בנייה בקיבוצים - שלנו הפך לשלי

"הפרה גועה ברפת והגדי פועה בדיר"... זו כבר מזמן לא תמונת המצב בקיבוצים בישראל, שעברו ב-30 השנים האחרונות מהפכה חברתית שהצמיחה גם שינויים כלכליים עמוקים ובלתי הפיכים. כל אלה שינו את פני הקיבוץ במודל המסורתי שלו ללא הכר והשפיעו בצורה משמעותית על אופי הבנייה והעיצוב האדריכלי בצורת התיישבות ייחודית זו.

תהליכי ההפרטה שהפכו קיבוצים רבים ממשקים שיתופיים לקיבוצים המוגדרים "מתחדשים", הביאו לשינויים גדולים מאוד באורח החיים של חברי המשק. חדרי אוכל רבים נסגרו, הבנייה תחילה נבלמה ולאחר מכן התחדשה, הנוי נזנח בחלק מהקיבוצים, כמו גם חלק ממבני הציבור והמרחב שהיה פעם ציבורי, וכרי הדשא המפורסמים של הקיבוצים הפכו לעתים לגינות פרטיות.

בנייה בתחומי הקו הכחול

המגמה השלטת באדריכלות הקיבוצית היום, היא צמצום המרחב המשותף לטובת הפרטי, מגמה ההולכת וגוברת ב-15 השנים האחרונות. עם זאת, יש לציין כי היום כבר כמעט ואין הרחבות חיצוניות. הבנייה ברובה מתרחשת בתוך מה שנקרא תחומי "הקו הכחול" של הקיבוץ. בנייה זו מערבת מערכת של גורמים ואינטרסים, ההופכת פרויקטים רבים של צמיחה למסובכים ופעמים רבות אף בולמת את השלמתם. הקיבוץ מעורב הן כאגודה שיתופית חקלאית המחזיקה בקרקע ובנכסים נוספים והן כגורם קולט לחברות חיצוניות. עוד מעורבים בפרויקטים חברי הקיבוץ וכן גורמי מנהל שונים: רשות מקרקעי ישראל, ועדות בנייה, המועצה האזורית בתחומה שוכן הקיבוץ ועוד. וכמובן, מעורבים בתהליך המורכב בעלי מקצוע רבים בתחום התשתיות והבנייה.

קיבוץ שדה יואב

קושי נוסף הוא סוגיית הבעלות על הקרקע: הבנייה בקיבוצים במסגרת חברות בקיבוץ על אדמות הקיבוצים, אינה כוללת בעלות על הקרקע. הקרקע שייכת ברוב המקרים לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י, לשעבר מנהל מקרקעי ישראל) ובעקבות עתירות שונות לבית המשפט העליון, נוצרו סיבוכים וקשיים רבים בבנייה. לכך יש השלכות גם על התחום הפיננסי. הואיל וחברי הקיבוץ אינם הבעלים של הקרקע, הם אינם יכולים לקחת משכנתא. לכן נדרשים הסדרים אחרים במעורבות הקיבוץ כבעל הזכויות בקרקע.

באישור החברים

החברות בקיבוץ היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בבנייה הקיבוצית הייחודית. נמרוד רבר, מנכ"ל קורום הנדסה וניהול, העוסקת בניהול פרויקטים של קליטה ובנייה בקיבוצים, מסביר: "יש להבין שהמעוניינים לבנות אינם נרשמים סתם לפרויקט. ראשית הם נדרשים להיקלט לחברות בקיבוץ. הקליטה עצמה מורכבת ורבת-פנים. לא מדובר בוועדת קליטה הבוחנת התאמה ליישוב קהילתי".

