האייקון של מנהטן: Park Avenue 270

קו הרקיע של מנהטן, דינמי ומשתנה תמיד, קיבל לאחרונה תוספת מרכזית שהיא הצהרת כוונות ארכיטקטורלית וסביבתית כאחד. בניין המטה החדש של JPMorgan Chase, הממוקם בכתובת Park Avenue 270 ומתנשא לגובה של 423 מטרים (1,388 רגל), הוא הרבה מעבר לעוד מגדל משרדים נוצץ. הפרויקט, בתכנונו של משרד האדריכלים הנודע Foster + Partners, הוא אבטיפוס לדור הבא של סביבות עבודה עירוניות.

המגדל בן 60 הקומות, המשתרע על פני כ־230,000 מ"ר, מחליף את בניין יוניון קרביד (Union Carbide) הישן שעמד במקום מאז 1960. המהלך להחליף מבנה מודרניסטי היסטורי (שתוכנן על ידי SOM) במגדל חדש לחלוטין, עורר לא מעט ביקורת ציבורית, אך התוצאה הסופית מציגה טיעון משכנע בזכות התחדשות עירונית רדיקלית: מעבר מבניין מיושן ולא יעיל למכונה אקולוגית משוכללת המותאמת לצרכים של כוח עבודה היברידי ומודרני.

האתגר ההנדסי המרכזי של הפרויקט נבע ממיקומו הייחודי, ממש מעל רשת המסילות התת־קרקעית הענפה של תחנת גראנד סנטרל (Grand Central Terminal). אילוץ זה חייב את המתכננים והמהנדסים (שיתוף פעולה בין Foster + Partners ל־Severud Associates) למצוא פתרון קונסטרוקטיבי יצירתי ונועז.

הבניין אינו נוחת על הקרקע בצורה מסורתית אלא "מרחף" מעל המפלס התחתון באמצעות מערכת של עמודי ענק בתצורת "מניפה" (Fan Columns). עמודים אלו, הממוקמים בהיקף הבניין, אוספים את העומסים האדירים של המגדל ומעבירים אותם לנקודות מגע אחדות בקרקע, תוך דילוג אלגנטי מעל מנהרות הרכבת הפעילות.

התוצאה האדריכלית דרמטית: קומת קרקע פתוחה ואוורירית בגובה עצום, המאפשרת זרימה חופשית של הולכי רגל ומבט ישיר משדרות פארק ועד שדרות מדיסון. הניתוק הזה מהקרקע יוצר תחושה של קלילות, כמעט כמו רקדן בלט הנושא משקל עצום, והופך את האילוץ ההנדסי לאלמנט העיצובי המזוהה ביותר עם המגדל.

גורד שחקים ירוק

בהיבט הקיימות, Park Avenue 270 מציב רף חדש ושאפתני כבניין החשמלי־מלא (All-electric) הגדול ביותר בניו יורק ואחד הגבוהים מסוגו בעולם. ההחלטה להימנע לחלוטין משימוש בדלק פוסילי לחימום ולתפעול שוטף חריגה בקנה מידה כזה, ונועדה להשיג יעדי "אפס פליטות נטו" (Net Zero) תפעוליים. הבנק התחייב לרכוש חשמל המופק כולו מאנרגיה הידרו־אלקטרית מתחנות כוח בצפון מדינת ניו יורק. המהלך מבטיח כי טביעת הרגל הפחמנית של המבנה תהיה אפסית מרגע הפעלתו.

חזית המבנה עשויה מזיגוג משולש (Triple-glazing) לבידוד תרמי מרבי, ומערכות ניהול מבנה חכמות (BMS) מנטרות ומתאימות את צריכת האנרגיה בזמן אמת לתפוסה ולתנאי האקלים.

גם תהליך ההריסה של הבניין הישן נוהל תחת אג'נדה של כלכלה מעגלית: כ־97% מחומרי הפסולת של המבנה הקודם מוחזרו או נעשה בהם שימוש חוזר, כולל התכת הפלדה הישנה ועיבוד מחדש של אריחי תקרה ושטיחים, אם כי מבקרים מסוימים טוענים כי שימור השלד המקורי היה עדיף מבחינת פחמן גלום.

תכנון ממוקד חוויה

תכנון הפנים משקף שינוי פרדיגמה בתפיסת המשרד המודרני, תוך מעבר מתכנון דחוס ויעיל (Efficiency) לתכנון ממוקד חוויה ובריאות (Experience and Wellness). המגדל החדש מיועד לאכלס כ־14,000 עובדים, כפול מזו שהמבנה הישן ביב יכול לאכלס, אך הצפיפות פחות מורגשת הודות לתכנון חכם. הקונספט של "קומה אוניברסלית" (Universal Floor Plate) מאפשר גמישות מרבית בסידור הריהוט והמחיצות, ומותאם לשינויים תדירים בצוותים ובשיטות עבודה.

מעבר לקומות המשרדים הסטנדרטיות, המבנה כולל מגוון רחב של שטחי ציבור ורווחה המשתרעים עד לקומה ה־17, כולל אולם אירועים ענק בגובה משולש ("Morgan Hall") בקומה ה־14, היכול לארח כנסים של עד 1,000 איש.

בעיצוב הפנים הושם דגש בביופיליה (Biophilia) עם צמחייה טבעית, תאורה סירקדית המדמה את מהלך השמש ומערכת אוורור המספקת כמות כפולה מהנדרש בתקן של אוויר צח, מתוך הבנה שאיכות האוויר משפיעה ישירות על הקוגניציה והפריון של העובדים.

ברמה האורבנית, המגדל החדש מבקש לתקן את היחסים בין התאגיד לעיר. בניגוד למבנים מודרניסטיים משנות ה־60 שהפנו עורף לרחוב, Park Avenue 270 החדש מרחיב את המדרכות סביבו ויוצר כיכר ציבורית בשדרות מדיסון. הרמת המבנה על עמודי ה־V המסיביים אינה משרתת רק צרכים הנדסיים אלא משחררת את מפלס הקרקע לטובת הציבור ומכניסה אור ואוויר לרחובות הצפופים של מידטאון. לובי הבניין תוכנן להיות שקוף ומזמין, ולא מבצר סגור, כדי ליצור המשכיות ויזואלית עם המרחב העירוני.

לסיכום, Park Avenue 270 הוא ניסוי בקנה מידה ענק, הבודק כיצד אפשר לשלב צרכים תאגידיים, אילוצים הנדסיים מורכבים ואחריות סביבתית. אובדנו של בניין יוניון קרביד המקורי מצער את חובבי המודרניזם, ואילו המבנה החדש מציג אלטרנטיבה מרשימה של "היפר־יעילות" וקיימות.

השילוב של טכנולוגיה עילית, תכנון מבני וירטואוזי ודאגה לרווחת המשתמש, מסמן את המגדל הזה כאבטיפוס למגדלי העתיד: מבנים שאינם רק צורכים משאבים אלא מנסים, ככל האפשר, להשתלב במחזור החיים האקולוגי והעירוני בדרך מושכלת ומאוזנת. לאדריכלים וליזמים בישראל, המביטים אל מעבר לים, פרויקט זה מדגים כיצד אפשר להפוך אילוצי תשתית (כגון בנייה מעל נת"ע או רכבת ישראל) להזדמנות אדריכלית יוצאת דופן.

לפרטים נוספים