בג"ץ יכריע: מה הוא "ענף האפייה"?

נדז'דה פרקלמן, תושבת קרית מוצקין שהועסקה במפעלה של רשת שמו קונדיטוריה, הגישה לבג"ץ עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר קבע כי צו ההרחבה בענף האפייה חל רק על בתי מאפה המייצרים מאפים מסוג לחם במובנו המופשט, ולא על מאפיות וקונדיטוריות המייצרות גם מאפים מסוגים כגון עוגות, עוגיות, בורקסים, פחזניות, קרואסונים, לחמים, באגטים, לחמניות, פיתות, חלות, עוגות שמרים, עוגות בחושות ופוקאצ'ות.

לאחר סיום העסקתה במפעל רשת שמו קונידיטוריה הגישה פרקלמן תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, ובה טענה כי על חברת שמו קונדיטוריה חל צו ההרחבה בענף האפייה משנת 1971, וכי על החברה לשלם לה כספים בעד זכויות מכוחו.

בית הדין קיבל את התביעה, השיב בחיוב על הסוגייה המשפטית העקרונית והכללית שהיא הביאה לפתחו של בג"ץ, והחיל את צו ההרחבה בענף האפייה על כל מפעלי האפייה, בהם קונדיטוריות. קביעה זו נראית טבעית מאליה בשל אופי העבודה ותהליכי העבודה הזהים בכל מפעלי אפייה.

בית הדין קבע, כי חברת שמו קונדיטוריה עונה על ההגדרה "מפעל" שבצו ההרחבה ובהסכם הקיבוצי בענף האפייה. לדברי בית הדין, צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי אינם כוללים הגדרה למונח "מאפייה" או "קונדיטוריה", ויש לבחון את תחולת הצו לפי עיקר עיסוקו של המפעל.

ואולם בית הדין הארצי לעבודה קיבל ערעור שהגישה חברת שמו קונדיטוריה, ביטל את פסק דינו של בית הדין האזורי, וקבע כי הצו חל רק על מאפיות המייצרות לחמים, הא ותו לא. לדברי בית הדין הארצי, צו ההרחבה אינו חל על חברת שמו קונדיטוריה מאחר שהיא אינה עוסקת באפיית לחמים בלבד.

לטענת פרקלמן, נתגלו טעויות מהותיות היורדות לשורש ההליך ולשורש המסקנה השגויה שאליה הגיע בפסק דינו בית הדין הארצי. כבר בשנת 2002 קבע בית הדין הארצי כי אין מחלוקת שצו ההרחבה בענף האפייה חל על קונדיטוריות. עתה סטה בית הדין מקביעתו של בית הדין הארצי בשנת 2002, ולא הסביר מדוע לסטות מקביעה ששימשה מאוחר יותר בסיס לעשרות פסקי דין בענף האפייה בערכאות קמא, ויצרה נורמת התנהגות בקרב כל המעסיקים שפעלו בהתאם להלכה זו יותר מ־24 שנים. על כן מדובר בטעות.

עוד נטען בעתירה שהוגשה לבג"ץ, כי נפלה טעות מהותית באופן שבו פירש בית הדין הארצי את המונח "אפייה", שכן הוא גזר באופן שגוי את הפרשנות למונח "ענף האפייה" מהוראות חוק איסור אפיית לילה ככזה הנוגע רק ללחם. למעשה, החוק אינו מבחין בין לחם לבין עוגות ומאפי קמח אחרים, ורואה בכולם חלק מ"אפייה".

לדברי פרקלמן, צו ההרחבה בענף האפייה חל הן על בתי מאפה העוסקים בייצור לחמים והן על בתי מאפה העוסקים בייצור עוגות ומאפים אחרים. פרקלמן סבורה כי יישומו של פסק הדין יביא לתוצאה לא רצויה בשוק העבודה וייצר אפליה מובנית, אסורה ואינה מוצדקת בין עובדים. על כן נדרשת התערבותו של בג"ץ ביצירת אחידות ושוויון בין כל העובדים המשתייכים לענף האפייה במדינה.

אילוסטרציה