'חברות בקיבוץ' היא מונח משפטי המבטא מחויבות שכמעט בלתי ניתנת לביטול בין הקיבוץ ובין החבר. במסגרת זו מחויב הקיבוץ לדאוג לרווחת החברים, ובראש ובראשונה לדאוג לקצבת פנסיה ולסיעוד לחברים המזדקנים, דבר העשוי לגרור הוצאות של מיליונים רבים בכל שנה, לקיבוצים שלא חסכו לגמלאות לחבריהם, מהתקציב השוטף. לפיכך, המצטרפים החדשים לקיבוצים נדרשים היום להוכיח יכולות הכנסה, בניית בית וגם חיסכון פנסיוני. הדרישה מתייחסת לכלל המבקשים להצטרף - בני קיבוץ ואחרים. סופו של התהליך הוא באישור אסיפת החברים לקבלה לחברות. אם לא עבר המועמד את המסלול המלא, לא יוכל לבנות את ביתו בקיבוץ.

שבילים אל הלב

הבנייה הקיבוצית שונה במהותה לא רק מבחינת הגורמים המעורבים והסוגיות המשפטיות והרגולטוריות, אלא גם ברמה האדריכלית. הקיבוץ במתכונתו הקודמת נבנה ללא חניות, משום שהחברים בעבר לא החזיקו במכוניות פרטיות. המרחב הציבורי כלל רשת של שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים שנפרשה בכל השכונות, כאשר כביש היקפי אחד סובב אותו. במרכז הקיבוץ - לב הקהילה: המועדון לחבר וחדר האוכל, אליהם הובילו כל השבילים.

עם השנים והתפתחות היישוב, המודל הזה לא תמיד נשמר, ובקיבוצים רבים התנסו במרחבי קהילה שונים כדוגמת רחובות הולנדיים או רחובות מעגליים. כיום יש חזרה לבנייה המסורתית של שבילים, אולם למרות זאת מקפידים על תשתית של מקומות חניה הכרחיים לדיירים ולאורחים במרחק קטן יחסית מהבית. עם זאת, קיים מתח קבוע בין הרצון לשמור על היתרונות והצביון של הקיבוץ המסורתי לבין התחדשות ותכנון עם יותר פרטיות למשפחה.

קיבוץ ניצנים

גיל עסיס, אדריכל, מנכ"ל חברת התכנון רימון סביבה ונוף ושותף בחברת קורום: "בבנייה החדשה בקיבוצים אנחנו מנסים לשמר, כמובן על פי רצון הקיבוץ והדיירים, את אופיו הייחודי של הקיבוץ. אנחנו מתכננים מערכת דרכים פנימית להולכי רגל, כך שישמר אופייה המיוחד של שכונת המגורים הקיבוצית, על כל יתרונותיה. את נושא החנייה, ההכרחי לאורח החיים הנוכחי, אנו פותרים באמצעות ריכוזי חניות במרחקים קצובים ונכונים ליחידות המגורים. גם המבנים עצמם הם בעלי מאפיינים ייחודיים לקיבוץ. אנו משתדלים לשמור על קו אדריכלי נקי ופשוט, כיוון שעיצוב מצועצע ומנקר עיניים אינו מתאים ולא ישתלב בין בתי הקיבוץ הוותיקים ויהווה גם מפגע חברתי קהילתי. נוסף לכך, אנו מנסים לשמור על מרחב קהילתי משותף וחופשי מבלי לוותר על גבולות המגרש הפרטי הברורים, הכוללים חצר ומרפסת פרטית לכל בית. המרחב הציבורי הופך לרצועות של גנים בין המגרשים הפרטיים, ואלו צריכים להשתלב זה בזה בצורה הרמונית ונעימה".

