הבדלים בין סוגי מושבים לאופניים
אופני הרים ואופני כביש נבדלים במבנה הטכני שלהם. רואים את זה בעיקר במבנה הטכני, בגודל ובצורה של מוטות ההיגוי או בגודל הפדלים. לדוגמה, מוטות היגוי של אופני כביש נוטים למטה וקטנים יותר, ומוטות של אופני הרים גדולים יותר, רחבים ושטוחים. ההבדלים שתופסים את העין במבנה הפדלים ברורים למדי: אף אחד לא רוכב על אופני כביש עם פדלים שטוחים, אבל מצד שני, לאופני הרים יש דווקא פדלים רחבים ושטוחים. הפלטפורמה שלהם נותנת יותר שטח למקם את כף הרגל, ובכך מאפשרת לקבל יותר שליטה על האופניים.
נקודת החיבור השלישית בין האופניים לרוכב היא מושב הרכיבה. המושב הוא אולי לא החלק הכי חשוב מבחינה ארגונומית, אבל צורה נכונה שלו הכרחית לנוחות הרוכב, לביצועים טכניים של האופניים ולביצועים פיזיים של הרוכבים. למרות שבמבט חטוף מושבי רכיבה לסוגי אופניים שונים עשויים להיראות אותו דבר, יש ביניהם הבדלים קריטיים.
בעיקרון, העיצוב והצורה של מושב הרכיבה אמורים לעזור למאמצים הדינמיים של הרוכב ולתמוך בו עם כמה שפחות הפרעות ביו-קינטיות ועם כמה שיותר נוחות. מושב רכיבה ארוך ודק, שאופייני לדגמי כביש, מאפשר לרוכב לשמור על קצב ואיזון ברכיבה ארוכות. כל מהנדס ומעצב מתחום אופני הכביש יודע שצורה נכונה של מושב מייצרת תמיכה מרבית במאמצי פידול אינטנסיביים.
גורם חיצוני חשוב נוסף לצורה הנכונה של המושב הוא העמידות שלו בתנאי מזג אוויר ובמשקל. רוכבי כביש יוצאים לפעמים לדרך בגשם ובקור, ויש כאלה שמקפידים להתאמן בתנאים קשים בחורף. גם לרוכבי הרים יש אתגרים משלהם, בעיקר רכיבה בבוץ. שני הגורמים משפיעים על הסוגים והצורות של מושבי הרכיבה. החומרים שמרכיבים מושבים של אופני כביש בעלי עמידות אך כבדים יותר מאלו של אופני הרים. זאת משום שהמבנה של מושב לאופני הרים מתוכנן להתמודד עם השפעות ופגיעות חיצוניות הרבה יותר משמעותיות.
אחד המרכיבים המסקרנים ביותר בתחום של מושבי אופניים הוא מושבים לאופני הרים שמתוכננים בעיקר לרכיבות שטח בירידות, מה שנקרא דאונהיל (downhill). כשרוכבים על אופניים כאלו, אף פעם לא מפדלים בכיוון למעלה ובקושי מתיישבים על מושב הרכיבה. יש שישאלו, למה בכלל צריך אותו באופניים כאלו? התשובה היא שהמושבים באופני דאונהיל מסייעים באיזון ובפניות.
