התייעלות באנרגיה

מבנים הם חלק בלתי נפרד מחיינו, ובמרבית ימי השבוע אנחנו שוהים בהם כמעט כל היום. בבית, בעבודה או בשעות הפנאי, מבנים הם צרכני אנרגיה גדולים במיוחד בארצות כגון ישראל וארצות הברית, ולפיכך אחד האחראים הגדולים לפליטות גזי חממה.

באיחוד האירופי מבנים אחראים ל-40% מצריכת האנרגיה ול-36% מפליטות גזי החממה. לא מסייע לכך עצם הדבר ש-35% ממלאי המבנים הקיים ביבשת נבנה לפני יותר מ-50 שנה, וכי קרוב ל-75% מהמבנים באיחוד האירופי נחשבים בזבזניים בצריכת אנרגיה. מבנים אחראים גם ל-40% מפליטות גזי החממה בעולם. בשנת 2040 שני שלישים מהבניינים יהיו מבנים שקיימים גם היום. ללא שיפוץ אנרגטי, הם ימשיכו לפלוט גזי חממה.

בישראל, משקי בית, מסחר ושירותים אחראים ל-63% מצריכת החשמל ול-30% בערך מכלל הפליטות במשק (נכון ל-2020). לפי הערכות, קרוב ל-99.9% ממלאי המבנים הקיים בישראל לא עומד בתקן הבנייה הירוקה. כיום יש 1,000 מבנים בישראל שעומדים בתקן הבנייה הירוקה (כך על פי התייעצות עם הממונה על בנייה ירוקה מהמשרד להגנת הסביבה באוגוסט 2021).

בזבוז אנרגיה מתמשך

מה גורם לכך שמבנים אחראים לשליש מפליטות גזי החממה בעולם? כיצד זה מתרחש? לעיתים מדובר בהשפעה ישירה, במיוחד במבני תעשייה שבהם מתרחשים תהליכי ייצור מבוססי דלק מאובנים או במבני מגורים המחוממים בדלק פוסילי (גז טבעי בערד, גפ"מ וסולר במבני מגורים בירושלים ובצפת). אך במרבית המקרים אלו לא המבנים עצמם שפולטים גזי חממה, אלא אמצעי ייצור האנרגיה הנמצאים בשימוש יתר באותם מבנים לא יעילים.

צריכת אנרגיה עצמה ובזבוז אינם בעיה כל עוד ייצור האנרגיה לא מבוסס על דלק פוסילי. ברגע שתמהיל הדלק לא מסתמך ב-100% על אנרגיות מתחדשות, צריכת האנרגיה והצריכה העודפת, הבזבזנית, הן הבעיה. למשל, מזגן שעובד כשאין אנשים בחדר, מקרר ישן שזולל אנרגיה או בית ללא דוד שמש - כל אלה מביאים לצריכה עודפת שאפשר להימנע ממנה בלי להתפשר על איכות החיים שהורגלנו אליה.

צריכה עודפת זו מכונה גם "דליפת אנרגיה", והיא מתרחשת כל הזמן ובכל מיגזר, ללא יוצא מן הכלל. יש הטוענים שגם כאשר המשק יתבסס על אחוז גבוה של אנרגיות מתחדשות, עדיין הנושא של צמצום צריכת אנרגיה יישאר רלוונטי, שכן קיימות סוגיות של השפעות חיצוניות שליליות מקומיות, למשל גריטה של כמויות אדירות של פאנלים ומיתקני אגירה שישתלבו במשק האנרגיה בעתיד. עניין זה עדיין לא פתור.

הגדלת ההתייעלות באנרגיה, הפסקת הבזבוז והפחתת הצריכה, הן הדרך היעילה והזולה ביותר להפחתת פליטות של גזי חממה, לצד חיסכון אדיר באנרגיה והפחתה בכמות תחנות הכוח הנדרשות כדי לייצר לנו חשמל. אלא שזה לא כל כך פשוט. קשה מאוד למנוע בזבוז. הפחתת צריכת האנרגיה רוויה בחסמים רבים, אחד מהם הוא סדר עדיפות נמוך של משקי בית וארגונים להתייעלות וולונטרית באנרגיה. לרוב יעדיפו פס ייצור נוסף, הוספת קומה במלון וכל השקעה שמגדילה את הרווחים במישרין.

