איחור במסירת דירות במודיעין

קבוצת צילו־בלו מהרצליה, חברה ציבורית אשר טרם נקלעה להליכי חדלות פירעון, נקראה קבוצת חנן מור־אחזקות ועסקה בתחומים ייזום, הקמה ובנייה למגורים, ולאחר אישור הסדר חוב בחודש מאי אשתקד שונה שמה לשמה הנוכחי, נתבעת לפצות בסכום של 5.3 מיליון ש"ח רוכשי דירות מגורים חדשות במסגרת תוכנית "מחיר למשתכן". נטען לאי תשלום פיצוי בגין איחור במסירת דירות המגורים, בניגוד חריף להוראות הקוגנטיות של חוק המכר דירות.

התובעים רכשו מהנתבעת 38 דירות בפרויקט בנייה להקמת עשרה בניינים המשלבים מסחר ומגורים בשני מגרשים בשכונת מורשת במודיעין. הפרויקט שווק בשם מור במורשת.

בתביעה נאמר, כי קבוצת חנן מור נקלעה להליכי חדלות פירעון בשלהי שנת 2023 בשל מחדל של בעלי השליטה, עת רכשו יחידת קרקע בשדה דב בסכומים חסרי פרופורציות להיקף פעילותה העסקית של קבוצת חנן מור ובתנאי מימון שלא היה ביכולתם לעמוד בהם. המחדל הסב לקבוצת חנן מור הפסדי עתק, הביא אותה לחדלות פירעון וגרם עיכוב בהשלמת בניית הפרויקט מושא כתב התביעה.

לדברי התובעים, הנתבעת התהדרה בפרויקט שלה, ובחודשים דצמבר 2019 עד יוני 2020 הם רכשו ממנה את דירותיהם. מועד המסירה החוזי נקבע באופן אחיד ל־31 באוקטובר 2022. ואולם במסגרת חיי הפרויקט נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים אשר הגיעו עד כדי חדלות פירעון. הדבר הביא לפגיעה קשה בפעילותה ובעקבות זאת לעיכובים מהותיים בהשלמת הבנייה.

לטענת התובעים, בניגוד גמור להוראות החוק הקובע מנגנון סטטוטורי המחייב מוכרי דירות לשלם לקונה פיצוי עיתי מדי חודש בתקופת האיחור, החליטה הנתבעת לעשות דין עצמי, להסיט משאביה לצרכים אחרים ולהפר ברגל גסה את החוק, משל הוא אינו נוגע לה כלל, תוך שגרמה להם נזקים קשים ושיבשה את חייהם.

נטען בתביעה כי לאורך חיי הפרויקט לא מסרה הנתבעת שום הודעה על גורם מעכב בזמן אמת, ההיפך הוא הנכון: פעם אחר פעם הודיעה כי אין כל עיכוב בלוחות הזמנים. התובעים הסתמכו על מועד המסירה החוזי ועל הודעות אלו, ועל בסיסם תכננו את עתידם.

לדברי התובעים, בעקבות האיחור הארוך במסירת דירותיהם הם נקלעו למצוקה קשה בשל העיכוב הפתאומי במסירה, ונאלצו בלית ברירה לספוג בעצמם את נזקי האיחור. חייהם שובשו מאוד ונגרמו להם נזקים כלכליים לא מבוטלים. חלקם נותרו ללא קורת גג וחלקם נכנסו לקריסה כלכלית טוטלית עד כדי בחירה בין קנייה של חלב לקנייה של לחם.

אילוסטרציה

יתרה מזו, נטען בתביעה, הנתבעת יצרה פרקטיקה פסולה שהוכרה בפסיקה כאסורה ומקפחת, ולפיה ניצלה את המצוקה שבה נמצאו רוכשי הדירות כדי להתנות תשלום פיצוי חלקי, שלמעשה אינו שנוי במחלוקת, בחתימה על כתב ויתור לגבי יתרת הפיצוי.

בתביעה נאמר, כי חלק מהתובעים אשר לא יכלו להמשיך במעמסה הכלכלית שאליה נקלעו בשל האיחור הארוך במסירת דירותיהם, נאלצו לחתום בלית ברירה על כתב הוויתור בתמורה לקבלת אותו חלק מהפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, ואילו תובעים אשר ביקשו לעמוד על זכויותיהם ולא הסכימו לחתום על כתב הוויתור, נותרו ללא פיצוי.

בסופו של יום סיימה הנתבעת לערוך את ביצוע פרוטוקולי המסירה של דירות התובעים רק בשלהי חודש נובמבר אשתקד. ואולם כאשר הגיע המועד שבו זומנו התובעים לקבל את דירותיהם, התברר לחלקם כי בניית דירותיהם טרם הושלמה ואי אפשר להשתמש בהן שימוש סביר למגורים. תובעים אלו נאלצו להתחנן ממש בפני הנתבעת ולרדוף אחריה כדי שתואיל להשמיש את דירותיהם ולמסור להם אותן.

סיכומו של דבר, נאמר בתביעה, התובעים, אשר כל חטאם היה שרכשו דירות אצל הנתבעת, עוברים מסע ייסורים בדרכם אל הדירה הנכספת, כשהם נותרו מול שוקת שבורה והנתבעת נמנעת מלקיים את חובתה החוקית כלפיהם או לפצות אותם.

אשר על כן בית המשפט המחוזי מרכז־לוד מתבקש שלא לעבור לסדר היום על התנהלות פורעת חוק זו, ולהוציא מסר מרתיע כלפי הנתבעת, אשר יתמרץ אותה לקיים את החוק, להפסיק את הפגיעה ברוכשי דירות ואת בזבוז זמנן של ערכאות.