מערכות בקרה ותרומת הנהג לחיסכון בדלק

אחד האלמנטים החשובים ביותר שנמצאים בשליטתו של נהג המשאית הוא נהיגה שמאפשרת חיסכון בדלק. נהיגה כלכלית תייצר חיסכון בדלק ומסלול רווחי. נהג שנהיגתו כלכלית ימשיך לעבוד, ואילו נהג שמייצר הפסדים עלול לאבד את מקום עבודתו.

להשגיח על הנהג ולחסוך בדלק

חלק מהנהגים בחברות התובלה אינם נותנים דעתם למחירי הדלק. החשבון מגיע לחברה, והיא זו שנושאת בעלויות. הנהגים יודעים היטב שהבקרה עליהם רופפת או אינה קיימת. בעל הבית כמעט אינו יכול לדעת כיצד עובד הנהג, אם נהיגתו חסכנית בדלק ואם אפשר ליעלה כדי להפיק יותר ביצועים בתצרוכת דלק נמוכה. במילים אחרות, השליטה היומית על תפקוד הנהג בקבינה דלה מאוד, והיעדר הפיקוח מגדיל בין השאר את ההוצאות הקשורות לתדלוק.

בשנים האחרונות פותחו הרבה מערכות שמיועדות לספק מענה להיעדר הבקרה על פעולות הנהג ולספק מידע על תפקוד הרכב. הכוונה לפתרונות המיועדים למערך צי הרכב בארגון, תוך שימת דגש בהוזלה ניכרת של עלויות התפעול והניהול של ציי הרכב. מרבית המערכות מבוססות על העברה של כל הנתונים מהרכב בזמן אמת, כשהן מאפשרות לשלוט על פרמטרים הקשורים לנהג, לבקרם ולנהלם (בקרה על אופן השימוש ברכב ואופן הנהיגה) ועל פרמטרים הקשורים למצב הרכב ותקינותו (car diagnostics).

מערכת בקרת הנהיגה מאפשרת לארגון לשפר את תרבות הנהיגה שבו, לחסוך בעלויות אחזקה (תצרוכת דלק, חלפים וטיפולים) ולקדם את המאבק במניעת תאונות דרכים וזיהום אוויר. במערכת יחידת קצה (המותקנת ברכב) ומערכת מידע מקוונת לניהול, שליטה ובקרה, הפועלת באמצעות תקשורת אינטרנט קבועה בין שרתי החברה לבין מחשבי הלקוח. אפשר לקבל נתונים מכל מקום ובכל שעה, ובשל היותה מקוונת המערכת אינה מצריכה התקנה מקומית. בנוסף, מערכת אחת מאפשרת לקבל את כל השירותים הנחוצים לניהול הצי. מדובר בראש ובראשונה בשליטה ובבקרה על צי הרכב בזמן אמת. באמצעות GPS ומודם סלולרי המערכת מנטרת את מיקומם של כלי הרכב. בקרה זו מאפשרת לשפר את השירות ללקוחות, לחסוך זמן (עם הספק עבודה גבוה יותר) ולנהל משימות ותהליכי עבודה ביעילות יתרה. בנוסף, מתאפשרת בקרת נהיגה מלאה. באמצעות מד תאוצה שנמצא ביחידת הקצה המערכת בוחנת מצבי סיכון בעקיבות ומתריעה על נהיגה אגרסיבית הניכרת באירועים קיצוניים כגון מהירות מופרזת, פניות חדות, בלימות אגרסיביות, האצות חזקות, החלפות נתיב ואי שמירת מרחק. האירועים האלו מתועדים לכל נהג בבסיס נתונים מפורט, ואפשר להפיק מתוכם דוחות הן ברמת הנהג הן ברמת הארגון.

