משבר הבטיחות בתעשיית הבנייה

תעשיית הבנייה נחשבת זה שנים לאחת המסוכנות ביותר בבריטניה, והממצאים האחרונים של רשות הבריאות והבטיחות (HSE) מציירים תמונה מדאיגה של כישלונות מתמשכים. כמעט אדם אחד בשבוע נהרג באתרי בנייה בבריטניה, וכ־470,000 עובדים נפצעו בשלוש השנים האחרונות.

הנתונים אינם מתקבלים על הדעת בסביבה מודרנית. האם תקני הבטיחות אינם נאכפים כראוי? מה ראוי לעשות כדי לשפר את המצב? על כך מספר הוקמן וונג, עורך דין בכיר בצוות פגיעות מוחיות במשרד Bolt Burdon Kemp, המייצג נפגעים בתאונות בנייה.

לדברי וונג, המספרים הקשים של פציעות ומקרי מוות באתרי בנייה אינם גזירת גורל אלא תוצאה של ליקויים מערכתיים שאפשר לתקן. "במקרים רבים, לחץ לעמוד בלוחות זמנים ולצמצם עלויות גורם לא לאכוף כראוי אמצעי בטיחות. עובדים מרגישים שעליהם להשלים משימות במהירות, גם אם זה אומר לעקוף פרוטוקולים קריטיים. כאשר חברות רואות בבטיחות רק דרישה אדמיניסטרטיבית ולא מרכיב חיוני בניהול הפרויקט, נהלים נזנחים, סיכונים אינם מטופלים והעובדים חשופים לפגיעות חמורות."

שוונג מזכיר גורם מרכזי נוסף לתאונות - היעדר של הכשרה מספקת ותקשורת. "אתרי בנייה רבים אינם מספקים לעובדים את ההכשרה הדרושה כדי להבין את הסיכונים ולהתמודד איתם. לעיתים, ההדרכות מתקיימות כלאחר יד ואינן מותאמות לכל העובדים, במיוחד כאשר ישנם מחסומי שפה."

לדברי וונג, אחד האתגרים הגדולים הוא פיקוח לקוי באתרי בנייה. "כאשר למנהלי האתרים אין מספיק זמן או משאבים כדי לפקח על כל ההיבטים של הבטיחות, הסיכוי להתרחשות תאונות עולה. ללא פיקוח הדוק, הפרות בטיחות נהפכות לנורמה, ואמצעי זהירות קריטיים אינם נאכפים."

בעיה נוספת שמביאה לתאונות היא שימוש בציוד מיושן או בציוד מגן שאינו תקין. וונג: "חלק גדול מהתאונות מתרחש בגלל שימוש בכלים שחוקים או ציוד מגן שאינו עומד בתקנים. ישנם עובדים שנאלצים להשתמש בכלים פגומים עקב אילוצים תקציביים או חוסר מודעות, וזה מסכן את חייהם."

המפתח לאכיפה יעילה של תקני הבטיחות טמון בהנהלת החברה, אומר וונג. "כאשר ההנהלה אינה מציבה את הבטיחות בראש סדר העדיפויות, העובדים מקבלים מסר שמדובר בנושא שולי. חובה שהמחויבות לבטיחות תחל למעלה, עם מדיניות ברורה ואכיפה בלתי מתפשרת. כל עוד הנהלות ימשיכו לראות בבטיחות הוצאה מיותרת במקום השקעה קריטית, הפגיעות ימשיכו."

מה אפשר לעשות כדי למנוע תאונות? וונג מסביר, כי מספר צעדים חיוניים עשויים להפחית במידה רבה את מספר התאונות באתרי בנייה:

1. לטפח תרבות בטיחות ברורה שאינה מתפשרת: ההנהלה חייבת להבהיר שהבטיחות בעדיפות עליונה. יש לקיים ישיבות בטיחות קבועות, לעשות ביקורות שטח ולהכיר בעובדים שמיישמים נהלים נכונים.
2. להשקיע בהכשרות מעמיקות ומותאמות: הכשרות צריכות להיות שוטפות, מותאמות לכל תפקיד ונגישות לכל העובדים. שימוש בסרטונים, בהדגמות ויזואליות ובהדרכות אינטראקטיביות עשוי לשפר את המודעות ולמנוע תאונות.
3. לחזק את מערך הפיקוח: "יש להעסיק מפקחים מוסמכים שיבצעו בדיקות שוטפות ויוודאו שהעובדים משתמשים בציוד נכון.
4. להבטיח ציוד איכותי ובטיחותי: חייבים להקצות תקציבים לתחזוקת הציוד ולוודא שכלי העבודה וציוד המגן עומדים בתקנים.
5. לעודד דיווח על סיכונים בלי חשש מעונש: שימוש במערכות דיווח אנונימיות עשוי לעזור בזיהוי בעיות לפני שהן מביאות לתאונות.

האם נחוץ פיקוח מחמיר יותר? לדברי וונג, למרות שהרגולציה בענף הבנייה היא מהמחמירות, היא אינה נאכפת כראוי. "לרשות הבריאות והבטיחות (HSE) אין מספיק משאבים לפקח על כל אתר," הוא מסביר, "לכן במקרים רבים, חקירות נעשות רק לאחר שכבר אירעה תאונה."

לדבריו, יש להחמיר את האכיפה במספר אופנים:

• להגדיל את מספר הביקורות באתרי בנייה - ביקורות פתע תכופות יותר עשויות להרתיע חברות מלהסתכן בקיצורי דרך.
• להחמיר את הענישה למפרי נהלים - קנסות כבדים יותר, שלילת רישיונות ואפילו עונשים פליליים למנהלים רשלניים עשויים לייצר שינוי אמיתי.

"חובה להכניס חובת דיווח על כמעט-תאונות", טוען וונג. "ניתוח אירועים אלו עשוי לסייע בזיהוי דפוסים מסוכנים ולמנוע אסונות עתידיים. כמו כן יש להטמיע טכנולוגיות כגון חיישנים לבישים, מערכות ניטור בזמן אמת ובינה מלאכותית לזיהוי סיכונים, אבל זה מצריך השקעה משותפת של כל הגורמים בענף."

וונג מסכם: "מקבלי ההחלטות צריכים לפעול עכשיו. המחיר של חוסר מעש אינו נמדד רק בכסף אלא גם בחיי אדם. הגיע הזמן לשים את הבטיחות בראש סדר העדיפויות, כל יום מחדש."

לפרטים נוספים