טכנולוגיות שמעצבות את ביטחון הסייבר

רבים חושבים שפשיעת סייבר נעשתה רלוונטית לאנשים ולעסקים רק בעשור האחרון. למעשה, השורשים של מתקפות סייבר מתחילים בשנות השבעים של המאה העשרים, זמן שבו לרוב המוחלט של האוכלוסייה אפילו לא היה מחשב. הווירוס הראשון שנודע לקהל משתמשים רחב נקרא "הזוחל" (Creeper). זאת הייתה תוכנית ניסיונית שכתב מפתח בשם בוב תומאס (Bob Thomas) בשנת 1971. בגרסה הסופית שלו, הווירוס העתיק את עצמו בין מחשבים והציג הודעה "I’m the creeper, catch me if you can" ("אני הזוחל, תפוס אותי אם תצליח").

בשנות השמונים התפתחו מתקפות מסוג DDOS ("סירוב שירות", denial of service). התהליך שכפל את עצמו ברשת והאט את מהירות התקשורת והאינטרנט במידה ניכרת. בשנת 1989, ביולוג בשם ג'וזף פופ (Joseph Popp) המציא את תוכנת הכופר הראשונה בעולם, "AIDS Trojan". הוא הפיץ את הווירוס על דיסקטים ששלח בדואר ל-20 אלף רופאים ומדענים שחקרו את מחלת האיידס וניסה לסחוט מהם כסף.

חומות אש (firewalls) הן אחד הפיתוחים הראשונים שנועדו להילחם בווירוסים ובתוכנות זדוניות ולהגן על מערכות של מחשבים פרטיים ומערכות חברתיות ועסקיות. התפקיד המרכזי של חומות האש הוא לסרוק את הסביבה הדיגיטלית ולעצור ניסיונות של מתקפות סייבר. היום יש כמה סוגים של חומות אש: מערכות סינון אתרים, תוכניות הגנה (אנטי וירוס) ומערכות שמזהות ומסכלות ניסיונות פריצה לרשתות. פתרונות חומת אש מודרניות מתוכננות לעסקים ולרשתות מחשבים רחבות.

מתקפות DDOS מופעלות ממוקדים רבים ומכוונות לרשת אחת מסוימת כדי להכביד עליה ולגרום לה לקרוס תחת הלחץ. כלי הגנה נגד מתקפות כאלו מזהים תנועות חשודות ברשת שעשויות להיקרא על ידי הכלים כהכנה למתקפת DDOS מורחבת. בשלב הבא, המערכות מסיטות את התנועה ברשת מהמטרה. כל מהלך ופעולה נרשמים בדוחות המערכת (לוגים), שעוזרים למנהלי רשת לעקוב אחרי השינויים ולשנות את הגדרות הרשת ודרכי האבטחה שלה כדי להימנע ממתקפות DDOS בעתיד.

לפרטים נוספים