עומס חום בבנייה

שיאי החום שנשברו בשנים האחרונות הציפו בעיה שענף הבנייה מתמודד איתה: עלייה ברורה בסיכון עקב חום. עובדים בבנייה משלמים מחיר כבד במיוחד. בשנת 2023 נרשמו 55 מקרי מוות בעבודה הקשורים לחום בכל התעשיות בארצות הברית. מתוכם 18 היו בבנייה, שהם כשליש מכל המקרים. בשנה שקדמה לה היו 17 מתוך 43, שהם כמעט 40%. זאת בזמן שעובדי הבנייה הם כ־7% בלבד מכוח העבודה.

התמונה המצטיירת ברורה: אחד מכל שלושה מקרי מוות בעבודה עקב חום מתרחש בענף שבו עובדים שעות ארוכות בשמש או בחללים לוהטים, ומאמץ פיזי גבוה הוא חלק מהשגרה.

הנתונים: מי נפגע ומתי

התופעה אינה מקרית. במישור הרב־שנתי נמצא, כי בין 2011 ל־2023 מתו בממוצע 14 עובדים בענף הבנייה בכל שנה עקב חום. שיאי תמותה נרשמו בשנים חמות במיוחד ובשנים שבהן גלי חום פקדו אזורים מיושבים. העונתיות בולטת מאוד בממצאים. בחודשים יוני עד ואוגוסט מתרכזים מרבית מקרי המוות. ההסבר הוא שילוב של טמפרטורות גבוהות עם עומס עבודה עונתי ושעות פעילות ארוכות בשטח. ברמה הגאוגרפית, מדינות חמות כגון טקסס וקליפורניה מובילות במספר המתים. גם פלורידה וארקנסו בולטות יחסית לגודל האוכלוסייה.

לצד התמותה, קיימות פגיעות שאינן קטלניות. בשנים 2021 ו־2022 תועדו בענף הבנייה 620 פגיעות חום שהביאו לימי היעדרות מהעבודה. המספר הזה אומנם נמוך בהרבה מן העבר הרחוק בזכות מודעות וכלים טובים יותר, אך הוא עדיין בעל משמעות. כאשר בוחנים פגיעות חמורות המדווחות למוסד הפדרלי לבטיחות תעסוקתית, מתברר כי יותר ממחצית הפגיעות החמורות בענף מרוכזות אצל קבלני משנה בענפי מלאכה מגוונים. המשמעות למנהלי פרויקטים היא שעליהם לראות במיוחד את מעגל הקבלנים והעובדים הזמניים כקבוצת סיכון המצריכה כללים ותמיכה מוגברת.

למה זה קורה: גוף, ציוד ולחצי ביצוע

ההיגיון הפיזיולוגי מאחורי המספרים ידוע ורלוונטי לכל אתר. העבודה בשמש מעלה את טמפרטורת הגוף ומכבידה על מערכות הלב וכלי הדם וכן על מערכת העצבים. כאשר החום והלחות גבוהים, הגוף מתקשה לקרר את עצמו והסיכון להתייבשות, לתשישות חום או למכת חום מזנק.

עומס של ציוד מגן אישי וביגוד שאינו נושם מחריף את הבעיה. גם עבודה בחללים סגורים חמים כגון חדרי מכונות, מנהרות או קומות יציקה מוקפות טפסנות, עלולה להיות מסוכנת לא פחות מעבודה בשטח פתוח. נוסף על כך לחץ לוחות זמנים ורצון להספיק יציקה או סגירת שלב עשויים לדחוף את הצוות להמשיך גם כאשר הסימנים המוקדמים כבר מופיעים.

בקיץ הישראלי: תכנון, מים וצל

בעבור שוק הבנייה בישראל, שבו הקיץ ארוך והלחות גבוהה, התובנות האלו ישימות אחת לאחת. ניהול סיכוני חום צריך להיות חלק אינטגרלי מתוכנית הבטיחות של האתר ולא נספח עונתי. תכנון לוחות זמנים בחודשי הקיץ חייב להכיר בעומסים ולמקם עבודות מאמץ לשעות הבוקר המוקדמות או הערב. במשך היום יש להגדיר מראש הפסקות בצל עם מים קרים, ובלפי הצורך עם תמיסות מלחים. שימוש בעמדות קירור ניידות, במאווררים תעשייתיים ובריסוס עדין של מים סביב אזורי עבודה אינטנסיביים, עשוי להפחית את העומס הפיזיולוגי בלי לשתק את האתר.

רכיב קריטי נוסף הוא ניטור. מד החום הרטוב הגלובלי, שהוא מדד מוכר להערכת עומס חום סביבתי, צריך להיות כלי קבוע אצל מנהל העבודה או ממונה הבטיחות. הצבת ערכי סף להפסקת עבודה או למעבר למשטר זהיר יותר, מחייבת משמעת ניהולית ולא רק הצהרה. לצד המדד הסביבתי יש להתייחס למדדים אישיים. סימנים מוקדמים כגון סחרחורת, חולשה, כאבי ראש, עור לח ודופק מהיר הם נורת אזהרה המחייבת עצירה ומעבר לצל. חשוב במיוחד להכשיר מנהלי צוותים לזהות משתנים אישיים מגבירי סיכון כגון גיל, השמנה, תרופות והסתגלות חלקית לאקלים.

