שיפור איכות הבוצה כמשאב אנרגטי ללא תוספת עלויות

קית הוטצ'ינגס, מנהל מוצר בחברת היידרו אינטרנשיונל, מסביר כיצד שיפור איכות הבוצה יכול לייעל את הפעילות של מיתקן לניהול שפכים בכללותו. פירוק אנארובי הוא מרכיב מהותי בניהול בוצה במסגרת טיפול בשפכים. תפקידו להרוג את המַרְעָנִים (פתוגנים) בבוצה הגולמית, להפוך אותה למוצר סופי רצוי ולהגדיל את כמות הגז הטבעי/אנרגיה שמיוצרת בתהליך. טיפול בבוצת שפכים וסילוקה הם בין 25% ל-65% מסך העלויות התפעוליות של מיתקן שפכים. מינוף הערך הגלום בביו-גז המיוצר עשוי להגדיל מאוד את שולי הרווח של המיתקן.

בוצה היא מקור זול לפחמן שבדרך כלל מפוזר כדשן באדמה חקלאית או נשלח להטמנה. הידוק הרגולציה כיום והגידול בעלויות שנגרם בשל כך הפכו את שתי האפשרויות לבעייתיות. בוצה עשויה לשמש כחומר בנייה או כדלק בעירה, אך הדבר מותנה באיכות הבוצה ובצמצום תכולת המרענים שבה.

פירוק אנארובי הוא מרכיב חשוב בניהול בוצה מכיוון שמלבד קטילת המרענים הוא הופך את הבוצה למשאב אנרגיה בעל משמעות, קל להפקה, לשינוע ולשימוש. פירוק אנארובי משחרר גז טבעי שאפשר להמירו לחשמל. שני התוצרים עשויים לשמש באתר המיתקן עצמו, ובאופן הולך וגדל גם מחוץ לאתר.

הצמיחה המתמשכת בעלויות התפעוליות - בין השאר חשמל ותחזוקה - עוררה בקרב אנשי התעשייה שאיפה למנף את הערך המגולם בבוצה. שיפור תוצרי הפירוק האנאורגני גורם שתהליך סילוק הבוצה מייצר יותר אנרגיה ממה שהוא צורך.

סילוק חול וסינון בוצה הם מרכיבים חשובים בתהליך ההפקה של גז טבעי. אם לא מסלקים את החול הוא תופס מקום במיתקן וגורם לשחיקה של המשאבות. הוא גם סותם צינורות ומצטבר במיתקן עד שיש לקטוע את הפעילות לצורך תיקונים וניקיון. סינון בוצה נדרש במקרים שהבוצה מגיעה ממיתקנים קטנים, ללא מערכות לסילוק חול.