הדילמה של הדקרבוניזציה

דוח Emissions Gap 2024 של UNEP (תוכנית הסביבה של האו"ם) מאוקטובר 2024 מציף נתונים מטרידים. לפי הדוח מבחינה טכנית עדיין אפשר לעמוד ביעד של עליית טמפרטורה של מעלה וחצי צלסיוס, אבל הדבר יתאפשר רק עם גיוס גלובלי מסיבי בהובלת G20 לצמצום כל פליטות גזי החממה, שיתחיל היום.

תחום הבנייה, הכולל את תעשיית הבנייה והמייצר 37% מסך הפליטות הגלובליות, ניצב כעת בצומת קריטי, ונדרש להפחתת פליטות בזמן שהביקוש לבטון ומלט בעולם עולה במהירות. אחד התורמים המרכזיים לפליטות בתעשייה זו הוא מלט, האחראי ל-8% כמעט מסך פליטות CO₂ העולמיות. על פי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA), נחוצה הפחתה שנתית של 3% בפליטות של תעשיית זו כדי לעמוד בתרחיש של Net Zero.

בהינתן כל זאת, אנו צריכים לאמץ את טווח הטכנולוגיות הרחב ביותר האפשרי והמתקדם ביותר במהירות כדי להחזיק בסיכוי לעמוד ביעדי הסכם פריז ל-2030. אין ביכולתנו להסתמך על טכנולוגיה אחת בלבד. זה הזמן להפעיל את כל המנופים האפשריים: שינוי תהליכי הבנייה ומעבר לחומרי בנייה בעלי פליטה נמוכה, ולאחר מיצוי כל האפשרויות האלו, ללכוד פליטות שנותרו.

לכידת פחמן: שיקולים ומגבלות

כיום, המדיניות העולמית מכוונת באופן בלעדי כמעט את תעשיית המלט לטכנולוגיות של לכידה, ניצול ואחסון של פחמן (CCUS) כדרך פעולה מרכזית לדקרבוניזציה (הוצאת הפחמן מחומר כלשהו). עם זאת הנתונים מלמדים, כי גישות אלו מתמודדות עם אתגרים כלכליים ומעשיים בעלי משמעות.

ראשית, CCUS הוא תהליך יקר במיוחד. בממוצע, תידרש השקעה של 300 עד 500 מיליון אירו כדי לצייד ולהפעיל מיתקני CCUS חדשים במפעלי מלט קיימים באירופה. בהתחשב בקיומם של יותר מ-200 מפעלים כאלו באירופה, מדובר בהשקעה כבדה שאינה ריאלית.

שנית, חלק מהמפעלים האלו נמצאים במיקומים ללא גישה ישירה לאתרים לאחסון או ניצול של הפחמן שנלכד. הדבר יוצר מגבלות לוגיסטיות בהתמודדות עם הפחמן. עשויות לחלוף עשרות שנים עד שטכנולוגיה זו תשפיע בפועל - שנים שאין לנו.

פתרונות חדשניים עכשוויים לפליטה נמוכה

מצב החירום האקלימי מחייב אותנו להעדיף דקרבוניזציה מהירה כעת. הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא להשתמש במלט באופן יעיל יותר מאשר כיום. טכנולוגיות המלט והבטון התקדמו מאוד בשנים האחרונות, לפיכך אפשר להשתמש בכמות מלט שהיא כמעט חצי מהכמות בעבר, ועדיין לשמור על ביצועים איכותיים. צמצום של ייצור המלט בחצי משמעותו הפחתה של פליטות ה-CO₂ הכרוכות בייצור המלט בחצי.

אפשר גם להפחית את טביעת הרגל הפחמנית של התעשייה אפילו מעבר ל-50% על ידי מקסום השימוש בחומרים משלימים זמינים מקומית, המכונים SCMs (חומרים משלימים לצמנט). ככל שנשלב יותר SCMs, כך נשפיע לטובה יותר על צמצום הפליטות.

מלט בעל פליטה נמוכה אינו רעיון חדש. מה שחדש הוא היכולת להרחיב את היקף השימוש בו באמצעות SCMs זמינים. התעשייה נמנעה עד כה מיישום פתרונות אלה מתוך אמונה שאין מספיק כמות זמינה של SCMs כדי להשפיע במידה ניכרת.

