ניתוח של מצב ים המלח וטיוטת המלצות

המשרד להגנת הסביבה פרסם להערות הציבור מסמך מדיניות ארוכת טווח לעתיד אגן ים המלח. זאת במסגרת החלטת הממשלה "סיוע ליישובים ולרשויות באזור ים המלח להתמודדות עם נזקי הבולענים ותיקון החלטת ממשלה" (מס' 3742), שבה הוטל על המשרד להגנת הסביבה להוביל צוות בין-משרדי לגיבוש מדיניות ארוכת טווח לעתיד אגן ים המלח, הכוללת דיון בסוגיות פיתוח ושימור של המרחב, בכלל זה שאלת גובה המפלס.

המסמך גובש בשיתוף המכון הגיאולוגי, רשות ניקוז ים המלח ומכון ירושלים למחקרי מדיניות, ולווה על ידי צוות היגוי בין-משרדי רחב, שכלל נציגים מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, בהשתתפותן של המועצות האזוריות, רשות הטבע והגנים ונציג ארגוני הסביבה.

אגן ים המלח משתנה במידה ניכרת בעשורים האחרונים בעקבות התערבות אנושית מסיבית במרחב האגן. ההתערבות מתבטאת בגריעת מרבית המים השפירים שהתנקזו בעבר לאגם (כ-1.2 מיליארד מ"ק בשנה) ובהגדלת שטחי האידוי על ידי מפעלי התעשייה בישראל ובירדן, הנשענים על ניצול מי ים המלח.

פעולות אלה גרמו לירידה חסרת תקדים של מפלס הים - כ-36 מטר משנות ה-80 של המאה ה-20 ועד היום, והוא ממשיך לרדת בקצב של כ-1.15 מטרים בשנה. בגלל ירידת מפלס ים המלח, קו החוף נסוג, נוצרו אלפי בולענים, נחלים מתחתרים ומעיינות נודדים ומתייבשים. תהליכים אלה פוגעים בסביבה, גורמים הרס של תשתיות ומקשים את ההתנהלות היומית באזור.

מסמך המדיניות לעתיד ים המלח שהוביל המשרד להגנת הסביבה, נוגע למרחב המשתרע בין מצוק ההעתקים במערב לים המלח, במזרח, ומצומת קליה בצפון עד צומת הערבה בדרום, עם דגש באגן הצפוני, כולל מצרי לינץ'.

המסמך מציג ניתוח של אגן ים המלח בהווה ותחזית לעתיד האזור עד לשנת היעד, 2070, בשני תרחישי קיצון: האחד, עסקים כרגיל: המשך השאיבה של המים המתנקזים לאגן על ידי ישראל, ירדן וסוריה, והמשך שאיבה של תמלחת ים המלח על ידי המפעלים הישראלים והירדנים; השני, ייצוב המפלס: הזרמה שנתית של כ-750 מיליון מ"ק בשנה במובל ימים בכמה חלופות, מצפון מים תיכון ומדרום מים סוף.

מסמך המדיניות- PDF                                          להגשת הערות הציבור

בתרחיש הראשון, של עסקים כרגיל, ללא התערבות במאזן המים הגירעוני, מפלס הים יירד עד שנת ב-60 מטר נוספים בערך, ושטחו יצטמצם ב-15% נוספים בערך. הצמצום מבטא אובדן נפח מים של כ-21 מיליארד מ"ק. המשמעות היא הנצחה ואף החמרה של הידרדרות התשתית הסובבת את ים המלח, פגיעה בנגישותו, בייחודיותו ובנראות של הים וסביבתו.

בתרחיש השני, של ייצוב המפלס, בחן הצוות חלופות להזרמת מים ממקור חיצוני - מים תיכון ומים סוף. ניתוח החלופות כלל בחינה סביבתית, כלכלית ובחינה של מידת הישימות של כל חלופה. ההמלצה החד-משמעית לממשלה היא לפעול לייצוב המפלס מייד, לשימור מפלס ים המלח לדורות הבאים, וליציבות פוליטית באזור.

מסמך המדיניות כולל המלצות גם בנושא השפעת תעשיית הכרייה על ים המלח. אחת ההמלצות המרכזיות היא להגביל את היקף השאיבה ולגבות תשלום בעבור המים הנגרעים מהאגן הצפוני, באופן שיבטא את חלקם הישיר של המפעלים בירידת המפלס וישמש למימון ייצוב המפלס.

נוסף על ההמלצה לייצוב מפלס ים המלח, ההמלצות לממשלה שגובשו במסגרת העבודה על מסמך המדיניות מתמקדות בחמישה נושאים, הנבחנים בהיבטים פיזי, כלכלי וסביבתי.

פירוט של חלק מההמלצות:

1. מימוש קציר המלח, שימוש תעשייתי בתמלחת הים וגביית תשלום מהתעשייה לשיקום חלקה הישיר בירידת המפלס וירידת מפלסי מי התהום:

* לחייב את המפעלים להציג תוכנית מפורטת למערך קציר המלח, כולל מתווה הנדסי, כתב כמויות ולוח זמנים מחייב לביצוע, וזאת כדי לפזר את אי הוודאות הפוגעת בהתנהלות התכנונית במרחב רחב ורגיש.

