ייצור ייעודי של אופני ספורט
איגוד האופניים הבינלאומי (UCI) אמור לאפשר ייצור אופני מרוץ ייעודיים לרוכבים מקצועיים - נפרדים מאופני השוק הרחב. כך יוכלו החברות לייצר אופניים שמתאימים באופן מדויק לדרישות המקצוענים, ומצד שני המהלך יתרום לייצור אופניים שימושיים ונוחים הרבה יותר לשאר הרוכבים. במצב הנוכחי, מגבלות התקן גורמות שאופני מרוץ רבים נראים מגוחכים למדי: סטמים (עמודי הכידון) ארוכים מדי, גיאומטריה קיצונית ובחירות טכניות לא ברורות, הכול כדי להתאים את השלדה לפרופורציות של הרוכבים. אם רק היו מרפים מעט מהחוקים, זו הייתה יכולה להיות קפיצת מדרגה הן לתחרויות והן לרכיבה היומיומית.
הטכנולוגיה של רכיבת מרוץ כיום דומה למכונית סטנדרטית יותר מאשר למכונית מרוץ. דוגמה בולטת לכך היא דגם Venge Vias של ספיישלייזד (Specialized): אופני מרוץ פורצי דרך, שיצירתם והספקתם בסדר גודל רחב בוטלו בגלל תלונות ממכונאים בחנויות, שטענו כי קשה מדי לטפל בהם. הדבר פוגע ברווח ובשירות ללקוח. למשל, במרוצים מקצועיים כגון פורמולה 1 או MotoGP אף אחד לא מודאג אם הרכב קל לתחזוקה. המיקוד הוא במהירות. כך צריך להיות גם באופני מרוץ מקצועיים.
רבים מאיתנו רוצים אופניים שנראים כמו אופני מרוץ, אבל כאלו שלא יכפו על הרוכב תנוחות רכיבה קיצוניות או הגבלות פיזיות וטכניות. רוכבים רוצים מקום לאחסון אביזרים וכלי תיקון בתוך האופניים, מרווח לצמיגים רחבים, אפשרות להתקין מגיני בוץ - דברים שנעדרים מאופניים בעיצוב "מקצועי". עשרות אלפי רוכבים משתמשים באופניים שבנויים על שלדות מרוץ עם חלקים ורכיבים חיצוניים מיותרים. הדבר הורס את המראה ופוגע בהתאמה הגיאומטריה היא של אופניים מקצועיים. חברת טרק (Trek) למשל נהגה להציע שלוש גרסאות גיאומטריה (H1, H2, H3) לאופניים שלה, אך כיום נותרה רק גרסת ביניים שאינה מתאימה ומספיקה לרוב הרוכבים.
למרות שנראה שפיתוח אופניים ייחודיים רק למקצוענים לא משתלם כלכלית, יש לכך היגיון שיווקי. רוב החברות כבר מוכרות דגמים יוקרתיים נפרדים כגון S-Works, LAB71, CFR או SLR - גרסאות קצה שמיועדות לרוכבים שרוצים לנסות לחוות את מה שיש למקצוענים.
למה לא לאפשר ייצור ושיווק של דגמים תחרותיים עם מבנה מותאם אישית, אווירודינמיקה אגרסיבית ורכיבים מודפסים בתלת ממד? הדבר יחייב שינוי בתקנות. למשל, הסרת מגבלת המשקל של 6.8 ק"ג, שאינה מתחשבת בהבדלי גובה ומשקל בין רוכבים.
סטנדרטים כפולים כבר קיימים. על הנייר, UCI דורש "עליונות האדם על המכונה", אך בפועל התחרויות הן מרוץ חימוש טכנולוגי לכל דבר, בדיוק כמו באולימפיאדה. גם כיום, רוכבים מקצועיים רבים התחרו על אופניים שלא עומדים לחלוטין בתקנות. עדיף פשוט להרחיב את הכללים באופן ברור ושקוף.
הדגמים הציבוריים עשויים לשלב תכונות פרקטיות כגון תאי אחסון, חיבורים קלים למגני בוץ או שיטת שילוב של כבלים, הכול תוך שמירה על ביצועים גבוהים. כל עוד רוכב רגיל מן השורה לא עובד עם צוות טכני צמוד, צריך אופניים שאפשר לטפל בהם עצמאית.
אופניים מקצועיים יוכלו להיות גם קלים יותר, מותאמים אישית, עם משנקי הילוכים בזוויות לא שגרתיות, ארכובות אווירודינמיות, כידונים צרים ורכיבים מודפסים. רוכבים רציניים יוכלו לרכוש את הדגמים האלה במספרים מוגבלים, כמו שקורה בעולם רכבי היוקרה הספורטיביים. במילים פשוטות, אם נשחרר את המעצבים והמהנדסים ממגבלות מיושנות, כולנו נרוויח, הן על מסלול המרוץ והן בשביל האופניים העירוני.