אפשר להפיק מידע חשוב לחיסכון באמצעות עיבוד של כמה נתונים: עוצמת הלחיצה על דוושת ההאצה - איתור נהגים בזבזני דלק וזיהוי דפוס של נהיגה מסוכנת; מד סיבובי מנוע לדקה בשילוב פעילות של דוושת ההאצה, הבלמים והמצמד - מלמדים על איכות הנהיגה, על דפוסי נהיגה בזבזניים ומאמץ יתר למנוע; משקל הרכב ומשאו - מאפשר לדעת מה המשקל המועמס, בכלל זה משקל עודף, וביצוע פריקה והעמסה. אפשר לקבל נתונים על הימצאות הרכב בתנועה או בעמידה, לעקוב אחר משך השהייה אצל לקוחות, משך הפריקה או ההעמסה, הטמפרטורה במרכב הקירור של המשאית ועוד; נתוני טכוגרף - מעקב אחר מהירות הנסיעה וקבלת דיווח בזמן אמת על נהיגה במהירות מופרזת; לחיצה על הבלם ורפידות הבלם - עוצמת הלחיצה על הבלם ותדירות השימוש בו מעידות על סגנון הנהיגה. מידע זה מאפשר לקבוע את הצורך להחליף רפידות בלמים.

מחקרים רבים שנעשו בעולם מלמדים שרק הימצאותה של מערכת בקרה ברכב תגרום לשינוי בסגנון הנהיגה. מרבית הנהגים שמודעים למערכת מתחילים לנהוג באופן מתון יותר. נהיגה ללא ההאצות ועצירות תכופות ניכרת בחיסכון ממוצע של 15%-12% בתצרוכת הדלק. לכך מתווספים היתרונות היעדר בלאי מואץ של מערכת הבלימה, וחשוב מכל - ירידה בהיקף התאונות. בצי רכב גדול החיסכון ניכר במיליוני שקלים בשנה.

מי אחראי לבזבוז בדלק, הטכנולוגיה או הנהג?

בחטיבת המשאיות של מרצדס ניתחו את הגורמים המשפיעים על תצרוכת הדלק של משאית עמוסה. לצורך הניסוי נבחר תומך מדגם אקטרוס. שודך אליו נתמך במשקל כולל של 40 טון. המבחן נרשם בספר השיאים של גינס ולפיכך בוּקר בקפידה. האקטרוס עבר מרחק של 12,728 ק"מ והשיג תצרוכת דלק של 19.44 ליטר לכל 100 ק"מ נסיעה בממוצע, כלומר ליטר דלק לכל 5.144 ק"מ. בתום ההישג המרשים הושוו הנתונים לתצרוכת הדלק הממוצעת של אותו רכב עצמו, אלא שהפעם בדקו אותו בעבודה תפעולית רגילה בחברת התובלה.

מה היו התוצאות? תצרוכת הדלק ה"רגילה" של משאית כזאת בנסיעה בכבישים מהירים היא כ-3.8 ק"מ לליטר. בנסיעה באזור עירוני או מעורב תצרוכת הדלק גבוהה בהרבה. הנתון שהתקבל בחברת התובלה חולק לשניים: הטכנולוגיה (כפי שהיא ניכרת בתצרוכת הדלק במבחן גינס) אחראית רק ל-60% מהדלק שצרך הרכב המורכב במשקל של 40 טון. על 40% הנותרים אחראים שלל גורמים, ובהם מצב התנועה, טופוגרפיה, קונפיגורציה של הרכב, מצב התחזוקה שלו, אופן הנהיגה של הנהג ועוד.

טיפים לנהג לחיסכון בדלק

הגלגלים ממשיכים להסתובב: בכל פעם שהנהג עוצר ומתחיל בנסיעה מחדש, נשרף דלק. ההאטה, מלבד במשאיות היברידיות, משמעה איבוד אנרגיה, ואת האנרגיה הזו צריך לשרוף לאחר מכן, כשהמשאית מתחילה לנוע. במילים אחרות, אלפי הקילוגרמים של המשאית מצריכים דלק כדי לחזור ממצב נייח לנסיעה במהירות של עשרות קילומטרים בשעה. לכך מתווספת השחיקה של רפידות הבלמים.

הכלל המנחה הוא לשמור על מהירות נמוכה עקיבה (אפילו בקצב של הליכה) במקום התנהלות של האצה ובלימה, במיוחד אם הבלימה נעשית לצורך עצירה מוחלטת.

