הפתעות אדריכליות - בניין בית הכנסת "קול יהודה" בנווה צדק

יותר מכל בניין אחר שתכנן האדריכל יהודה מגידוביץ (1961-1886), חושף בית הכנסת "קול יהודה" בנווה צדק את התלבטויותיו הסגנוניות של האדריכל המפורסם, שהתאפיין בשינויי סגנון בהתאם לרוח התקופה. בית הכנסת הממוקם ברחוב לילינבלום 5 שבתל אביב נחנך ב-1938, הוא מודרני, אטום וחריג בסביבתו האקלקטית. מגידוביץ החל את דרכו בתקופה בה שלט הסגנון האקלקטי, ובשנות השלושים שינה את גישתו, אימץ את הסגנון המודרני ובמיוחד את זה הבינלאומי, שהתאפיין בפלסטיות ובמשטחים גדולים ואטומים. בסוף דרכו אפילו תכנן בסגנון ברוטליסטי.

לאורך 30 שנה תכנן מגידוביץ סדרה של בתי כנסת. הידועים בהם: בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב (1930/1922), "מושב זקנים" שגם הוא ברחוב אלנבי (1928), "קול יהודה" ברחוב לילינבלום שבו עוסקת הכתבה (1938) ולבסוף, בית הכנסת הגדול של רעננה ברחוב אחוזה (1947). בעוד שבית הכנסת הגדול בתל אביב תוכנן במקור בסגנון אקלקטי - עם כיפה ופתחים מקושתים בסגנון מזרחי, הרי ש"מושב זקנים" תוכנן עם גג שטוח וקשתות מעוגלות. בבית הכנסת "קול יהודה" הסגנון הוא מודרני לחלוטין וכולל פתחים מלבניים ושימוש בגושים קופסתיים ואטומים בחלקם הגדול. ברעננה המשיך מגידוביץ בגישה דומה, אלא ששם הוא חזר והשתמש בחלונות מקושתים.

חשיפת הקשתות המקוריות

סיבוב בבית הכנסת "קול יהודה "מגלה, כי גם כאן מגידוביץ לא ויתר על הקשתות. הן אמנם לא חשופות בחזית וגם לא באולם התפילה, אך ניתן לגלות אותן בקומה התחתונה שמעולם לא הייתה בשימוש, עד לאחרונה. כשביקרתי בבניין במסגרת אירועי "בתים מבפנים", היה שם דני גולדשמיד שמטפח באותו אולם תחתון תצוגה העוסקת בתולדות קהילת יהודי עדן שממנה הגיעו אבותיו. לגולדשמיד יש גם קשר הדוק למגידוביץ, היות וסביו וסבתו הזמינו את האדריכל לתכנן, בין השאר, את ביתם ואת בית הקולנוע שהיה בבעלותם בכיכר דיזנגוף, קולנוע אסתר. גולדשמיד בעצמו חידש את בניין הקולנוע והסב אותו ל"מלון סינמה" המצוי בבעלותו. הוא מספר שבעת ששיפץ את האולם התחתון שבבית הכנסת, גילה את הקשתות שנאטמו בבלוקים. הוא דאג לפרק את הבלוקים ולחשוף את הקשתות. גולדשמיד גם שולף את אחת התכניות המקוריות שערך מגידוביץ ובה מתגלה שאיפתו המקורית לבניין בית הכנסת. מגידוביץ ביקש להמשיך ולתכנן בסגנון האקלקטי, אלא שמחלקת ההנדסה העירונית שבראשה עמד בזמנו אינג' יעקב בן-סירה (שיפמן) לא אישרה עוד מבנים שעוצבו בסגנון האקלקטי. מגידוביץ נאלץ לאמץ את הסגנון הבינלאומי ולשנות את התכנית לבניין. למרות הכפייה, הציג מגידוביץ מצוינות באדריכלות, ובניין בית הכנסת "קול יהודה" הוא מהמבנים המוערכים בסגנון הבינלאומי בתל אביב.

גושים קופסתיים אטומים

קבוצה של גושים קופסתיים הצומחים זה מתוך זה מרכיבה את הבניין. לכיוון רחוב לילינבלום, מפנה הבניין חזית כמעט סימטרית. לכיוון מפגש הרחובות - המקום אותו מגידוביץ נהג לתכנן עם תשומת לב רבה בבניינים שתכנן לכל אורך השנים, מפנה בית הכנסת חזית אטומה, חריגה מהגישה שהפגין בעבר. הפעם העניק מגידוביץ תשומת לב אף רבה יותר לחזיתות הפונות למפגש הרחובות. ההשראה היא ככל הנראה מהגישה האקספרסיוניסטית, שהפגין האדריכל אריך מנדלסון שפעל אז בארץ, כשהמבט של הצופה על הבניין מכיוון מפגש הרחובות הוא זה שיוצר את הדרמה הגדולה ביותר באמצעות אלכסונים ומשחקי אור וצל, מהלך שמעצים את הבניין ואת נוכחותו ברחוב.