האם לאמץ את המדיניות האירופית?

בתחום ההתייעלות נהוג לאמץ מדיניות ורגולציה מחו"ל, ולא להמציא את הגלגל. אימוץ מדיניות אחידה ומתואמת עם האיחוד האירופי מייצרת שפה אחידה בין אנשי המקצוע, מסייעת להטמיע מתודולוגיה מהימנה בקהילה המקצועית, מורידה חסמי כניסה ליצרנים ולמשווקים של הציוד, ובסופו של דבר עשויה למנוע מקובעי המדיניות לחזור על טעויות עבר.

אלא שלא כל מה שמצליח בחו"ל עובד בישראל. לישראל יש מאפיינים ייחודיים, שלא דומים לאלו של מדינות האיחוד האירופי: אקלים, מנהגים אחרים, שיטות בנייה אחרות ועוד. למשל, כשחם בישראל, נוהגים לסגור את החלון ולהדליק מזגן, לעומת מדינות אחרות שבהן פותחים את החלון לאוויר שבחוץ. לפיכך חשוב לבחור מדיניות מוצלחת ובעלת פוטנציאל התאמה מיטבי לישראל.

מכון המחקר של הנציבות האירופית (Joint Research Centre) פירסם לפני כשנה סקירה במלאות 50 שנה למדיניות של התייעלות באנרגיה באיחוד האירופי. הסקירה מתמקדת במגוון כלים שהופעלו בסקטור המבנים באירופה.

האיחוד האירופי מיישם מדיניות ותוכניות לקידום התייעלות באנרגיה כבר משנות ה-70, ומשנת 1980 מתמקד במבנים. מדיניות זו תוגברה לעמידה בהתחייבות למאבק בשינוי האקלים תחת אמנת המסגרת של האו"ם לשינויי האקלים (UNFCC) ולהגברת האספקה של אנרגיה. המדיניות כוללת יצירה והתאמה של קוד בנייה לאומי לתחום האנרגיה, תקנות לדרישות יעילות ממכשירי חשמל, הוראות להסרת חסמים במימון ומתן תמיכות כספיות.

למרות המאמצים הרבים באותן שנים, הצעדים העיקריים ששיפרו את ההתייעלות בענף המבנים נבעו מרגולציה שנקבעה ב-2002, 2005 ו-2006 ומשיפורים והקשחת הדרישות ב-2010. למשל, אימוץ תקנים מחמירים לדוודים תרם לירידה בצריכת האנרגיה לחימום, שהיא השימוש העיקרי בתחום המבנים באיחוד האירופי.

המדיניות המרכזית בתחום המבנים היא דירקטיבה ייעודית בתחום ביצועי האנרגיה במבנים (Energy Performance of Buildings Directive). מַעֲבָר מדרישות מרשמיות לדרישות תפקודיות יצר פתח לשילוב בנייה מאופסת אנרגיה ושילוב עקרונות של בחירת עלות אופטימלית ליישום כמדיניות בבניינים. כמו כן המדינות החברות באיחוד האירופי הונחו לקבוע סטנדרטים למבנים משופצים. האחריות לקביעת רמות התקנים הנדרשות ניתנה למדינות עצמן. הדבר יצר פערים גדולים בין השאיפות של האיחוד לבין צמצום האנרגיה בפועל.

מדינות נבחרות, ובראשן דנמרק, הקימו שירותי ייעוץ לבעלי מבנים ולרשויות מקומיות על ידי סוכנויות אנרגיה לאומיות ומקומיות. גרמניה וצרפת הציעו תמריצים להשקעות במבנים קיימים, הלוואות בריבית נמוכה או אפסית, מענקים ותעודות שמעידות על חיסכון באנרגיה. באירופה רווחת מאוד הצגה של ביצועי האנרגיה של דירות, שעוזרת בקבלת החלטות לגבי רכישת דירה והבנה לגבי הוצאות עתידיות. מלבד כל אלו, הקהילה המדעית באירופה עוברת מבחינה של הבניין לבחינה של השכונה וליצירה של קהילות מחוברות שיכולות לסייע לצמצם עלויות של אספקת אנרגיה על ידי ייצור אנרגיה מבוזרת למשל.

