שופרסל אמיגה תובעת סוכן מכירות לשעבר

חברת שופרסל אמיגה מראשל"צ, חברה סיטונאית המשווקת מוצרי מזון וצריכה ללקוחות עסקיים בלבד (מסעדות, בתי מלון, חברות קייטרינג ועסקים מוסדיים) ופועלת בפריסה ארצית, הגישה תביעה על סך 900,000 ש"ח נגד נתן לינקר, תושב ת"א, שהועסק על ידה בתפקיד של סוכן מכירות שטח.

נטען שהנתבע ביצע במשך עבודתו מעשים חמורים, בניגוד לחובותיו היסודיות כעובד וגנב כספים מהחברה. הוא פעל מאחורי גבה בשירות מעסיק אחר, אגב קבלת תשלומים במזומן ותוך שימוש במשאבי החברה ובמידע הסודי שלה בזמן עבודתו ובעבורה כביכול. זאת לשם הפקת רווח אישי. במעשיו גרם לה נזקים ממוניים ולא ממוניים ניכרים.

בתביעה נאמר, כי לצורך עבודתו קיבל הנתבע גישה שוטפת למידע עסקי רגיש ביותר, הכולל בין השאר רשימות לקוחות, היקפי רכישות, תנאי תשלום, מבצעים, הנחות, מחירים מסחריים ותובנות עסקיות בעלות ערך מסחרי גבוה. עם תחילת עבודתו חתם על הסכם העסקה הכולל סעיפים מפורשים בדבר סודיות, נאמנות ואיסור הפקת טובת הנאה מצדדים שלישיים.

לדברי התובעת, התחוור לה כי סוכני שטח מטעמה ובעבורה, בהם הנתבע, פועלים כ"סוכנים כפולים" המקדמים בזמן עבודתם מטעמה ובעבורה מכירות בעבור סוכן עצמאי בשם יהודה אלקנה, שהוא קבלן עצמאי בעל קו הפצה משלו, ובד־בבד ניהל קו לקוחות באמצעות מערכות שלה, אשר לגביו קיבל ממנה אישור מצומצם בלבד לאספקת מוצרים כשרים בלבד (בפרט מוצר מסוג "ארטישוק לה רומנה").

התובעת מציינת, כי אותם סוכני שטח אף ביצעו עבודות מכירה, חלוקה וגבייה בעבור הסוכן העצמאי אלקנה, שממנו קיבלה שירותים קבלניים, והכול תוך שימוש במשאביה (רכבים, קווי חלוקה, מידע עסקי) על חשבון זמן עבודתם אצלה, שבגינו קיבלו ממנה שכר עבודה וזכויות. עוד התברר, כי כנגד פעילותם זו חלקם אף קיבלו מאלקנה גמול במזומן על בסיס קבוע ולאורך זמן, ללא ידיעתה ומאחורי גבה.

הלכה למעשה, נאמר בכתב התביעה, לתובעת התברר כי אלקנה, בשיתוף הנתבע, קיימו מפעל סיטונאי מקביל לתובעת אל מול לקוחותיה, ובמסגרתו שיווקו מוצרים אשר לא הייתה כל מניעה להשיגם ולשווקם ממנה. כנגד פעילותו זו בשירותו של אלקנה קיבל הנתבע אלפי ש"ח במזומן לחודש.

על פי כתב התביעה הנתבע הודה כי במקום לשווק ללקוחות מוצרים של התובעת, לעיתים ביצע "השלמות" של מוצרים הקיימים ומשווקים על ידי התובעת ממחסן בשם "שימורי איכות" או מאלקנה עצמו, וכי פעילותו זו של ביצוע משלוחים בעבור אלקנה ובשיתופו בזמן עבודתו מטעם ובעבור התובעת, תוך ניצול משאביה, נמשכה 5-4 שנים ברציפות. בגין פעילות זו קיבל מאלקנה תמורה במזומן בסך של 4,000-3,500 ש"ח בממוצע לחודש.

לדברי התובעת, סמוך לאחר פיטוריו של הנתבע התברר לה כי לאחר סיום העסקתו אצלה הוא המשיך בפעילותו הפסולה, פנה ללקוחות פוטנציאליים שלה והציג עצמו כסוכן מטעמה, כביכול כדי לקשור עימה קשרים עסקיים. כמו כן הוא ניסה לשדל לקוחות קיימים לנתק את קשריהם המסחריים עם התובע ולעבור להתקשר עימו או עם גורמים הקשורים אליו בתנאים טובים יותר מאלו הניתנים להם על ידי התובעת, תנאים שהם עצמם מידע עסקי סודי שהיה מצוי בידיעתו לצורך עבודתו כסוכן שטח מטעמה.

בית הדין האזורי לעבודה בת"א מתבקש לחייב את הנתבע להשיב את הכספים שנטל שלא כדין מהחברה, את טובות ההנאה שהפיק על חשבונה ולפצותה על הנזקים שגרם לה.

אילוסטרציה