חדר שהוא בית

האיזון בין הסביבה הפרטית למרחב הציבורי בקיבוץ איננו מובן מאליו. בעבר, בית המשפחה נקרא "חדר" והמרכז הציבורי, אם בחוץ על הדשא ואם במבני הציבור השונים, היה המקום בו בילו החברים את רוב זמנם הפנוי. ה'חדרים' היו קטנים, עם מטבח זעיר, והם שימשו בעיקר ללינת ההורים ולהתכנסויות בפורומים מאוד מצומצמים. תהליכים של סיום "הלינה המשותפת" בבתי הילדים, התקדמות ההפרטה והדגשת האינדיווידואליזם והמקום של הפרט - הביאו לצורך במרחב פרטי אחר, והבתים שנבנים היום בקיבוצים משקפים זאת. עם זאת, חברי הקיבוץ לא ויתרו לגמרי על המרחב המשותף ועדיין חשוב להם לשמר את מקומות המפגש ואת הקהילתיות. האדריכלות הקיבוצית הנכונה עונה על צרכים אלו.

קיבוץ בית קמה

לדוגמה, מסורת ההשקעה בגינון מטופח ובמדשאות, נחשבת חלק אינטגרלי מאופיו של הקיבוץ. עסיס ממליץ לבנות מודל לאחזקת השטחים הציבורים והפרטיים כבר משלב התכנון ומוסיף: "יש לקבוע גבולות ברורים בין האחזקה של הפרטי לציבורי וכמובן לקחת בחשבון מראש את עלויות האחזקה, החיסכון במים והיעילות בטיפול ולהקפיד על ניקוז איכותי והזזת תשתיות ציבוריות מהמגרשים הפרטיים. עם זאת, אנו נוהגים להמליץ גם על טשטוש חזותי מסוים של הפרדה בין הפרטי לציבורי על מנת לשמר את תחושת המרחבים של הקיבוץ. כמובן שמושם דגש משמעותי על יצירת צירי תנועה רגלית בין השטחים הירוקים תוך צמצום המפגש עם כלי רכב".

קו דלקים בסמיכות לפרויקט בקיבוץ חצור

נמרוד רבר: "פרויקט קורום בקיבוץ חצור הסתיים בשנת 2011. כשנה לאחר חתימת החוזה קיבלנו היתרי תשתיות. כבר בשלב התכניות היינו מודעים לקו דלקים של תש"ן - תשתיות נפט ואנרגיה, העובר בתחום הקיבוץ ובסמיכות לשטח השכונה החדשה שתיבנה. היה ברור לנו שיש להתייחס לקו הנפט בכל ההיבטים התכנוניים והביצועיים ולבנות על פי ההנחיות של תש"ן. הקדשנו מחשבה רבה בשלב התכנון כדי לייצר שלביות נכונה וביצוע מתואם על מנת לצמצם עלויות ולהגיע להסכמות נכונות עם כל גופי הרישוי המעורבים בתהליך. בסופו של דבר, ההשקעה הכספית במיגון הצינור הייתה מינימלית, דבר שהוזיל משמעותית את עלויות התשתיות לדיירים ואיפשר יציאה מוצלחת לביצוע התשתיות.

נוסף לכך, הקפדנו על שמירת מרחבים ציבוריים בשכונה החדשה תוך השארת מרחבים ללא אפשרות לכניסת רכבים, יצירת פתרונות גינון מותאמים לשכונה, סלילת כביש היקפי והכנת שטחי חניה במרחקי הליכה. בתכנון התייחסנו לשיקולי התקציב של חברי הקיבוץ הנקלטים, מה שאיפשר את הוצאתו לפועל והצלחתו של פרויקט שנבנו בו 46 יחידות דיור. בהחלט ראוי לציין את שיתוף הפעולה השוטף לאורך כל התהליך עם גורמי הניהול בקיבוץ, תש"ן, נציגי הדיירים החדשים וקורום, שהביא לסיום הפרויקט על פי יעדי התקציב ולוחות הזמנים שנקבעו ולשביעות רצון כולם".

