ישראל חתמה על אמנה עולמית לאסדרת השימוש בבינה מלאכותית

בהובלת שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, גילה גמליאל, ישראל חתמה (ה', 5.9.24) על האמנה הבינלאומית הראשונה לבינה מלאכותית. האמנה, שאת העבודה עליה הובילה מועצת אירופה, קובעת הוראות הנוגעות לשימוש אחראי בבינה מלאכותית תוך הגנה על זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. בכך מצטרפת מדינת ישראל למדינות מתקדמות בעולם כגון ארה"ב, בריטניה והאיחוד האירופי, שהודיעו אף הם על הצטרפותם לאמנה.

האמנה תחול בעיקר על שימושי הבינה המלאכותית בסקטור הציבורי, אך היא גם דורשת מהמדינות לשים דגש בהשפעות שימושי הבינה המלאכותית במגזר הפרטי. האמנה מעגנת עקרונות כגון כבוד האדם, שקיפות, אחריות ואיסור אפליה. כמו כן היא מטילה על המדינות חובה לתת מענה במקרה של פגיעה בזכויות אדם ומחייבת מדינות להעריך ולצמצם את סיכוני הבינה המלאכותית.

השרה גמליאל: "החתימה של ישראל על האמנה העולמית הראשונה לבינה מלאכותית מדגישה את מחויבותנו לחדשנות אחראית ולערכים של זכויות אדם. אמנה זו מציבה את ישראל כשותפה מלאה ביצירת המדיניות הבינלאומית בתחום בשנים הבאות ותציב אותה בחזית עם המדינות המתקדמות בעולם."

בתום מו"מ ארוך ואינטנסיבי שבו השתתפו נציגי ישראל באופן פעיל בניסוח וגיבוש של האמנה הבינלאומית הראשונה לבינה מלאכותית, מדינת ישראל מבססת את מעמדה בחזית המדינות המתקדמות בעולם כשותפה לאמנה, המדגישה את החשיבות בשמירה על זכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים לצד קידום חדשנות. לאמנה תהיה השפעה ממשית על הדיונים המתקיימים בזירה הבינלאומית בשנים הבאות, והיא תסמן צומת מרכזי במדיניות החדשנות העולמית.

צוות המשא ומתן הישראלי כלל נציגים ממשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, משרד החוץ, משרד המשפטים (המחלקה למשפט בינלאומי והמחלקה למשפט כלכלי בייעוץ המשפטי לממשלה), רשות החדשנות ומערך הדיגיטל במשרד הכלכלה. מוקדי הידע הבין משרדי פעלו בתיאום מלא ובשיתוף פעולה מקצועי כדי להבטיח שהטקסט הסופי ישקף את האינטרסים והמדיניות תומכת החדשנות של ישראל.

חברי הצוות הישראלי הובילו שיתוף פעולה מקצועי ופורה עם מדינות חברות במועצת אירופה, מדינות משקיפות וארגונים משקיפים, והצליחו להשפיע מאוד על הנוסח הסופי של האמנה, המשקף במידה רבה את העקרונות של מדיניות האסדרה הישראלית, גם לגבי אתגרים וסכנות הטמונים בטכנולוגיה המתפתחת.

לאחרונה, עם השלמת המו"מ, החל בישראל תהליך לבחינת האפשרות שישראל תחתום על האמנה בהובלת צוות ההיגוי ובשיתוף הגורמים הרלוונטיים בממשלה, משרד החוץ, משרד המשפטים והמל"ל. בסופו החליטה השרה גמליאל, האמונה על ייצוג ישראל בפורומים בינלאומיים אזרחיים בתחום הבינה המלאכותית, לקדם את חתימת ישראל על האמנה.

הנוסח הסופי של האמנה אומץ על ידי מועצת אירופה ב-17 במאי 2024. כאמור, האמנה נפתחה לראשונה לחתימת מדינות מועצת אירופה ו"המדינות המשקיפות" (בהן ישראל, וארה"ב) בטקס שהתקיים בווילנה, בנוכחות השגרירה הדס ויטינברג זילברשטיין ממשרד החוץ, שייצגה את ישראל לצד שרים ונציגים ממדינות מועצת אירופה.

באמנה שמונה פרקים והיא עוסקת בהוראות כלליות, חובות ועקרונות, תרופות וסעדים, הנחיות לגבי אופן יישום האמנה ומנגנוני שת"פ בין המדינות.

תמצית ההוראות המרכזיות באמנה:

מטרת האמנה היא לקדם שימוש אחראי בבינה מלאכותית ולתת מענה לחששות ההולכים וגוברים בקהילה הבין-לאומית לגבי סיכוני הפגיעה בזכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק בגלל שימוש במערכות בינה מלאכותית.

האמנה חלה בעיקר על מערכות בינה מלאכותית בשימוש המגזר הציבורי, אך גם דורשת ממדינות להתייחס לסיכונים הנובעים משימושי בינה מלאכותית במגזר הפרטי. מוחרגים מתחומה שימושים צבאיים, שימושים בהקשרי ביטחון לאומי וחלק משלבי המו"פ.

האמנה מטילה על המדינות חובות כלליות הנוגעות לבינה מלאכותית, לנקוט צעדים להגנה על זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק, בהתאם למשפט הבינלאומי והפנים-מדינתי.

האמנה קובעת כי על מדינות לנקוט צעדים כדי להגן על מספר עקרונות וזכויות חשובות כגון אוטונומיה של היחיד, שקיפות ופיקוח, אחריותיות ואחריות, שוויון ואי-אפליה, פרטיות והגנה על מידע אישי, אמינות, אבטחה ובטיחות.

האמנה עוסקת גם בהקמת מנגנונים פנים-מדינתיים שיספקו מענה במקרה של פגיעה בזכויות אדם בשל מערכות בינה מלאכותית, ועוסקת בהגנות פרוצדורליות, בפרט הסדרת מסלול להגשת תלונה לרשויות המוסמכות, חובת תיעוד ויידוע על אינטראקציה עם בינה מלאכותית וזכות ערעור לגורם אנושי במקרים המתאימים ולפי נסיבות העניין.

לבסוף, האמנה מטילה על המדינות חובה לפעול לטובת זיהוי, הערכה, מניעה ומזעור של סיכונים הנשקפים ממערכות בינה מלאכותית על בסיס הערכת סיכונים המשקללת את ההשלכות המעשיות והפוטנציאליות על זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. בהתאם, המדינות נדרשות לנקוט אמצעים מגוונים והדרגתיים לטיפול בסיכונים אלה ולפרסמם.

ההתחייבויות נוסחו באופן שמאפשר יישום מדורג ודיפרנציאלי, בהתאם לנסיבות ולהקשר של צרכים ויישומים מסוימים. גישה מודולרית זו הייתה חיונית לישראל ומדינות אחרות.