מהדוח עולה כי לאחר בחינת ההשפעות של משבר האקלים על מבנים נראה, כי אמצעי התייעלות הם הדרכים הטובות ביותר להגיע למבנים כמעט מאופסי אנרגיה, שבהם ייצור האנרגיה שווה כמעט לצריכה ונובע ממקורות מתחדשים (Nearly Zero Energy Buildings - Nzeb). התפקיד המרכזי של המבנים במיצוי הפוטנציאל של צמצום צריכת האנרגיה והגברת הייצור של אנרגיות מתחדשות במרחב הבנוי, מדגיש את הצורך לבחון כיצד משבר האקלים ישפיע עוד עשרות שנים על המבנים שנבנו או שופצו היום. לכן סינרגיה של היבטים אקלימיים, חברתיים והתקדמות טכנולוגית תהיה חיונית יותר ויותר ל-Nzeb, כמו ההתגברות על הפן הטכני, הפן הפיננסי וחסמים חברתיים וחינוכיים.

בשנת 2016 השיקה הנציבות האירופית את היוזמה "מימון חכם למבנים חכמים" (The Smart Finance for Smart Buildings). יוזמה זו שואפת לגייס מימון פרטי להשקעה במבנים ולוודא שימוש יעיל במימון ציבורי של האיחוד. כמו כן היוזמה מנסה לזהות דרכים להסיר סיכונים מהשקעות בהתייעלות באנרגיה. ה"גרין דיל" (The European Green Deal) של הנציבות האירופית בשנת 2020 כלל את יוזמת "גל השיפוצים" (Renovation Wave), יוזמה היוצרת ממשק מדיני לגיוס כל בעלי העניין בסקטור המבנים, יטפל בכל המחסומים הרגולטוריים ובמחסומים נוספים וייצור מנגנונים חדשניים. המהלך אמור לזרז חדשנות וליצור הזדמנויות חדשות, שלא רק ישפרו את ביצועי האנרגיה של בניינים אירופים, אלא גם יבטיחו עמידה עתידית בפני סיכוני משבר האקלים ותנאי מחיה נאותים לכל תושבי האיחוד האירופי.

האם הושג באירופה חיסכון באנרגיה?

התובנה המפתיעה ביותר שעולה מהסקירה של מכון המחקר של הנציבות האירופית היא השאלה לגבי חיסכון בפועל, שעדיין לא קיבלה מענה. אחד הניתוחים מלמד שצריכת האנרגיה של משקי הבית נותרה יציבה בין 1995 לבין 2017, למעט וריאציות מסוימות הקשורות לאקלים (גרף מס' 1).

גרף 1: צריכת אנרגיה במשקי הבית ב-EU-15 (שנים 2017-1990). מתוך סקירה של מדיניות במשך 50 שנה להתייעלות באנרגיה במבנים

מצד שני, לאחר נרמול פרמטרים שבדרך כלל מגבירים את הצריכה (הכנסה, גודל הבית, כמות התושבים), הממצאים הראו הפחתה של 53% בצריכת האנרגיה במשקי בית. הדבר מלמד על השפעה חזקה של המדיניות האירופית ברמה הלאומית והמקומית (גרף מס' 2).

גרף 2: צריכת אנרגיה במשקי הבית מנורמלת לנפש, שטח המבנה והכנסות לנפש ב-EU-15. מתוך סקירה של מדיניות במשך 50 שנה להתייעלות באנרגיה במבנים

ישראל אימצה חלק נרחב ממדיניות האיחוד האירופי וגובשו בה לפחות שלוש תוכניות להתייעלות באנרגיה בעשור האחרון. ב-2015 נקבעו יעדים לצמצום צריכת החשמל במסגרת החלטת ממשלה 542 (הפחתת פליטות גזי חממה וייעול צריכת האנרגיה במשק). יש החלטת ממשלה לכלכלה דלת פחמן עד 2050 (מחודש אוגוסט 2021), אושרו יעדים ותקציב חסר תקדים לתמיכות בתחום אוקטובר אחרון.