פער בין הציפיות למציאות

מערכת ההחלטות, החקיקה, האינטרסים והגורמים המעורבים בתהליך, הובילו לכך שפרויקטים רבים של קליטה ובנייה בקיבוצים לא יצאו אל הפועל או נתקעו בשלבים שונים של התהליך. חברת קורום, העוסקת בבנייה ובצמיחה דמוגרפית בקיבוצים, יצרה מודל שהוכיח את עצמו בעשרות מקרים, בהם הצליחה לשחרר את המחסומים לצמיחת קהילות ובניית שכונות. נמרוד רבר מספר על המודל: "קיבוצים רבים הגיעו למצב בו הדברים תלויים זה בזה. מבלי לשחרר גורם אחד, האחר יישאר תקוע ולהפך. לכן יצרנו מודל משולב של עבודה שיצר מוצא מהתסבוכות. מודל קורום מיושם בכל הפרויקטים שבניהול החברה ועומד על ארבעה יסודות: חברתי-קהילה, משפטי-ארגוני,  כלכלי-פיננסי ופיזי-הנדסי".

קיבוץ חצור

"קיבוצים הפונים אלינו, רוצים לקדם פרויקט שתהיה להם שליטה מקסימלית על כל שלביו", מסביר רבר. "בעבר, הקיבוץ היה רגיל לרכז ולקדם את כל תהליכי הבנייה. שנים רבות ניהלו הקיבוצים את הבנייה ורק בעקבות ההפרטה החלו החברים לבנות מכספם. עתה, הקיבוצים רוצים להשפיע על התהליך אך לא מעוניינים באחריות". העובדה היא שככל שיש יותר שליטה בנעשה, יש יותר אחריות פיננסית מול הבנקים ואחריות על הקבלנים וטיב הבנייה - ובזה הקיבוצים לא מעוניינים. נוצר פער בין הציפיות למציאות. כדי לגשר על הפער בין הרצון להשפעה על הנעשה ובין הצורך בצמצום אחריות, מוקמת מנהלת בנייה. "המנהלת משותפת לקיבוץ, לחברת קורום ולנציגות הבונים ואליה נוספת מערכת חוזים ייחודית המגדירה את האחריות והסמכות של השותפים בתהליך. במודל קורום אנחנו שמים דגש על מקצועיות, מומחיות, עבודה משותפת ויצירת אמון. כך, על ידי הגדרת אחריות, סמכות ומטרות, ניתן להתגבר על הקשיים ולהצליח", מסכם רבר.

פתרון לחיזוק הפריפריה

לדברי נמרוד רבר, אין מחלוקת על כך שקליטה טובה של משפחות בשכונות החדשות בקיבוצים, בדגש על קיבוצי הפריפריה, מחזקת את היישובים בהיבט התעסוקתי והחברתי-קהילתי. במהלך השנים, בעקבות תהפוכות ומשברים שעברו על התנועה הקיבוצית מסיבות שונות - אידיאולוגיות, כלכליות ופוליטיות, האוכלוסייה בקיבוצים הזדקנה, דור הבנים עזב ולא הייתה המשכיות. הפרויקטים שחברת קורום מקדמת ומובילה בהתיישבות הכפרית בכלל ובפריפריה בפרט, נותנים מענה למצב אליו נקלעו הקיבוצים, והם מאפשרים צמיחה דמוגרפית וחזרה של משפחות עם ילדים המבססות את דור ההמשך.

קליטת משפחות חדשות מחזקת את הקהילה, את מוסדות החינוך, את אזורי התעסוקה ומשתלבת בחזון הציוני של יישוב הארץ. נוסף לכך, הבנייה בקיבוצים היא חלק משמעותי מהפתרון הכולל למצוקת הנדל"ן וליוקר המחייה המאפיינים את המגורים בערים המרכזיות בארץ. המשפחות שנקלטות לחברות ובונות את ביתן בשכונות החדשות, זוכות לאיכות חיים, לחינוך מיטבי ולהגשמת חזון ההתיישבות בארץ.

הצילומים בכתבה באדיבות חברת קורום.