הכישרון של עצי התאנה במאבק במשבר האקלים
כל העצים מסוגלים למתן את שינויי האקלים בעזרת ספיגת פחמן דו־חמצני, אך למעטים מהם יש טריק נוסף המאפשר להפוך את הפחמן לאבן. מחקר שעוסק בנושא מראה כי מינים מסוימים של עצי תאנה בקניה מתמחים בכישרון נסתר זה. מאחר שעצים אלו יכולים לאחסן פחמן אטמוספרי כאבנים באדמה הסובבת אותם, הם בעלי פוטנציאל להיות סמל בלתי צפוי לאסטרטגיות אקלים מתקדמות ולהעניק דחיפה למאמצי אגירת הפחמן.
כאשר עצים מוזכרים בשיח על שינויי האקלים, זה בדרך כלל בזכות יכולתם להסיר פחמן מהאוויר וליצור חמצן בתהליך הפוטוסינתזה. מחקר משנת 2023 העריך, כי יערות העולם יוכלו, באופן היפותטי, ללכוד 226 ג'יגה־טונות של פחמן באזורים עם טביעת רגל אנושית נמוכה אם רק יתאפשר להם להשתקם. לכן שיחות רבות על שיקום יערות מציבות בחזית את אגירת הפחמן האורגנית.
אגירת פחמן אנאורגנית לא זכתה עד כה לאותה מידת התייחסות משום שתכונה זו אינה מצויה בכל עץ. רק עצים מסוימים מנצלים פחמן דו־חמצני ליצירת גבישי קלציום אוקסלט, שהוא הצעד הראשון בתהליך המכונה מסלול אוקסלט־קרבונט. כאשר חלקי עץ אלו נרקבים, פטריות ומיקרובים הופכים את הגבישים לסידן פחמתי - המרכיב העיקרי של אבן גיר. לעיתים טרמיטים מסייעים לתהליך כאשר הם נושאים עלים לקיניהם, שם מיקרובים ממירים את הפחמן לסידן פחמתי ומאחסנים אותו בבטחה מתחת לפני הקרקע.
כאשר הפחמן בעצים נהפך לסידן פחמתי, הוא מעלה את רמת ה־pH של הקרקע סביב העץ, כלומר הופך אותה לבסיסית יותר. החוקרים מציינים כי פחמן אנאורגני זה עשוי להיות לעזר רב באגירה, שכן הוא שורד זמן רב יותר בקרקע מאשר פחמן אורגני. צוות המחקר איתר שלושה מינים של עצי תאנה בקניה, שהם עצי הפרי הראשונים שהדגימו את מסלול האוקסלט־קרבונט. הם גילו שהסידן הפחמתי נוצר על החלק החיצוני של הגזעים וגם עמוק יותר בתוך העץ.
מייק רולי (Mike Rowley), ביוגיאוכימאי מאוניברסיטת ציריך ומי שיציג את המחקר, הסביר כי ככל שנוצר הסידן הפחמתי, האדמה סביב העץ נעשית בסיסית יותר. הסידן הפחמתי נוצר הן על פני השטח של העץ והן בתוכו. התהליך מתרחש ככל הנראה כאשר מיקרואורגניזמים מפרקים גבישים על פני השטח, וחודרים עמוק יותר לתוך העץ. ממצא זה מראה כי פחמן אנאורגני נאגר עמוק יותר בתוך העץ ממה שהיה נהוג לחשוב בעבר.
אחד ממיני עצי התאנה נמצא כיעיל במיוחד באגירת פחמן דו־חמצני. החוקרים מתכננים בדיקות נוספות כדי לקבוע עד כמה עץ זה מסוגל לאחסן פחמן בסביבות מגוונות. עד כה המחקר על מסלול האוקסלט־קרבונט התמקד בעיקר בסביבות טרופיות ובעצים שאינם מניבים פרי כגון עץ האירוקו בחוף המערבי של אפריקה. לדברי החוקרים, עץ זה מסוגל לאגור טונה אחת של סידן פחמתי בקרקע כל חייו.
החוקרים חושבים שיש הזדמנויות רבות נוספות שטרם נחקרו לאגירת פחמן אנאורגנית. זאת משום שקלציום אוקסלט הוא ביו־מינרל נפוץ מאוד המיוצר על ידי צמחים רבים, והמיקרואורגניזמים המאפשרים את המרתו לסידן פחמתי נפוצים גם הם. על ידי נטיעה של עצי תאנה נוספים, יתאפשר אולי למתן את ההשלכות המסוכנות של פליטות הפחמן הגלובליות. במקרה זה, הפירות של אגירת הפחמן עשויים להתברר כמתוקים אף יותר.
