טביעת הפחמן מענף הבנייה עולה

טביעת הפחמן של תעשיית הבנייה העולמית צפויה להכפיל את עצמה עד 2050. כך עולה ממחקר שהתריע כי טביעת הפחמן של ענף הבנייה לבדה עלולה לחרוג מתקציב הפחמן השנתי הדרוש לבלימת ההתחממות מתחת לשתי מעלות צלזיוס בעשורים הקרובים. לפי המחקר, בשנת 2022 יותר ממחצית מפליטות הפחמן של תעשיית הבנייה נבעו מחומרים צמנטיים, לבנים ומתכות. זכוכית, פלסטיק, כימיקלים וחומרים מבוססי ביולוגיה תרמו 6%, ו־37% נוספים הגיעו מתחבורה, שירותים, ציוד מכני ופעילות באתרי הבנייה.

עוד נמצא, כי טביעת הפחמן של ענף הבנייה כחלק מהפליטות הגלובליות עלתה בהדרגה בשלושת העשורים האחרונים, מ־20% ל־33%, בעיקר בשל שימוש בחומרים עתירי פליטות כגון מלט, לבנים, מתכות וזכוכית. החוקרים קראו ל"מהפכת חומרים" הכוללת החלפת חומרים מסורתיים בחומרים מעגליים, ביולוגיים ובשימוש חוזר.

בסך הכול ייצרה תעשיית הבנייה 12.2 ג'יגה־טונות (Gt) של פחמן דו־חמצני. מלט הוא התורם המרכזי: בשנת 2022 מלט לבדו היה 28% מטביעת הפחמן של הענף. מלט, קלינקר, לבנים וחימר יחד הם 40% מפליטות הפחמן של התעשייה, ומתכות הן 15% נוספים - מחציתן מפלדת בניין.

למרות מאמצים לפתח גרסאות ידידותיות של חומרים אלה במדינות מפותחות, המחקר זיהה מעבר לשימוש הולך וגובר בחומרים עתירי פחמן ומעטי קיימות. אחד הגורמים המרכזיים לעלייה הוא גידול מהיר במספר הפרויקטים הגדולים בתחום הבנייה באזורים מתפתחים. בין 1995 ל־2022 נרשמה עלייה ממשית בשימוש בחומרים "בלתי־מקיימים" כגון מלט, קלינקר, פלדה ומתכות אחרות באפריקה, בברזיל ובסין.

פתרונות אפשריים

המחקר מציין כי אחד המחסומים המרכזיים לפתרונות חדשניים כגון חומרים מבוססי ביולוגיה הוא היעדר תשתיות מתאימות. מכונות בנייה מסורתיות אינן מותאמות לחומרים כאלה ומצריכות כל מיני שיטות עבודה. עוד נמצא, כי מגזר הנכסים הקבועים הוא אחד התורמים הגדולים ביותר לפליטות בשרשרת האספקה בענף הבנייה. שינוי במגזר זה עשוי להביא "תשואה כפולה": לקדם יתרונות לגודל ולצמצם פליטות במקור מרכזי נוסף של הענף.

המחקר הדגיש את הצורך להבדיל בין אזורים: מדינות עשירות עשויות לעבור לבנייה מעגלית, לתכנון מודולרי ולחדשנות חומרים, ואילו ערים מתפתחות בגוש הדרום יידרשו לפתרונות מקומיים זולים ובני־הרחבה.

לגבי צמצום השימוש בחומרים מסורתיים כגון מלט, פלדה ולבנים, המחקר מציע חומרים ביולוגיים או חלופות למלט פורטלנד כגון חומרים מאוקטבים אלקלינית. עם זאת הרחבת השימוש בהם מצריכה הערכה יסודית של פליטותיהם, עמידותם, זמינות חומרי הגלם והתאמתם לתקני בנייה.

החוקרים מציינים כי גם שימוש מוגבר בעץ או בבמבוק עלול להביא לפגיעה ביערות ובמגוון הביולוגי, ולכן נדרש ניתוח נוסף. גם תקני הבנייה עצמם יידרשו לעדכון כדי להכיר בעמידות ובבטיחות של חומרים ביולוגיים.

לפרטים נוספים