* להגביל את השאיבה של תמלחת ים המלח המשמשת לייצור התעשייתי לנפחים שאינם עולים על הממוצע בשני העשורים האחרונים, וזאת תוך שימור כושר הייצור הקיים.

* לחייב את המפעלים במכרז העתידי לשלם על השימוש במי ים המלח. התשלום, בחזקת היטל הפקה, יבטא את חלקם הישיר של המפעלים בירידת המפלס ויסומן כמקור תקציבי למימון השתתפות ישראל במיזם לייצוב מפלס ים המלח.

* להתניע עבודה בין-משרדית לפיתוח חלופות תעסוקתיות למפעלים בים המלח, הנשענים על משאב טבע הולך ונעלם ותורמים להידרדרותו.

2. החייאת נהר הירדן:

* להקצות תקציב לקידום מהלכים להזרמת 100 מיליון מ"ק בשנה מים שפירים בערוץ הירדן התחתון, במהלך שמבוסס על הסכמות עם ממלכת ירדן ועם הרשות הפלסטינית, והקמת "רשות נחל" משותפת לניהול ולתחזוקה של מערכת הנחל.

* קידום תוכניות לשיקום אקולוגי של נהר הירדן, פיתוח אתרי תיירות ונופש לאורכו לקליטת היקף נרחב של תיירים ולמימוש הפוטנציאל התיירותי הגלום בו.

3. הבטחת רציפות תפקודית של כביש 90:

* אימוץ תפיסה תכנונית הרואה בכביש 90, במקטע שבין צומת הלידו לצומת הערבה, דרך נופית שתפקודה הוא תנאי חיוני להבטחת מרקם החיים באזור ובסיס לפיתוח התיירות במרחב.

* קידום ותקצוב של האמצעים הנדרשים להתמודדות המתחייבת מאי יציבות הקרקע, כולל שדרוג, בנייה ותחזוקה של מעבירי מים וגשרים והגנה מתמשכת עליהם באמצעות מיתקני הגנה במורד הנחלים. תוכניות להקמת הגנות על הכביש ילוו בתסקיר סביבתי שינתח את המצב האקולוגי באזור התוכנית.

* הקמת מצפורים ואתרי חניה מוסדרים לאורך הכביש, ומוקדי היסעים (שאטלים) לחופים ולאתרי טיול ותיירות קיימים ומוצעים.

4. פיתוח התיישבות, תיירות וחקלאות:

* לפעול למיזוג תוכניות האב של שתי המועצות האזוריות לתוכנית כוללת חוצת גבולות, שיוטמעו בה עקרונות תכנון אחידים עם דגש בהימנעות מהקמת יישובים חדשים ופיתוח מתון וצמוד דופן ליישובים קיימים וחיזוקם.

* לפתח חופי רחצה ציבוריים ומסלולי טיול באתרים ייחודיים בחופי האגן הצפוני.

5. שמירה על מערכות אקולוגיות ועל ערכי טבע:

* לגבש הנחיות לניהול משק המים של אקוויפר ההר המזרחי, שיבטיח שימור מעיינות מדבר יהודה וים המלח וימנע פגיעה אנושה במערכות האקולוגיות הנשענות עליהם.

* להגן בתוכניות מקומיות על מסדרונות אקולוגיים רציפים, כולל הרחבה מתמשכת של המסדרונות מזרחה בעקבות ירידת המפלס ונסיגת קו המים.

* להכין תוכניות מפורטות לשימור חלקים ייחודיים במניפות הסחף ובחופי האגן הצפוני והדרומי, שיגנו על בתי גידול ייחודיים ועל המגוון הביולוגי. התוכניות יכללו הקצאת שטחים בעלי חשיבות וערכיות והפיכתם לשמורות.

* להכין תוכנית פעולה בכל מועצה אזורית לשיקום שטחים מופרים, פינוי פסולת ומפגעי חציבה בחופי ים המלח.

גלית כהן, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה: "אזור ים המלח הוא חבל ארץ ייחודי, משאב טבע נדיר, ששמירה עליו היא אינטרס לאומי ובין-לאומי חשוב. מסמך המדיניות מציג לראשונה את המשמעויות לאזור במצב 'עסקים כרגיל' ל-50 השנה הבאות, וממליץ לייצב את המפלס מוקדם ככל האפשר, לצד המלצות להתנהלות מושכלת המאזנת בין שימור לפיתוח.

"אני קוראת לציבור לעיין בחלופות שנבחנו לייצוב המפלס ולהשמיע את עמדתו בעניין החלופה המומלצת. להמשך גריעת המים מהאגן יש משמעויות כבדות משקל לעתיד האזור, ועל הממשלה לפעול בנחישות ובמהירות כדי להבטיח שגם הדורות הבאים ייהנו ממשאב טבע ייחודי זה."