ענף הרוח מפוצל: וסטאס בעלייה, סימנס בעיכוב מפעלים

ענף יצרני טורבינות הרוח חוצה ב-2026 תקופה מפוצלת: מצד אחד צמיחה מרשימה אצל כמה שחקנים, ומצד שני עיכובים והשעיות מפעל אצל אחרים. בפברואר 2026 חתמה וסטאס (Vestas) הדנית על הזמנה ענקית של 1.38 ג'יגה-ואט מאר-וו-אי (RWE) הגרמנית, עבור פרויקט הרוח הימי ואנגארד וסט (Vanguard West) בבריטניה. ההזמנה כוללת אספקה והפעלה של 92 טורבינות מדגם 15 מגה-ואט, יחד עם הסכם תחזוקה של חמש שנים.

מנגד, סימנס גמאסה (Siemens Gamesa) הקפיאה רשמית את התכנית לבנות מפעל לייצור גונדולות לטורבינות בנמל אסביירג בדנמרק, וציינה כי אין ביכולתה לקבל החלטת השקעה בתנאי השוק הנוכחיים. באותו מהלך עצרו גם ג'נרל אלקטריק וורנובה (GE Vernova) ווסטאס פרויקטים מקבילים. וסטאס השעתה את הקמת מפעל הלהבים שלה לרוח ימית בפולין - פרויקט שהיה אמור ליצור יותר מ-1,000 משרות חדשות ולהתחיל ייצור עוד השנה.

הסיבה לעיכובים היא ביקוש נמוך מהצפוי לרוח ימית באירופה, יחד עם עלויות אנרגיה גבוהות ולחצי שרשרת אספקה שלא נחלשו. בלומברג ניו אנרג'י פייננס (BloombergNEF) מציין שמחירי הטורבינות עלו ב-12% בשנה האחרונה, ומחירי החיבור לרשת בים הצפוני עלו ב-25%. כתוצאה מכך, פרויקטים שתוכננו לפני שלוש שנים אינם רווחיים עוד במחירי החוזה המקוריים שלהם.

בצד הצומח, השוק העולמי של רוח ימית צפה (Floating Offshore Wind) ממשיך לזנק. דוח של מארקטס אנד מארקטס (MarketsandMarkets) צופה שהשוק יגדל מ-3.16 מיליארד דולר ב-2026 ל-25.40 מיליארד דולר ב-2031 - קצב צמיחה שנתי של 51.7%. הסיבה: רוח ימית צפה מתאימה לעומקי מים גדולים שטורבינות קבועות לקרקעית אינן מסוגלות לנצל. הצמיחה צפויה במיוחד בקליפורניה, יפן ודרום קוריאה.

לישראל אין שורות חוף ארוכות, אך החברות הישראליות הפועלות בעולם הרוח - בעיקר בתחומי האלקטרוניקה, מערכות בקרה ומעקב, חיישנים מתקדמים וניתוח נתונים - מקבלות הזדמנות. הביקוש הגלובלי לפתרונות שיוזילו את עלות הטורבינה ויאריכו את חייה, יחד עם טכנולוגיה שמייעלת תפעול של שדה רוח ימי, מציבים שדה משחק נוח לסטארטאפים מקומיים.

לפרטים נוספים