רוכבים מעל החוק

בביקורי האחרון בברצלונה פגשתי בעל עסק להשכרת אופניים חשמליים, שסיפר לי שהעסק שלו נקלע לאחרונה לבעיה אמיתית. האיש, שהוא גם יבואן של אופניים חשמליים, לא נערך כיאות לשינוי התקינה בספרד בנושא אופניים חשמליים. השינוי נבע מאימוץ התקן של האיחוד האירופי, שמאפשר שימוש באופניים חשמליים מסוג Pedelec בלבד. אלו אופניים חשמליים שהמנוע שלהם נכנס לפעולה רק כאשר הרוכב מדווש, וחדל לפעול כשהאופניים מגיעים למהירות של 25 קמ"ש.

"יש לי במלאי 1,000 זוגות אופניים שאינם עומדים בתקן, וכעת אין לי מה לעשות איתם", אמר לי האיש. התגובה המיידית שלי הייתה: "תמכור אותן לישראל. אצלנו גם אימצו את התקן האירופי, אבל אף אחד לא אוכף את העמידה בתקן, ואף אחד לא ירגיש אם עוד 1,000 אופניים לא חוקיים יעלו על הכביש."

הסיפור הישראלי

התקן האירופי מאפשר לצייד את האופניים במצערת ידנית לשם סיוע בתחילת הנסיעה מכיוון שאופניים חשמליים כבדים מאוד יחסית לאופניים רגילים. המצערת אמורה להתנתק במהירות של 6.0 קמ"ש, ולאחר מכן האופניים מצריכים דיווש על ידי הרוכב. הסיוע החשמלי אמור להיפסק כשהאופניים מגיעים למהירות של 25 קמ"ש.

מה עשו בישראל? ניתקו את הניתוק והפסיקו את ההפסקה. כל מי שבבעלותו אופניים חשמליים או מודע לאופן שבו אופניים כאלה פועלים בארץ, יודע שאין כמעט אופניים שעומדים בתקן. המצערת ממשיכה לעבוד גם במהירויות של יותר מ־6.0 קמ"ש (נסו להיזכר מתי ראיתם שליח או סתם רוכב אופניים חשמליים שממש מדווש), שלא להזכיר שהיא מטיסה את האופניים למהירות הגבוהה בהרבה מתקרת המהירות המותרת, שהיא כאמור 25 קמ"ש.

לו התופעה הייתה שולית, ניחא. אבל במדינתנו הקטנה יש לפי ההערכות קרוב ל־400,000 זוגות של אופניים חשמליים, ולצד היותם פתרון תחבורה זול בעל יתרונות מבחינת זיהום אוויר, צפיפות בכבישים וחניה, הם מטרד רציני למכוניות שאיתן הם חולקים את הכביש וגם מקור להרבה פצועים והרוגים מדי שנה.

אילוסטרציה

אני שואל את עצמי כבר הרבה זמן איך מצב זה, של הפרה בוטה של החוק, ממשיך להתקיים שנה אחרי שנה בלי שמישהו עושה משהו בנידון. לאחרונה החלטתי לבדוק את הנושא ופניתי לגוף האחראי לבטיחות בדרכים בישראל, קרי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

זו תגובת דוברות משרד התחבורה, כלשונה: "משרד התחבורה מבצע אכיפה באמצעות מכון התקנים, כמעבדה מוסמכת לרכב, על כל האופניים בעלי מנוע עזר, במסגרת תהליכי אישור היבוא ובדיקות המשלוחים. על האופניים לעמוד בדרישות התקן הרשמי 1594 לכל דגם מיובא. אכיפת השימוש בכלים אלו בדרך הציבורית אינה באחריות משרד התחבורה."

ברשותכם, אתרגם: אנחנו רק קובעים את התקן. בזה מסתיים תפקידנו. מכון התקנים מאשר יבוא של דגמים שעומדים בדרישות התקן. הוא אולי עושה בדיקות - מדגמיות מן הסתם - של משלוחים, אבל זאת לפני שהאופניים מגיעים למחסני היבואנים או לחנויות, וכל שינוי שנעשה בהם לאחר מכן אינו נבדק כמובן. אנחנו, קרי משרד התחבורה, לא עוסקים בנושא בכלל. לא בודקים, לא אוכפים.

הפינג פונג של משרד התחבורה והמשטרה

למה בעצם לא עושים בדיקות בשטח? משרד התחבורה מחייב כל כלי רכב מנועי לעבור טסט שנתי, אבל אופניים חשמליים לא מוגדרים כרכב מנועי, לא מחויבים ברישיון רכב וממילא גם לא בטסט שנתי. כלי רכב אחרים עוברים בדיקה מדי שנה, ויש גם ניידות של משרד התחבורה שעושות בדיקות פתע בשטח. אבל אופניים חשמליים עוברים מתחת לרדאר.

בואו נחדד את זה: מהרגע שהגדיר את התקן, משרד התחבורה לא עושה שום דבר לגבי עמידה בתקן. כלום. נאדה. הברדק חוגג. ואם משרד התחבורה לא עושה כלום, יש את המשרד לביטחון פנים, האחראי דרך משטרת ישראל לאכיפה בדרכים.

פניתי למשטרת ישראל, אבל התשובה הייתה אף קצרה מזו של משרד התחבורה: "למענה לפנייתך יש לפנות למשרד התחבורה." קצר ולעניין: אנחנו לא בעסק. דבר אל הקיר, ובמילים אחרות - אל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. אותנו (משטרת ישראל) זה לא מעניין.

אם נסכם את המצב, במדינת ישראל ב־2026 מאות אלפי אופניים חשמליים לא חוקיים מסתובבים בכבישים בלי שמישהו יבדוק את תקינותם, בלי שמישהו יאכוף את החוק לגביהם. הם לא חייבים לעבור מבחן רישוי שנתי, הם לא מחייבים רישיון נהיגה, ואין להם ביטוח. בקיצור, הפקרות לשמה, שעולה בחיי אדם, ואף אחד לא אחראי. נשמע מוכר?