SCMs בעלי פליטה נמוכה, כגון GGBS, חימר קלוי ופוזולנים טבעיים, יכולים לשמש כבר היום להפחתת תכולת המלט ולהביא להפחתה של עד 70% בטביעת הרגל הפחמנית של תעשיית המלט. חלק מה-SCMs, כגון GGBS, עשויים להיעלם בעתיד בשל דקרבוניזציה בתעשיות אחרות כגון תעשיית הפלדה. לכן יש לפתח חומרים משלימים אחרים שיתפסו את מקומם. כחברה וכתעשייה, עלינו להאיץ את פיתוחם ואת השימוש בהם כחומרי בנייה מועדפים.

ברית המלט והבטון דלי הפחמן (ALCCC) כבר הראתה שישנם כמעט 20 סוגים של SCMs זמינים, אשר היקפם השנתי עשוי לעלות על כמות המלט המיוצרת ברחבי העולם בכל שנה. כאשר משתמשים בהם ביעילות, מוצרים אלו, הזמינים מקומית בעלות נמוכה, יכולים לשמש להפחתה מוגברת של פליטות CO₂ בתעשיית המלט כולה.

שימוש יעיל יותר במלט והאצת הפיתוח והיישום של SCMs בעלי פליטה נמוכה, הם שני שלבים חיוניים לדקרבוניזציה יעילה. הקצאה של אפילו חלק מהתקציבים המופנים כיום ל-CCUS, עשויה להניב תועלות ממשיות של דקרבוניזציה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, ולהפחית את התלות הגדולה ב-CCUS בלבד.

הטכנולוגיה של Ecocem

מה שהופך את טכנולוגיית ACT של Ecocem למרגשת כל כך בעבור התעשייה הוא שהטכנולוגיה ניתנת להרחבה. היא מאפשרת שימוש יעיל במיוחד במלט בבטון ומשלבת מגוון SCMs זמינים מקומית כדי להשיג דקרבוניזציה ממשית בעלות תחרותית. יתרה מזו, אפשר לייצר אותה כבר כיום ברוב המפעלים הקיימים ללא צורך בשדרוגים יקרים.

מה נדרש כדי ליישם את השינוי?

נשארים עדיין האתגרים להרחיב טכנולוגיות כגון ACT בקצב הדרוש להשגת הפחתת הפליטות הנדרשת. כדי להצליח בכך עלינו להתמקד בשלושה תחומים מרכזיים:

1. חוסר איזון במימון: עד כה, כל 15 הפרויקטים הגדולים בתעשיית המלט שקיבלו מימון מקרן החדשנות של מערכת סחר הפליטות האירופית (EU ETS), כולל ההכרזה האחרונה מאוקטובר 2024, הופנו לטובת CCUS. אף מענק לא הוקצה עדיין לפתרונות מלט עם תכולת קלינקר נמוכה למרות הפוטנציאל הגבוה שהוכח.

2. סטנדרטים מבוססי ביצועים: חומרי בנייה כפופים לסטנדרטים מחמירים, ואילו תקני הבטון והמלט מפגרים אחרי התקדמות הטכנולוגיה. אירופה צריכה לעבור מתקן מבוסס מתכון לתקן מבוסס ביצועים, שיאפשר תחרות שווה לכל המוצרים והטכנולוגיות. עם זאת התקן המוצע נכון להיום אינו כולל חומרים חדשניים, והדבר עלול לעכב את כניסתם לשוק בשבע שנים.

3. מינוף הרכש הציבורי הירוק (GPP): 40%-45% מהמלט באירופה נרכשים באמצעות מכרזים ציבוריים, ולכן לרכש ציבורי ירוק עשויה להיות השפעה רבה בהנעת פתרונות להפחתת קלינקר. הכוונה היא ליצור שוקי הובלה לטכנולוגיות ירוקות כחלק מחוק מאיץ הדקרבוניזציה התעשייתית הקרב של האיחוד האירופי, לדוגמה על ידי הנחיות רכש הדורשות הפחתת קלינקר במלט או קביעת יעדי הפחתה של CO₂ כחלק מכללי GPP.

לפרטים נוספים