כגון שקיעה סטטית (sag) או קפיץ נגדי כלל לא היו חלק מהשיח, במיוחד כשמהלך המתלים כולו היה 50 עד 60 מ"מ בלבד.

עוד לפני עידן המתלים, רוכבים ספגו זעזועים באמצעות הגוף עצמו: ידיים ורגליים שימשו כבולמים טבעיים, עם טווח תנועה גדול בהרבה מכל מתלה מכני. גם כיום רוכבים מיומנים עושים זאת, אפילו על אופניים מודרניים עתירי מהלכים. גישת הדגם בריזר בימר (Breezer Beamer) נשענת בדיוק על הרעיון הזה: בידוד הרוכב מהמכות, לא בידוד הגלגלים מהקרקע.

באופניים אלה, שתיים משלוש נקודות המגע - הכידון והאוכף - מבודדות מהמכות באמצעות מערכת ייחודית. הרוכב עצמו שולט בשיכוך החזרה דרך הרגליים, המחברות בין האוכף לפדלים. התוצאה היא הפחתת עייפות, רכיבה ממושכת יותר ושליטה טובה יותר, לפחות מבחינת נוחות. עם זאת הגלגלים עצמם נותרים מחוברים זה לזה בשלדה קשיחה, ולכן האופניים נוטים "לקפוץ" מעל מכשולים במקום לעקוב אחר הקרקע.

האוכף נתמך באמצעות קורה ייחודית הבנויה משני קפיצי עלים מקרבון המחוברים ביניהם בחומר גומי רך, המספק שיכוך מסוים לתנועה האנכית. למרות זאת התחושה נותרת קופצנית, גם כאשר הרוכב תורם לשליטה באמצעות הגוף. גובה האוכף מותאם באמצעות זווית הקורה, ומיקומו ניתן לכיוון מלא באמצעות מהדק בורג יחיד. במהלך התנועה משתנה גם זווית האוכף, אך אורכה הרב של הקורה מצמצם את האפקט.

בזכות מבנה זה, השלדה אינה זקוקה לצינור אוכף קונוונציונלי, למעט לצורך התקנה של מעביר קדמי. מתקבל ניתוב ישר ונקי של כבל הבלם האחורי, ואף אפשר להתקין תיק אוכף ייחודי עם מקום למשאבת יד ארוכה.

מבחינה אסתטית, היצרן בחר בסכמת צבעים בהשראת אופני הקרוזר של שנות ה־30, עם ראש שלדה בצבע קרם וגוף בצבעים מטליים עשירים, בהם אדום, ירוק, סגול או שחור. במקרה זה, הצבע הסגול שימש בסיס לתצוגת חלקים סגולים בסגנון שנות ה־90. עם זאת ריבוי השימוש בצבע זהה יוצר עומס ויזואלי, וחוסר אחידות בגווני האנודייז לאורך שנים מדגיש את הזדקנות החלקים.

חוויית הרכיבה עצמה ייחודית, ולעיתים אף מרתיעה. משקל הרוכב גורם לשקיעת האוכף כבר בתחילת הרכיבה, מה שפוגע בדיוק בגובה האוכף ועלול ליצור בעיה לרוכבים רגישים. התחושה שהאוכף "עולה" עם הרוכב בעת עמידה אינה טבעית, ובשטח טכני עלולה להיות מטרידה. הסטם סופג מכות ביעילות, אך ללא שיכוך חזרה, התנועה חדה ולעיתים אלימה, עד כדי טשטוש ראייה בקטעי שטח רצופים.

בהקשר מודרני, אפשר לראות דמיון רעיוני בין הבימר לבין פתרונות מתלים קלים לאופני גרבל, שבהם הדגש מושם בנוחות הרוכב ולא במהלך מתלה גדול. כיום אופניים מגיעים עם סטמים עם שיכוך, מוטות אוכף גמישים ושלדות "סלחניות", מתוך אותה תפיסה בסיסית.

לפרטים נוספים