מחסור מים כמקור אנרגיה

הזינוק בשימוש בבינה מלאכותית ובשירותי ענן יוצר גל חסר תקדים של הקמת מרכזי נתונים ברחבי העולם, אך לצד הלחץ על רשתות החשמל מתבררת בעיה חמורה לא פחות: צריכת מים. על פי נתונים עדכניים, בעולם פועלים כ־6,100 מרכזי נתונים ויותר מ־2,000 צפויים להיכנס לפעילות עד סוף העשור. ההתפתחות המואצת הזו מתרחשת בתקופה שבה משאבי המים המתוקים נמצאים ממילא בלחץ הולך וגובר.

מרכז נתונים בינוני צורך בממוצע 1.4 מיליון ליטר מים ביום, בעיקר לצורכי קירור וויסות לחות. עד סוף העשור הביקוש העולמי למים מתוקים צפוי לעלות על ההיצע ב־40%. דוחות של התעשייה מלמדים שמרכזי נתונים נהפכו לצרכני־על של מים. כ־45% מהם ממוקמים באגני ניקוז שבהם זמינות המים כבר מוגדרת כבעלת סיכון גבוה.

אחת הדוגמאות הבולטות היא פיניקס באריזונה - אזור מדברי חם וצומח במהירות, שנהפך למוקד מרכזי להקמת מרכזי נתונים. בסביבה העירונית פועלים או מתוכננים יותר מ־150 מיתקנים כאלה. לפי דו"ח של ארגון סרס (Ceres), אם כל הפרויקטים המתוכננים יוקמו, העומס השנתי על משק המים המקומי צפוי לגדול ב־32%.

למרות התנאים האלו, האזור מושך חברות טכנולוגיה בזכות שילוב של לחות נמוכה, עלויות אנרגיה נמוכות יחסית, תמריצי מס, רגולציה נוחה ותשתיות תקשורת מתקדמות, כולל צירי סיבים אופטיים מרכזיים. חברות הענק שמפעילות את המרכזים, בהן מיקרוסופט, מטא וגוגל, טוענות שהן מודעות להשפעות הסביבתיות ופועלות לצמצומן. בין היתר מיקרוסופט החלה לפתח תוכניות קירור ללא שימוש במים, וצפויה להפעיל מרכזי נתונים כאלה בפיניקס ובוויסקונסין מ־2026. חברות נוספות באזור עוברות למערכות קירור סגורות או מבוססות אוויר בעקבות לחץ ציבורי גובר.

אתגרים של צריכת אנרגיה

לפתרונות ללא מים יש מחיר: הם צורכים יותר אנרגיה. מערכות קירור מבוססות אוויר פחות יעילות תרמית, ולכן מעלות את הביקוש לחשמל. כאן מתגלה בעיה עמוקה יותר: צריכת מים עקיפה. עד 75% מהמים הקשורים לפעילות של מרכזי נתונים אינם נצרכים באתר עצמו אלא משמשים לייצור החשמל שמזין אותם. היקף זה תלוי בסוג מקורות האנרגיה: תחנות פחם והידרו־חשמל צורכות הרבה יותר מים מאשר גז טבעי, ואילו אנרגיה סולרית ואנרגיית הרוח מצטיינות בטביעת מים נמוכה.

תחום זה סובל כיום מבעיה חמורה של חוסר שקיפות. ספקי חשמל אינם מחויבים לדווח לחברות על היקף המים העקיף, ואין תמריץ ברור לשיתוף מידע. גופי מחקר ורגולציה מנסים כעת לגבש מדדי דיווח חדשים, בין היתר במסגרת יוזמות בינלאומיות לחשיפה פיננסית של סיכוני טבע.

גם ייצור השבבים עצמו הוא גורם בעל משמעות: מפעל שבבים ממוצע צורך מים בהיקף השווה ל־33 אלף משקי בית בארה״ב. הרשויות המקומיות מתחילות להגיב, אך לעיתים באיחור. בפיניקס מרכזי נתונים כלל לא נכללו בתוכנית משק המים העירונית מ־2021. מאז אומצו תקנות חדשות המחייבות תוכניות חיסכון ושימוש במים ממוחזרים למיתקנים עתירי צריכה, אך השאלה אם צעדים אלו יספיקו, עדיין פתוחה.

לדברי מומחים, יש חלון הזדמנויות עדיין. ערים ומדינות יכולות להשפיע על אופי הפרויקטים, וחברות הטכנולוגיה - מהעשירות והמתקדמות בעולם - יכולות להוביל פתרונות רחבים יותר, בעיקר באמצעות השקעה באנרגיות מתחדשות ובייצור חשמל מקומי. במציאות של מחסור גובר במים, הדרך שבה יבחרו לפעול עשויה להיות קריטית לא רק לפעילותן העסקית אלא גם לעמידות הסביבתית של האזורים שבהם הן פועלות.

לפרטים נוספים