לאחר מאבק של 20 שנה: הוכר כחלל צה"ל

איש קבע שנפצע קשה בראשו במהלך ניסיון התאבדות בעת שירותו בצה"ל ולאחר שנים נפטר מסרטן ריאות, הוכר לאחרונה כחלל צה"ל. זאת לאחר מאבק משפטי ממושך שניהלה אלמנתו מאז שנת 2007.

ועדת הערעורים בבית משפט השלום בראשון לציון קבעה לאחרונה, כי קיים קשר בין הפגיעה המוחית שממנה סבל בשל ניסיון ההתאבדות לבין האיחור באבחון מחלת הסרטן שהביאה למותו.

האיש התגייס לצה"ל בשנת 1971, ובהמשך שירת כאיש קבע בתפקיד קצין תחזוקה בגדנ"ע. בסוף שנות השמונים החל מצבו הנפשי להתערער, ולפי המסמכים הרפואיים שהוצגו בהליך המשפטי, בעת שירותו סבל מדיכאון, מירידה בתפקוד ומקשיי הסתגלות שנקשרו ללחצים בשירות הצבאי.

בשנת 1990, בשל מצבו הנפשי, הוא אושפז במחלקה פסיכיאטרית לאחר שתועדו אצלו סימני דיכאון ונטיות אובדניות, אך עזב את המחלקה על דעת עצמו. למוחרת נמצא בבית העלמין הצבאי רמת שאול כשהוא ירוי בראשו לאחר ניסיון התאבדות כושל באמצעות אקדח. הוא פונה לבית החולים איכילוב, שם אובחנה פגיעה מוחית קשה באונות המצחיות. בהמשך עבר שיקום בבית לוינשטיין, ולאחר מכן הוכר על ידי משרד הביטחון כנכה צה"ל בשיעור של 60% בשל פגיעת הראש והתסמונת המצחית שנגרמה בעקבותיה.

לאחר הפציעה הזניח המנוח את בריאותו באופן קיצוני, הרבה לעשן, ובשנת 2004 נפטר ממחלת סרטן הריאות. כשלוש שנים לאחר מותו הגישה אלמנתו תביעה למשרד הביטחון להכיר בו כחלל צה"ל ולהכיר בה כאלמנת מערכות ישראל.

לאחר הגשת תביעתה להכיר בסרטן הריאות כתולדה של עישון כבד שנבע מנכותו הצבאית, הגיעו הצדדים להסכמה כי עליה להגיש את תביעתה מחדש. הוטל עליה להוכיח כי נכותו המוכרת של בעלה המנוח מפגיעת הראש, היא זו שגרמה להזנחת מצבו הרפואי, ושהזנחה זו היא שתרמה לגילוי מאוחר של סרטן הריאות הקטלני שממנו נפטר.

לאורך השנים הגישה האלמנה תביעות ועררים, ואלה נדחו פעם אחר פעם בטענה כי לא הצליחה להציג תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיה.

תביעותיה הסתמכו על חוות דעת פסיכיאטרית, אשר קבעה כי בעלה סבל מדיכאון מג'ורי חד־קוטבי שהביא לניסיון ההתאבדות, וכי בעקבות הירי פיתח תסמונת פרונטלית (תסמונת פסיכיאטרית חדשה וקשה) שהתבטאה באדישות, אפתיה, חוסר שיפוט והזנחה עצמית. בשל הזנחה זו אובחן סרטן הריאות באיחור, וגרם למותו.

מנגד, במשרד הביטחון טענו כי האיש דווקא פנה לאורך השנים לרופאים ולקופת החולים, ולכן אי אפשר לקבוע כי הזניח לחלוטין את מצבו. נטען גם כי סרטן הריאות אובחן בזמן, לא היה בשלב גרורתי מפושט, וכי מותו נגרם בעיקר מתסחיף ריאתי חריף ולא מהתקדמות בלתי נשלטת של המחלה.

