טרנד של הגה "הפוך" - האם הוא שווה את זה?

רוכבים אוהבים לעקוב אחרי טרנדים וחידושים בענף מרוצי האופנועים. אחד מהטרנדים הטריים שהגיע משם הוא שדרוג הכידון. מדובר במוטות נהיגה קטנים ובלחצנים שמופנים פנימה. אבל עד כמה זה שימושי? והאם באמת כדאי לעשות את השינוי הזה באופניים הרגילים שלנו?

מי שצפה במרוצי אופניים בחודשים האחרונים, וראה את התחרויות באביב ואת הטור דה פרנס, ודאי שם לב שיותר ויותר רוכבים בוחרים בהגה עם מוטות קצרים ולחצנים "הפוכים". מסתבר שזה טרנד חדש שכבר התחילו להעתיק בתחרויות שמתרחשות בדרגים נמוכים יותר.

היתרון המשמעותי של מעבר למוט היגוי קצר טמון באווירודינמיקה. מה שיוצר את היתרון הוא לא המוט, אלא השטח הפרונטלי המצומצם שנוצר. אם ניקח את מקדם המשיכה האווירודינמית של צילינדר (צורה סטנדרטית של מוט היגוי) נקבל שהמוטות עצמם מוסיפים כ-0.9 ואט של משיכה נוספת על כל שני סנטימטרים במהירות של 40 קמ"ש.

זהו הבדל זניח, אך הוא משמעותי מאוד לרוכב. זאת הסיבה שרוכבים שמתמודדים על זמן משתמשים במוטות אווירודינמיים. כל פעם שמקרבים את הידיים בשני סנטימטרים זו לזו על הכידון, נוצר יתרון משיכה של 25 ואט במהירות של 40 קמ"ש.

כמו לכל דבר, גם כאן יש צד שני. רכיבה עם הגה קטן יותר משפיעה על המאמץ הגופני ברכיבה. כאשר רוכבים על כביש חלק, גורמים אווירודינמיים רק יוסיפו למהירות. אבל צריך להאט בשביל לטפס בעלייה, והריאות יצטרכו הרבה יותר חמצן בשביל לאפשר לרוכב כוח לשמור על איזון האופניים.

חסרון נוסף של הגה קטן הוא שליטה מופחתת על האופניים. ההכוונה של הכידון תהיה מעוותת יותר ותצריך מאמץ רב יותר.

אז האם כדאי להעתיק ממקצוענים? ברוב המקרים, תעשיית האופניים כבר יודעת מה טוב בשביל הרוכבים. זו בדיוק הסיבה שאופניים מגיעים עם כידון רחב. בתנוחה טבעית אנשים רוכבים ונוהגים כשהזרועות שלהם ישרות. הביאו בחשבון שהגה "הפוך" ייצור יותר מאמץ על הכתפיים. בשביל רכיבה נוחה, כדאי להתאים את ההגה לרוחב הכתפיים.

מקור: road.cc