הפתחים בבניין הם נושא בפני עצמו. באופן כללי, החזיתות הפונות לרחובות לילינבלום וראשונים, מטופלות בבניין כחזיתות ייצוגיות, בעוד שבשתי החזיתות האחרות, הפונות למגרשים סמוכים, הושקעה תשומת לב מעטה יותר בהיבט הייצוגי. הכניסה הראשית לבית הכנסת היא דרך פתח קטן יחסית. הפתח מסתתר בקצה הבניין ובנסיגה מקו החזית הפונה לרחוב לילינבלום. רק מי שמכיר את הכניסה יגיע אליה בקלות. במרכז קומת הקרקע של מרכז החזית לכיוון רחוב לילינבלום, ישנם שני פתחים רחבים, אך אלה לא מובילים לכניסה לבניין אלא לאולמות שנועדו לשמש במקור שטחי מסחר (אך לא שימשו לייעודם עד היום). פתחי החלונות במפלס הרחוב בשתי החזיתות הראשיות, הם צרים ואופקיים ומופיעים רק בחלק העליון ולא מאפשרים קשר עין בין הפנים לחוץ. שאר הפתחים נועדו להאיר את האולמות בחלק העליון של הבניין ומורכבים מקבוצות של שלושה עד חמישה פתחים צרים ואנכיים. הם מתנשאים הרבה מעל למפלס הרחוב ואף הם לא מאפשרים כל קשר עין בין הפנים ובין החוץ. הד לאותם פתחים, בגרסה מיניאטורית, ניתן למצוא בגרם המדרגות הראשי. בשתי החזיתות האחרות, לצפון ולמזרח, הסדר והארגון של פתחי החלונות הוא לא ייצוגי ונועד לתת מענה פונקציונלי בלבד. בחזית הצפונית אפשר אפילו לגלות פתחי חלונות עגולים.

שתי דרכים להגיע לאולם התפילה

מערכת התנועה האנכית כוללת שני גרמי מדרגות. הכניסה הראשית לבניין אמנם נסתרת, אך מאחוריה מתגלה גרם מדרגות ארוך ורציף, המטפס הישר אל הקומה המרכזית ובה אולם התפילה. במדרגות אלה ניתן לזהות, כמו בחזית, את תשומת הלב שהשקיע האדריכל בעיצוב הבסיסי - הקווים האלכסוניים והעומק של האולם. הוא עושה זאת באמצעות הטיפול באבן המחפה את הדפנות וכן באמצעות גופי התאורה, שלמזלנו נותרו כולם מקוריים וללא שינוי. רק בקצה העליון של המדרגות נכנסים אל אולם מבואה המקשר לאולם התפילה. חדר מדרגות נוסף נמצא בפינה הנגדית של הבניין, והוא מזכיר חדר מדרגות בבנייני המגורים שתכנן מגידוביץ. חדר זה מקשר בין האולם שבקומת הקרקע, בין עזרת הגברים ובין עזרת הנשים.

אולם התפילה הוא אולם גדול במיוחד שמפתיע לגלות כמותו בתוך הבינוי המצוי בסביבה, המורכב ברובו ממבנים קטנים ונמוכים. "קולנוע עדן" היה אמנם גם הוא גדול אך לא גבוה כמו אולם התפילה שכאן. תכנית האולם קופסתית בעיקרה ובולט בה החלק הדרומי, שבמרכזו קבוע ארון הקודש. הארון ניצב על במה הנמתחת לכל אורך דופן האולם. מעל הארון קבועים פתחי חלונות אנכיים וצרים, בהם שולבו לפני כמה שנים זכוכיות צבעוניות. קבוצות פתחים דומות מופיעות גם בחזיתות מערב ומזרח ונועדו בעיקר להחדיר אור טבעי אל האולם. בקומת הגלריה המשקיפה אל עזרת הגברים, מצויה עזרת הנשים המעוצבת בצורת האות ח וכמו מחבקת את עזרת הגברים מלמעלה.

תקרת הצלעות, המקרה את האולם הגדול, מדגישה את הסדר והארגון באמצעות הקורות הבולטות החוצות זו את זו ויוצרות רשת של קווים ישרים. תקרה זו, שתוכננה כנראה בעיקר מסיבות תקציביות או עקב מחסור בפלדה זמינה, מעניקה לאולם הגדול פרט עיצובי שהופך לקישוט. תקרה דומה ניתן למצוא גם באולם התחתון, אלא ששם מתגלה כי התקרה מקומרת מעט.

קצת היסטוריה

הקרקע עליה נבנה בית הכנסת "קול יהודה" נרכשה ב-1925 בידי אחד מעשירי ומנהיגי קהילת יהודי עדן - יהודה מנחם משה מיסה. הוא נהג לתרום ביד רחבה לבנייתם של מוסדות דת וקהילה בעדן. גם מחוצה לעדן הוא תרם להקמת מבני קהילה שנועדו לבני הקהילה שהיגרו ממולדתם. בימי תפארתו, בשנות הארבעים, החמישים והשישים, גדשו את הספסלים מאות מתפללים. היום יש בקושי מניין בשבתות.

ב-2011 הוכשר חלק משטח קומת הקרקע לתצוגה והוא נפתח כמרכז למורשת קהילת יהודי עדן (הכניסה חופשית). האוספים העיקריים בו הם צילומים, מסמכים, כלי בית, פריטי לבוש וחפצי יודאיקה ששימשו את הקהילה בבתי הכנסת בעדן.

יהודה מגידוביץ היגר לארץ ישראל לפני מאה שנה ובמשך שלושה עשורים תכנן רבים מהבתים בתל אביב. הוא גם שימש כמהנדס העיר הראשון, תפקיד שלא מנע ממנו להמשיך ולתכנן בתים. לאחרונה, כהוקרה על פועלו, הציבה עיריית תל אביב לוח המוקדש ליצירתו של האדריכל הנמצא למרגלות אחד הבניינים המרכזיים שתכנן בעיר.

מיכאל יעקובסון הוא אדריכל וגיאוגרף. מאמריו מתפרסמים באתרים Xnet ו"חלון אחורי"