המומחית קבעה: הזנחה עצמית

בהליך האחרון מונתה ד"ר מור מושקוביץ, מומחית לאונקולוגיה רפואית ומנהלת השירות לגידולי ריאה במרכז דוידוף, כמומחית מטעם ועדת הערעורים. חוות דעתה יצרה נקודת מפנה בתיק. ד"ר מושקוביץ קבעה, כי מהתיעוד הרפואי של המנוח עולה דפוס עקבי של הזנחה עצמית. לדבריה, האיש אמנם פנה לטיפול רפואי לאורך השנים, אך בעיקר כאשר סבל מתסמינים חריפים שפגעו בתפקודו, והזניח תסמינים מוקדמים יותר פרקי זמן ממושכים. היא הזכירה בין היתר את התנהלותו עם מחלת הסוכרת ואת חוסר ההקפדה על טיפול רפואי ומעקב, וכן התנהלות עם סרטן שלפוחית השתן: למרות שהופיעו תסמינים בעלי משמעות, לא פנה בזמן לבירור רפואי.

עוד קבעה המומחית, כי דפוס ההזנחה חזר במקרה של סרטן הריאות, וכי הרקע הנפשי והפגיעה הפרונטלית תרמו לאבחון המחלה להתאחר במספר חודשים לפחות. לדבריה, בגידולי ריאה גם עיכוב של חודשים ספורים באבחון עלול להשפיע במידה רבה על סיכויי ההישרדות משום שגידולי ריאה מכפילים את גודלם בכל שלושה חודשים.

בחוות דעתה ציינה ד"ר מושקוביץ, כי האיש הוזמן לאורך השנים לבדיקות סקר תקופתיות של נכי מערכת הביטחון, אך פעמים רבות לא התייצב אליהן. לדבריה, היה מגיע לאותן בדיקות, ייתכן שהיה אפשר לאתר מוקדם יותר את הגידול בריאה ולהאריך את חייו.

בהליך עלה גם תיעוד רפואי שלפיו בצילום חזה מוקדם, מספר חודשים לפני מותו, תועד "ממצא תופס מקום" בריאה. הראיה הוכיחה כי קצב הסרטן לא היה מהיר, והיה אפשר לגלותו חודשים לפני הפטירה.

מטעם משרד הביטחון נטען כי מדובר בטעות ברישום, אולם ועדת הערעורים קבעה כי לא הוצגו מסמכים שסתרו את אותו תיעוד.

לאחר שמיעת העדים, חקירת המומחים ובחינת כל הראיות, קיבלה ועדת הערעורים בבית משפט השלום בראשון לציון, בראשות השופטת רבקה ארד ובהשתתפות עו"ד שי אלוני ופרופ' יעקב יהב, את הערעור שהגישה האלמנה.

בפסק הדין נקבע, כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך שהאיש סבל מדפוס מתמשך של הזנחה עצמית, וכי הוכח קשר בין אותה הזנחה לבין הפגיעה המוחית שהוכרה כנכות צה"ל. עוד נקבע, כי ההזנחה הביאה לאיחור באבחון סרטן הריאות ולהפחתת סיכויי ההחלמה שלו.

הוועדה קבעה כי גם אם לא הוכח קשר ישיר בין הפגיעה עצמה לבין התפתחות סרטן הריאות, הוכח קשר עקיף בין הנכות המוכרת לבין ההזנחה הרפואית שהחמירה את מצב האיש והביאה לאיחור באבחון המחלה.

בעקבות ההכרעה הוכרה האלמנה כאלמנת מערכות ישראל, ומשרד הביטחון חויב לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקלים.

עו"ד יואב אלמגור ייצג את האלמנה במאבקה. לדבריו, הכרעת בית המשפט חשובה ביותר ופותחת פתח בפני אלמנות רבות של נכי צה"ל להגיש תביעה להכרה גם כאשר נראה על פניו כי מות יקיריהן לא נגרם ישירות מנכותם.

עו"ד יואב אלמגור www.almagorlaw.co.il מייצג נפגעי גוף, נכי צה"ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפט.

אילוסטרציה