למי שייכת דירה שנרשמה על שם הבת?

מה שהחל באמצע שנות ה־90 כהחלטה "טכנית" של בני זוג, עולים חדשים מחבר המדינות שרצו להמשיך ליהנות מהטבות ממשרד השיכון, התדרדר כעבור שלושים שנה מעט למאבק משפטי חריף שכלל הקלטות סתר, סכסוך משפחתי רב־משתתפים ופסק דין שמטלטל כל מי שסבור שאפשר לסמוך בעיניים עצומות על ילדי המשפחה בענייני נדל"ן.

הדירה, מושא המריבה המשפחתית, ממוקמת בלב שכונת כרם התימנים בתל אביב. היא נרכשה בשנת 1996 בסכום של 92 אלף דולר על ידי בני זוג, עולים חדשים מטג'יקיסטן. ההורים רכשו את הדירה מכספם, אך רשמו אותה על שם ביתם הבגירה, בהסכמתה, כדי להמשיך ליהנות מהטבות לעולים חדשים, כמי שאין בבעלותם דירה.

לאורך השנים התגוררו בני הזוג בדירה, וגם לאחר פטירת אבי המשפחה המשיכה האם להתגורר בה ולנהל בה את חייה. הבת, שעל שמה נרשמה הדירה, לא השמיעה לאורך השנים כל טענה לבעלות עליה ולא ניסתה להשתמש בה.

הכול השתנה כשמלאו לאם 86 שנה והיא אושפזה בבית החולים עקב התדרדרות בריאותית. לדברי בני המשפחה, ברגע זה חל מפנה חד בהתנהלות אחותם, שהחלה לפעול כאילו הדירה שייכת לה בלבד. לדבריהם, משהסתיים אשפוז האם, מנעה ממנה אחותם לשוב לביתה, והיא נאלצה להשתכן בביתו של אחד הבנים. כמו כן סירבה הבת למסור לאימה את המפתחות לביתה. סביב התנהלותה זו פרץ משבר משפחתי עז.

הקלטת סתר

על רקע החרפת הסכסוך המשפחתי סביב הדירה, התקיימו בין האם לבתה שיחות טעונות רבות שעסקו בבעלות על הדירה. באותו זמן נהג אחד הנכדים, בנו של אחד מאחיה של הנתבעת, לבקר את סבתו. כשהאזין לשיחות הסוערות, החליט להקליט כמה מהן בסתר בטלפון הנייד.

השיחות, שהתנהלו לסירוגין ברוסית, בבוכרית ובעברית, חשפו עימות חריף וישיר בין האם לבתה. באחת השיחות הטיחה האם בבתה כי הדירה הייתה שלה "מהיום הראשון", והבהירה לה כי רישום הדירה על שמה נעשה מתוך אמון ומתוך צורך טכני בלבד, ולא כביטוי להעברת בעלות אמיתית. בשיחה אחרת נשמעת הבת עצמה אומרת דברים שלטענת אחיה הם הודאה של ממש, ולפיהם הדירה אינה שלה כי היא רק "נתנה את השם". בפועל נרכשה הדירה על ידי ההורים.

באחד הקטעים החריפים ביותר נשמעת האם מאיימת על בתה כי תפנה לעורך דין שידאג לסלק אותה מהדירה. האמירה קיבלה בהמשך משמעות אירונית במיוחד לנוכח פעולותיה של הבת.

בשלב מסוים ניסתה הבת לקדם מינוי אפוטרופוס לאימה הקשישה בטענה שמצבה הקוגניטיבי אינו מאפשר לה לנהל את ענייניה. הבקשה נבדקה על ידי רשויות הרווחה ומומחה רפואי, פעמיים. הגורמים המקצועיים קבעו, כי האם צלולה לחלוטין, כשירה ואינה זקוקה לאפוטרופוס, וההליך שפתחה הבת נסגר.

לאחר שהתברר כי הבת לא תוותר על טענתה לבעלות מלאה על הדירה, החליטו האם הקשישה וילדיה לפנות לבית המשפט. הם שכרו את שירותיו של עורך הדין אברהם קורחוב, העוסק בדיני משפחה ובסכסוכים משפטיים סביב נכסים וחברות משפחתיות, אשר הגיש בשמם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.

בתביעה התבקש בית המשפט להוציא פסק דין הצהרתי, שלפיו מחצית מזכויות הבעלות בדירה שייכות לאם הקשישה, ואילו המחצית השנייה שייכת ליורשי האב המנוח, כלומר לאם ולארבעת ילדיו, בחלקים שווים, בכלל זה אותה בת שעל שמה נרשמה הדירה, וזאת על אף רישומה של הדירה כנמצאת בבעלות מלאה של הבת.

לחיזוק הטענות הגיש עו"ד קורחוב ארבע הקלטות של שיחות בין האם הקשישה לבתה, עם תמלול משפטי מקצועי בעברית של הדברים.

אילוסטרציה

הבת: האזנת סתר פסולה

הבת התנגדה להצגת ההקלטות בבית המשפט בטענה כי מדובר בהאזנת סתר אסורה, שבוצעה על ידי נכד המעורב בסכסוך. לטענתה, ההקלטות מגמתיות, חלקיות ונועדו להפליל אותה ולחזק גרסה שקרית של שאר בני המשפחה.