רמזורים: נהג שמסתכל קדימה לטווח של 10-12 שניות לפחות, יכול לראות מה קורה בנתיב הנסיעה ובתוואי הכביש. מומלץ לנהג לחפש רמזורים בהמשך הדרך. אם הם ירוקים, הם כפי הנראה יתחלפו לאדום עד שהמשאית תגיע אליהם, ולהיפך. אם הדבר מתאפשר יש להתאים את מהירות הנסיעה כדי להגיע אל הרמזור כאשר האור ירוק, וכך לשמור על מומנטום הנסיעה.

כיכרות: גם כאן יש להסתכל קדימה. מאיטים לפני ההגעה לכיכר ומנסים להעריך את זמן ההגעה אליה באופן שהמשאית תגיע לכיכר כשיש מרווח בתנועה. אפשר לנסח זאת גם להיפך: נהג שנאלץ לעצור יצטרך לאחר מכן לחכות לפער גדול יותר במרווח התנועה. יישרף יותר דלק בזמן ההמתנה, ההאצה ועד להשגת המהירות הקודמת.

צמתים ופניות: מומלץ להתכוון למהירות ה"נכונה" לפני הפנייה. אם תיבת ההילוכים ידנית - יש לבחור את תזמון החלפת ההילוכים והגעה לצומת בהילוך הנכון, ולשמור על תנועה חלקה.

כלל האצבע הטוב ביותר הוא להיכנס לפנייה באיטיות ולצאת ממנה במהירות. אגב, הדבר גם מקטין את הסיכוי לתאונת התהפכות.

נסיעה לסירוגין: תנועה של נסיעה ועצירה לסירוגין היא בעייתית, מאחר שהיא אינה צפויה וקשה לנבא מתי העצירה הבאה. לפעמים התנועה נעצרת ללא סיבה נראית לעין.

הכלל המנחה הוא לבחון את הנעשה בכביש ולשמור על מרווח נדיב מהרכב שמלפנים כדי לשמור על מהירות עקיבה ולהפחית את תצרוכת הדלק. בנסיעה בשעות העומס בכבישים מהירים יש לשמור על מרווח גדול יותר מהרכב שמלפנים, וכך לשמור על מהירות נסיעה כמה שיותר אחידה. אמנם תמיד יימצאו נהגים שינצלו את ההזדמנות וייכנסו לנתיב הפנוי, אולם החיסכון בדלק חשוב יותר והוא ישמש פיצוי על ה"עיכוב". בעת נסיעה בעיר צריך להביא בחשבון את הנהגים שנוסעים מאחור ואת התאמת המהירות כדי להגיע לצומת מרומזר בזמן הנכון.

מערכת העברת הכוח: על הנהג הכלכלי לתפעל נכון את המנוע ותיבת ההילוכים. כשהמנוע קר הוא צמא לסולר. איכות הבעירה של הסולר במנוע הדיזל קשורה לטמפרטורת העבודה שלו. עד אז המנוע דורש הרבה סולר כדי להפיק את ההספק הנדרש ממנו. מומלץ לתת למנוע להתחמם באופן טבעי.

כיבוי מנוע: מומלץ לשמור על סיבובי מנוע נמוכים, בטוח הסל"ד החסכוני. במידת האפשר יש למקם את המשאית ליציאה קלה בבוקר. מיקום טוב יאפשר לה לצאת מהחנייה לדרך ישרה, עם מסלול ראשוני קל יחסית. בכל מקרה לא לשבת במשאית כשהמנוע פועל ולהמתין להתחממותו.

משאית גדולה שהמנוע שלה חם צורכת לפחות 2.0 ליטר סולר לשעה. כאשר המנוע קר תצרוכת הדלק עולה בהרבה. אם מופעל מיזוג אוויר, העלייה גדולה אף יותר. בניגוד למקובל לחשוב, בעת עצירה ליותר מ-30 שניות עדיף לכבות את מנוע המשאית. מלבד חיסכון בדלק, כל אדם בקרבתה יעריך את האוויר הנקי.

לנסוע בטווח הסל"ד הכלכלי: אם בלוח המחוונים במשאית יש אינדיקטור לטווח הסל"ד החסכוני ביותר (ECO), יש להשתדל לנסוע בטווח הזה, אלא אם כן צריך כוח נוסף לעבודה מאומצת או לנסיעה במעלה ההר. מומלץ להשתמש ב-block shifting (דילוג על הילוכים). בגיר רגיל לא צריך לשלב לכל הילוך. אם המנוע אינו נדרש למאמץ, במצב ירידה לדוגמה, אפשר להחליף שני הילוכים בכל פעם. בדרך זו מופחת גם הבלאי של תיבת ההילוכים.