הכשרה היא בסיס תרבותי. כל צוות חדש באתר צריך לעבור תדרוך ממוקד על ניהול חום. התדרוך חייב לכסות סימנים מוקדמים: מה עושים כשעובד מתמוטט, איך מזעיקים טיפול ומה עושים עד הגעת הצוות הרפואי. אין להשאיר את הידע הזה רק לאנשי הבטיחות. כל עובד וכל מנהל עבודה צריכים לדעת להעניק עזרה ראשונה בסיסית. באתרים מרוחקים יש לשקול החזקת ציוד קירור מהיר כגון אמבטי קרח או שקי קרח לשימוש בשטח עד לפינוי.

הביגוד והציוד הם שכבת הגנה חיונית, אך יש לנהל אותם בתבונה. מכנסיים וחולצות אווריריים מבדי עבודה מתקדמים מאפשרים אידוי יעיל יותר. כובעי מצחייה עם כיסוי לצוואר וצווארונים סופגי זיעה נהפכו לסטנדרט בעבודות חוץ. הוספת אפודי קירור או שרוולי קירור במטלות של מאמץ גבוה מסייעת. לצד זאת יש להקפיד שהציוד אינו מתנגש בכללי הבטיחות האחרים כגון מגני נפילה, כפפות שאינן מבודדות וכדומה.

נהלים, מיפוי משימות וקבלני משנה

ברמת הנהלים, כדאי לאמץ מדיניות הצהרתית אך אופרטיבית של הזכות לעצור. כל עובד רשאי להפסיק את העבודה כאשר הוא חש סימני עומס חום ולדווח ללא חשש. המדיניות הזו חייבת להיות מגובה על ידי ההנהלה באופן גלוי כדי לשבור תרבות של שתיקה וגאווה מקצועית, שמונעת מעובדים לנוח בזמן. הדיווח צריך להיות מהיר, דרך ערוץ מוסכם של מנהלי צוותים, או ליישם דיווח פשוט בטלפון. תיעוד האירועים הקלים חשוב לא פחות מהחמורים, כי הוא מאפשר ללמוד ולהתאים.

מיפוי משימות לפי רמת הסיכון מוסיף שכבה ניהולית חשובה. יציקות גדולות, עבודות הרמה כבדות, עבודות גמר בחללים שאינם מאווררים והתקנות מכניות בבתי מנוע, הן משימות בעלות עומס חום אופייני גבוה. בעבורן יש לקבוע משטר משופר של שתייה, הפסקות וניטור. לעומת זאת משימות בעלות מאמץ בינוני, שמתקיימות בשטח מוצל, יכולות להתנהל במשטר רגיל עם הקפדה על שתייה ומעקב.

נקודה רגישה נוספת היא קבלני המשנה. מאחר שחלק גדול מן הפגיעות החמורות מתרכז במעגל זה, יש לוודא שכל קבלן שמצטרף לאתר מחויב לנהלי החום ומקבל הכשרה מתאימה. חוזה העבודה צריך לכלול התחייבות מפורשת לעמידה בכללי ניהול החום וקיום ציוד וצרכי מים וצל. יש לקיים ביקורות יזומות ולתעד אותן כדי שלא ייווצר פער בין צוותי השלד, הגמר והמערכות.

מנקודת מבט עסקית, יש כאן גם הזדמנות. הפחתת פגיעות חום מצמצמת ימי היעדרות, מאבטחת את לוחות הזמנים ומפחיתה חשיפת אחריות. מעבר לכך היא בונה מוניטין אמין אצל מזמיני עבודה וקבלני משנה. ארגון שמציג תוכנית חום מסודרת עם ניטור נהלים, הכשרה ותחקור אירועים, משדר ניהול מקצועי ויכולת להוביל פרויקטים גדולים בדיוק ובבטיחות.

לסיום, התמונה שעולה מן הנתונים מדברת בעד עצמה. ענף הבנייה חשוף באופן חריג לסיכון חום, והמחיר אנושי וכספי. פגיעות רבות ניתנות למניעה דרך תכנון לוחות זמנים חכם, ניטור עקבי של עומס חום, תרבות דיווח אמיצה והטמעה של נהלי ציוד והכשרה. בחודשי הקיץ בישראל, המשוואה פשוטה. תכנון טוב מראש יחסוך שעות של הפסקות כפויות, פינוי רפואי או גרוע מכך. זה הזמן לשדרג את נהלי החום באתר ולהפוך אותם לחלק טבעי מניהול הפרויקט בדיוק כמו תוכנית יציקות או בטיחות חשמל.

לפרטים נוספים