אלא ששופטת בית המשפט למשפחה, ענת הלר-כריש, קיבלה את טענותיו של עו"ד קורחוב, דחתה את טענות הבת, וקבעה כי ההקלטות נעשו על ידי אחד המשתתפים או מי מטעמו, וכי לא מדובר בהאזנת סתר אסורה על פי החוק. עוד קבעה השופטת, כי על אף טענות לפגמים בתמלול, הנתבעת לא הכחישה שקולה הוא זה שנשמע בהקלטות, ולא טענה שהדברים שנאמרו בהן לא נאמרו מפיה.

לצד ההקלטות מתחה השופטת הלר-כריש ביקורת קשה על גרסאות הבת. בפסק דינה ציינה, כי הנתבעת לא ידעה למסור פרטים בסיסיים על עסקת הרכישה של הדירה כגון סכום הרכישה, אופן התשלום, מועד מסירת המפתחות ואפילו השנה המדויקת שבה נרכשה.

השופטת ציינה כי בבעלות של הבת ובעלה דירות נוספות, שאותן רכשה לפני רכישת דירת המחלוקת ולאחריה, ולגביהן ידעה הנתבעת לפרט סכומים, מועדים ומקורות מימון. לדברי השופטת, מדובר בזיכרון סלקטיבי הפוגע בליבת גרסתה.

עוד נקבע, כי הבת מסרה לאורך ההליך גרסאות סותרות באשר למניעי הרישום, לטיב ההסכמות עם ההורים ולנסיבות העסקה, באופן שפגע קשות במהימנותה.

עו״ד אברהם קורחוב חקר את הבת שעות ארוכות על פרטי העסקה, מועדי הרכישה, מקורות המימון והתנהלותה לאורך השנים. בחקירה נדרשה הבת להתמודד שוב ושוב עם סתירות בין גרסאות שמסרה.

במשך ההליך העיד עורך דין שטיפל בעסקת המכר והובא כעד מטעם הבת. אלא שלאחר חקירתו הנגדית התברר, כי עדותו אינה תומכת בגרסת הנתבעת ומחזקת את טענות האם דווקא. מהעדות עלה, כי תנאי העסקה סוכמו ישירות בין המוכר לבין המשפחה, וכי הבת הייתה הגורם החותם בלבד, ללא מעורבות ממשית בקביעת פרטי העסקה או בתשלום התמורה. הנתונים התיישבו עם טענת התובעים שלפיה רישום הדירה על שמה נעשה מטעמי נאמנות בלבד.

ההכרעה: הדירה שייכת להורים

אחד מקווי ההגנה המרכזיים שבהם השתמשה הבת היה טענה משפטית שאין לאפשר להורים ליהנות מסעד משפטי, שעה שלטענתם רישום הדירה על שמה נועד לאפשר להם לקבל הטבות מהמדינה כמי שאין בבעלותם נכס. הבת טענה כי מדובר למעשה במעשה מרמה כלפי הרשויות, וכי חל הכלל המשפטי שלפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

השופטת דחתה טענה זו, וקבעה כי אף שהתנהלות ההורים לאורך השנים מעוררת אי־נוחות ואינה תקינה, אין להתעלם משותפותה המלאה של הבת למהלך, ממודעתה למטרתו ואף להנאה שהפיקה ממנו. בנסיבות אלה, קבעה השופטת, קבלת עמדת הבת תביא לתוצאה בלתי צודקת, שבמסגרתה תזכה הבת בנכס שאינו שייך לה, וגם במבחן תקנת הציבור אין מקום להכשיר תוצאה כזו.

בסיום פסק דינה קיבלה השופטת את טענת עו"ד קורחוב בדבר קיומה של נאמנות קונסטרוקטיבית, כלומר למרות שאין מסמך נאמנות כלשהו שקובע שהרישום ע"ש הבת הוא רק בנאמנות להורים, הרי שבמקרה דנן הוכח כי הדירה נרכשה על ידי ההורים, וכי רישומה על שם הבת נעשה בנאמנות בלבד, לצורך שמירה על הטבות מהמדינה. נקבע כי זכויות הבעלות בדירה שייכות מחציתן לאם ומחציתן ליורשי האב המנוח. הבת חויבה גם בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל.

מעבר לפסק הדין הספציפי, הסכסוך עצמו הוא תמרור אזהרה ברור: רישום נכסים על שם ילדים, גם מתוך אמון, גם למטרות "הגיוניות" של שמירת הטבות או התחמקות ממס, עלול להתהפך ברבות השנים. כאשר האמון נסדק, מה שנראה פעם כמהלך משפחתי חכם, עלול להותיר הורים קשישים בלי קורת גג ובלי שליטה על רכושם.

פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

לעו"ד אברהם קורחוב korahovlaw.co.il תואר ראשון ותואר שני במשפטים. הוא מגשר מוסמך העוסק בייצוג בבתי משפט בתחום דיני משפחה, גירושין, הסכמי ממון, זוגיות והורות, מאבקי ירושה, צוואות ועיזבונות.