סוף להשלכת פסולת בנייה בשטחים פתוחים

אחרי שנים שבהן לא קודמה חקיקה באחד הנושאים הבוערים בתחום הפסולת בישראל - פסולת בנייה, המשרד להגנת הסביבה מקדם חקיקה מקיפה, שתועבר באמצעות חוק ההסדרים הקרוב. החקיקה עברה קריאה ראשונה בשנת 2018, והליך החקיקה שלה הופסק עקב חילופי הממשלות האחרונות. כעת המשרד ימשיך לקדם את החקיקה דרך חוק ההסדרים.

החקיקה נועדה להסדיר את תחום פסולת הבנייה באופן מקיף ויסודי, ולמנוע את אחת הבעיות הקשות בתחום הסביבתי כיום, הנובעת מהשלכות רחבות של פסולת בנייה ברשות הרבים, המוערכות ביותר ממיליון טונות בשנה.

הצעת החוק של המשרד להגנת הסביבה תביא לחיסכון בעלויות ישירות של ניקוי שטחים פתוחים, המוטלת כיום על המדינה וזרועותיה כגון רשויות מקומיות, רשות מקרקעי ישראל והמשרד להגנת הסביבה.

לתופעה היקף עצום. על פי הערכות המשרד להגנת הסביבה, בכל שנה נוצרים בישראל כ-6.85 מיליון טונות פסולת בנייה שמקורם בפרויקטים של בנייה חדשה, בהריסת מבנים, בשיפוצים של מבנים, בסלילת כבישים ובהקמת תשתיות. רק פחות משישה מיליון טונות פסולת בנייה מגיעים לאתרי טיפול מוסדרים, ויותר ממיליון טונות פסולת בנייה אינם מגיעים לאתרי טיפול מוסדרים אלא מושלכים לשטחים הפתוחים באופן בלתי חוקי.

המצב מנציח בעיות סביבתיות וכלכליות קשות כגון פגיעה בשטחים פתוחים ובערכי טבע ונוף; עלויות טיפול וניקוי פסולת בנייה מהשטחים הפתוחים; אובדן הכנסות מהיטל הטמנה; פריצת שריפות; פוטנציאל זיהום של קרקע, מים עיליים ומי תהום; ירידת ערך נדל”ן ופגיעה בערכם הכלכלי של השטחים הפתוחים כאתרי נופש ותיירות; אובדן של משאב חומרי גלם הניתן לשימוש חוזר; יצירת מוקדי משיכה של מזיקים והתרבותם.

תהליך האיסוף והפינוי של פסולת בנייה והטיפול בה מורכב וכולל משתתפים רבים, בהם תושבים, קבלני בנייה וקבלני שיפוצים, מובילי פסולת בנייה ובעלי מפעלי מיחזור או אתרי סילוק פסולת בנייה.

שחקנים רבים במערך האיסוף והפינוי של פסולת בנייה וכן הטיפול בה, אינם מוסדרים באופן מלא, והמעקב אחר אופן הטיפול בפסולת והבקרה, לוקים בחסר. מצב זה מנוצל על ידי גורמים בשרשרת הטיפול בפסולת, שמשליכים פסולת בשטחים הפתוחים.

במסגרת הצעת החוק, יצרני הפסולת יחויבו להתקשר ישירות עם אתר קצה המורשה לקלוט פסולת בנייה - אתר שאושר והוכר על ידי המשרד להגנת הסביבה כאתר מורשה, ורק אליו יתאפשר לפנות את פסולת הבנייה. המשרד להגנת הסביבה יפרסם ויעדכן באופן שוטף את רשימת האתרים המורשים. אם אתר מורשה לא יעמוד בתנאי ההפעלה שיקבע הממונה מטעם המשרד להגנת הסביבה, הממונה יהיה רשאי לגרוע אותו מהרשימה, והאתר לא יהיה רשאי לקלוט פסולת בנייה.

אצירת פסולת בנייה תבוצע אך ורק באמצעות כלי אצירה רשומים שיציב אתר הקצה, כשהם מסומנים על ידו והותקנו בהם אמצעי מעקב ובקרה. כלי האצירה הרשומים יפונו על ידי מובילים מורשים, אשר יובילו אותם לאתרי קצה לקלוט פסולת בנייה. לצד הטלת החובה על יצרני הפסולת והגדלת האחריות של אתרי הקצה, הרשויות המקומיות יבצעו פיקוח ובקרה על הצבת כלי אצירה בתחום שיפוטן ופינויים לאתרי קצה.

התועלת העיקרית הצפויה מיישום החוק היא צמצום והפחתה של היקפי פסולת הבנייה המושלכת לשטחים פתוחים ומניעת מפגעים סביבתיים הנובעים מכך. התועלת הכלכלית מיישום החוק מוערכת ב-70 מיליון שקל בשנה - חיסכון ישיר בעלויות הניקוי של הפסולת בשטחים הפתוחים.

החקיקה גם צפויה להגדיל את היקפי פסולת הבנייה שצפויה להיקלט באתרי הטיפול המוסדרים, והדבר יביא להגדלת היקפי המיחזור ולהגדלת היצע החומרים הממוחזרים שאפשר להשתמש בהם במקום חומרי כרייה וחציבה ראשוניים.

השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן: “החקיקה תסדיר את תחום פסולת הבנייה באופן מקיף. התועלות למשק מהצעת החוק הן הפחתת הפגיעה בשטחים הפתוחים, צמצום המפגעים הסביבתיים - ובהם זיהום אוויר - הנובעים משריפות של הפסולת המתרחשות לא פעם, הגנה על קרקע ומי תהום וחיסכון בעלויות הניקוי של השטחים הפתוחים. אנחנו בדרך להפחית את המפגעים הסביבתיים מפסולת בנייה באופן שיטתי ומקיף.”