שגרת טיפולים למנוע: יש לבצע את הטיפולים התקופתיים לפי הוראות היצרן. בדרך זו פוחתים הסיכויים לתקלה אשר תיקונה יעלה כסף ולזמן השבתה לא מתוכנן.

לציית למגביל המהירות: במשאיות בינוניות ובמשאיות כבדות מותקן מגביל מהירות עם מגבלה של 90 קמ"ש. מומלץ מאוד לא לעבור את המהירות הזו. כשמהירות הנסיעה גדולה יותר מ-90 קמ"ש, תצרוכת הדלק עולה, הרבה יותר מהמהירות הנוספת. מעבר לכך, היצמדות ל-90 קמ"ש בכביש מהיר היא בטוחה יותר, ומשמעה הימנעות מקנסות ומנקודות בגין נסיעה במהירות מופרזת.

הפחתת ההתנגדות מהאוויר ומהכביש: כ-20% מתצרוכת הדלק של המשאית קשורים להתגברות על הפסדים אווירודינמיים, וכ-13% מתצרוכת הדלק קשורים להתגברות על התנגדות לגלגול (המאמץ שנדרש כדי לסובב את הצמיגים). המשמעות היא שכדאי להפוך את המשאית לאווירודינמית ככל האפשר. לדוגמה, מסיט רוח על הגג של תא הנהג יתרום להפחתת ההתנגדות, והוספה של מגני בוץ בחלקה האחורי של המשאית יגרמו להתנגדות ולתצרוכת דלק מוגברות.

צמיגים: בדיקה של לחצי אוויר בצמיגים גוזלת זמן, אבל היא משתלמת בטווח הארוך. שמירה על לחץ אופטימלי שהמליץ עליו היצרן מפחיתה את ההתנגדות לגלגול, מקטינה את תצרוכת הדלק ומאריכה את חיי הצמיגים. אם הצמיגים אינם מנופחים, המנוע יידרש למאמץ רב יותר כדי להשיג אנרגיית גלגול יעילה. ירידה של 10% בלחץ הצמיגים מגדילה את תצרוכת הדלק באחוז.

בענף נמכרים "צמיגים כלכליים". אלו אמנם יקרים יותר, אך יש להם התנגדות קטנה יותר לגלגול. צמיגים כאלה עשויים לשפר את תצרוכת הדלק עד 6%. היתרון שלהם נמדד בשטח ב-1.5% לכל אורך חייו של הצמיג. ועדיין רכישתם משתלמת.

הרמת גלגלים שאינם בשימוש: במשאיות רבות אפשר להרים את אחד הסרנים שאינם בשימוש. הדבר מפחית את תצרוכת הדלק ואת הבלאי של הסרן.

כיוון גלגלים: אם הגלגלים של הגרור אינם מיושרים עם גלגלי המשאית (שגם צמיגיה צריכים להיות מיושרים בינם לבין עצמם), המשאית תיאלץ "להילחם" ללא הרף בגלגל שאינו מכוון וסוטה ממסלול הנסיעה. הדבר מעלה את ההתנגדות על הכביש ויוצר שחיקה מואצת ותצרוכת דלק מוגברת.

בקרת שיוט: כבישים עם מהמורות גורמות שכף הרגל הימנית תלחץ מעט יותר על דוושת הדלק, והנהג אף אינו מודע לכך. הדבר גורם לשימוש מוגבר בדלק. מערכת בקרת שיוט מונעת זאת ומפעילה את ההאצה הדרושה כדי לשמור על מהירות הנסיעה.

ניצול המומנטום של הרכב: בנסיעה במדרון יש לאפשר למהירות להיבנות באמצעות כוח המשיכה, וכדי לווסת את המהירות להשתמש בבלם הפליטה ולא בדוושת הבלם. כאשר הכביש ארוך, מומלץ לבנות את המומנטום בהדרגה ולתת לו לשאת את המשאית במעלה ההר לאחר מכן. יש להרפות מהלחיצה על הדוושה כשמתקרבים לפסגה.