בעשור האחרון חולקו מענקי התייעלות אנרגטית בהיקף של יותר מ-300 מלש"ח (2020-2016) לתעשייה, למגזר העסקי ולרשויות מקומיות. הוקמה קרן הלוואות, נעשו פעולות שוטפות בתחום אכיפת תקנות הנוגעות למקורות אנרגיה, נבדקו מאות סקרי אנרגיה, גובש מתווה לבנייה מאופסת אנרגיה, אושרו תקנות שבפועל יחייבו הצגת דירוג אנרגיה בעת רכישת דירה חדשה, קודמו תוכניות חינוך למגוון גילים, הוקמו מעבדות להדגמה של טכנולוגיות יעילות בצריכת אנרגיה לסטודנטים, הוכשרו מאות בקורסים של ממוני אנרגיה, החל גיבוש מתודולוגיה של מעבר מבניין לשכונה למתחם ונעשו פעולות רבות נוספות.

אך האם הושג חיסכון בפועל? תלוי איזה מיגזר בוחנים. במיגזר הביתי למשל עלתה צריכת האנרגיה ב-16% בין השנים 2013 ל-2017 (בתקופה זו גדלה אוכלוסיית ישראל ב-8.1%), וצריכת האנרגיה לנפש עלתה ב-7.3%. הנתונים האלו מלמדים, כי המיגזר הביתי היה גורם מעכב להתייעלות באנרגיה ברמה המשקית, ולמעשה הוא הבזבזני ביותר. לעומתו חלה התייעלות של כ-10.1% במיגזר המסחרי-ציבורי, כ-6.6% במיגזר התעשייתי ובמידה מסוימת במיגזר התחבורה.

גרף 3: עצימות אנרגיה במשקי הבית בישראל, 2017-2013 (מקור: תוכנית לאומית להתייעלות באנרגיה)

חשוב להחזיר לסדר היום הציבורי את נושא ההתייעלות באנרגיה ולתעדף אותו על פני סוגיות בוערות אחרות.

בהתאם לתוכנית הלאומית להתייעלות באנרגיה לשנים 2030-2020 שגובשה במשרד האנרגיה בשנה שעברה ואושרה לאחרונה, נדרש להמשיך לפעול כדי לנצל את הפוטנציאל הטמון לחיסכון באנרגיה במבנים בישראל. בעיקר יש להתמקד ביישום הצעדים הנרחבים שהוצעו בין היתר בתוכנית, כגון עדכון תקנות למערכות אקלום, עדכון תקנות למכשירי חשמל, עדכון תקנות למכשירי קירור, עדכון תקנות חימום מים, עידוד הטמעת מערכות ניהול אנרגיה בתעשייה, חובת ביצוע סקר לאיתור פוטנציאל לשימור אנרגיה, העלאת הרף ועדכון התדירות של הגשת הסקר, חיוב בנייה מאופסת אנרגיה וגיבוש ויישום של תוכניות לאקלים ואנרגיה ברשויות.

מלבד המלצות בתוכנית לעיל, חשוב למפות את החסמים הקיימים להתייעלות בגלל שינויים שחלים במשק האנרגיה, ולהיות ערוכים למתן פתרונות במהירות. חשוב להמשיך ולהשקיע בתחום על ידי תמריצים ממשלתיים באופן שוטף, ובהתאם לתקציבים שנדרשים כדי להגיע ליעדים שנקבעו ל-2030. חשוב להמשיך לתת מענה לצרכים בתחום האנרגיה בשכבות החלשות. יש להמשיך לפעול למיצוי חובת ההצגה של דירוג אנרגיה לדירות חדשות וקיימות במעמד מכירה והשכרה, ולקבוע דרגה מינימלית לסוגים של המבנים והדירות.

סיכום

התייעלות באנרגיה בישראל אינה נושא פופולרי. לא נראות פה הפגנות של אזרחים או נהירה של הנוער לרחובות, כי לא הועבר תקציב רלוונטי או משום שלא אושרה רגולציה חיונית לנושא. אבל התייעלות באנרגיה היא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה העולמית והלאומית להפחתת פליטות, והיא נדרשת כדי לנצח במאבק במשבר האקלים.

יאנינה פליישון - לשעבר מנהלת תחום פרויקטים ומיזמים, אגף אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והיום ראשת מטה מנהל רשות המים.
ד"ר ערן ברוקוביץ - לשעבר מרכז בכיר סביבה, מנהל אוצרות טבע במשרד האנרגיה והיום ראש אגף סביבה במינהל תעשיות, משרד הכלכלה.
https://www.gov.il/he/departments/ministry_of_energy/govil-landing-page