בוטים מעצבים דעת קהל בתחום קיימות
מחקר מצא כי שיחות עם צ'אט־בוטים מסוגלות להזיז העדפות של מצביעים בבחירות אמיתיות בעד 15 נקודות אחוז - שינוי חריג בהיקפו במונחי סקרים פוליטיים. החוקרים קבעו כי ככל שמודלי בינה מלאכותית נעשים מתוחכמים יותר, הם מעניקים יתרון שכנוע רב לגורמים החזקים שמפעילים אותם מאחורי המסך. השפעתם של בוטים על עמדות פוליטיות גדולה מזו של קמפיינים סטנדרטיים ופרסום פוליטי, ומכאן יכולתם להשפיע על תוצאות בחירות. ממצא זה מערער את התפיסה הרווחת שלפיה עמדותיהם הפוליטיות של אזרחים רבים, במיוחד בארצות הברית, אינן ניתנות להזזה באמצעות מידע חדש.
לנתונים האלה יש השלכות ישירות גם על המאבק בשינויי האקלים והמעבר לאנרגיה נקייה. מודלי שפה גדולים שואבים את תשובותיהם ממידע קיים ברשת, ומכיוון שמשתמשי רשתות חברתיות מהימין נוטים לשתף יותר מידע שגוי מאשר משתמשים מהשמאל, הרשת מוצפת בכמות הולכת וגדלה של מידע כוזב אקלימי. בעקבות זאת בוטים אינם רק משקפים מידע שגוי אלא מעצבים מחדש את "העובדות" המדעיות עצמן.
במקורות שעליהם סומכים מודלים שפתיים, לעיתים מיטשטש עצם הדבר שההתחממות הגלובלית הנגרמת מפעילות אנושית מתרחשת כבר עכשיו, בלתי הפיכה למי שחי כיום, ותחריף כל עוד פליטות גזי חממה ממשיכות להצטבר באטמוספרה. זה הקונצנזוס המדעי, כפי שמדגישים גופים כגון NASA, אך הוא הולך ונשחק בשיח שמייצרים בוטים.
במקום זאת האחריות מועברת לעיתים ל"טבע ההפכפך", והשלכות כגון היעלמות קרח ימי בארקטיקה, נסיגת קרחונים ועלייה בהצפות חופיות, נדחקות לשוליים או מוצגות כוויכוח פתוח. גם סיכוני האקלים לבריאות האדם ממוסגרים מחדש כבעיה של "בחירות אישיות שגויות" ולא כתוצאה מערכתית של שינוי האקלים.
אחד המנגנונים המרכזיים לשכנוע של בוטים הוא הצפת מידע. המחקר הראה שכאשר צ'אט־בוטים תומכים בעמדותיהם באמצעות שפע של "ראיות", נתונים והפניות, כוח השכנוע שלהם גבוה במיוחד. כאשר הם מציגים טענות ללא מסגרת עובדתית לכאורה, האפקטיביות שלהם נחתכת במחצית בערך. במילים אחרות, הכמות - ולא בהכרח האיכות - היא שמניעה את ההשפעה.
פרסונליזציה שמעצימה מידע כוזב
הבעיה מחריפה כאשר בוטים מתאימים את תשובותיהם לפרופיל המשתמש. בשנת 2024 בדק ארגון Global Witness כיצד צ'אט־בוטים פופולריים מגיבים לשאלות על אקלים. הממצאים היו מטרידים: בוטים המליצו על "חושפי אמת אקלימיים" לאנשים בעלי נטייה קונספירטיבית, ולמשתמשים "קונוונציונליים" הומלצו מדעני אקלים ועיתונאים מוכרים. במקרים אחרים, בוטים סייעו לערוך פוסטים ברשתות החברתיות כך שיהיו קיצוניים ואף אלימים יותר כדי להגביר מעורבות. כלומר אותה מערכת מידע מייצרת נרטיבים אחרים לחלוטין, בהתאם למי ששואל.
המחקר מצא גם כי בוטים שתמכו בעמדות פוליטיות ימניות נטו להציג יותר טענות לא מדויקות מאשר בוטים שתמכו בעמדות שמאלניות. הם התמקדו במדיניות ולא באישיות, משום שזה מסלול שכנוע יעיל יותר. התמונה הזו משתלבת במציאות פוליטית רחבה יותר: בשנת 2025 קיבלה הבינה המלאכותית לגיטימציה רחבה, גם ללא בקרה ממשית על אופן אימון המודלים. בארצות הברית, הנשיא דונלד טראמפ דחה בפומבי את הצורך לצמצם את הסיכון שמערכות AI יטעו משתמשים בנושאי אקלים, תוך התעלמות מתופעת "החנפנות האלגוריתמית" - הנטייה של בוטים להסכים עם המשתמש גם במצבים מזיקים.
בקמפיין 2024 שלו קיבלו טראמפ וגופים הקשורים אליו יותר מ־96 מיליון דולר מתורמי תעשיית הנפט והגז. מאז שובו לשלטון הוא מקדם הרחבה של הפקת דלקים מאובנים וצמצום השקעות באנרגיה נקייה וברכבים חשמליים. בד בבד תאגידים כגון אקסון מוביל (ExxonMobil) מנסים למסגר מכירת מתאן כפתרון "ידידותי לאקלים" לתעשיית ה־AI - נרטיב שממחיש כיצד אינטרסים כלכליים מחלחלים גם לשיח שמייצרים בוטים.
