האוויר מזוהם בכל העולם כמעט
המדינה האפריקנית צ'אד רשמה את הריכוז השנתי הגבוה ביותר בעולם של זיהום אוויר (PM2.5) עם ממוצע של 91.8 מיקרוגרם למטר מעוקב - נתון הגבוה פי 18 כמעט מהרמה השנתית הבטוחה המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי, שהיא 5.0 מיקרוגרם למטר מעוקב.
דו״ח שפרסמה חברת טכנולוגיות איכות האוויר השווייצרית IQAir מעלה תמונה מדאיגה: רק שבע מדינות בעולם - פחות מארבעה אחוזים - עמדו בשנת 2024 ברמת איכות האוויר השנתית שנחשבת בריאה לפי הנחיות ארגון הבריאות. המדינות הן אוסטרליה, אסטוניה, ניו זילנד, איסלנד, גרנדה, פוארטו ריקו ופולינזיה הצרפתית. בשאר המדינות שנבדקו נרשמו רמות זיהום גבוהות מהמומלץ, ואזורים רבים חוו רמות מסוכנות במיוחד. בירת הודו, ניו דלהי, נותרה הבירה המזוהמת ביותר בעולם, ומיד אחריה בירת צ'אד, נג'מנה. בשתי הערים נרשם ריכוז שנתי ממוצע של יותר מ־90 מיקרוגרם למטר מעוקב.
הדו״ח מבוסס על נתונים שנאספו מיותר מ־40 אלף תחנות ניטור וחיישנים בעלות נמוכה ברחבי העולם, המופעלים על ידי מוסדות מחקר, רשויות ממשלתיות, בתי ספר, אוניברסיטאות, ארגונים ללא כוונת רווח, חברות פרטיות ומדענים אזרחיים.
PM2.5, אחד המדדים המרכזיים לאיכות האוויר, נוגע לחלקיקים נשימים בקוטר של פחות מ־2.5 מיקרון - כשלושה אחוזים בלבד מקוטר שערת אדם. חלקיקים אלה נחשבים מסוכנים במיוחד לבריאות האדם, ומחקרים רבים קושרים אותם לתמותה מוקדמת, למחלות לב וריאה, לברונכיטיס חריפה וכרונית, להתקפי אסתמה ולתסמינים נשימתיים נוספים.
בשנת 2021 פרסם ארגון הבריאות העולמי הנחיות מחמירות חדשות לאיכות האוויר, לאחר שמחקרים עדכניים הראו כי חלקיקי PM2.5 מזיקים יותר מכפי שהוערך בעבר. לפי ההנחיות, הסף הבטוח לחשיפה יומית הוא 15 מיקרוגרם למטר מעוקב, והסף השנתי הוא 5.0 מיקרוגרם למטר מעוקב.
הדו״ח האחרון מחזק ממצאים קודמים של ארגון הבריאות העולמי, שלפיהם זיהום האוויר חורג מערכי הבטיחות בכל מקום בעולם כמעט. כיום, לפחות תשעה מתוך עשרה בני אדם חיים באזורים שבהם איכות האוויר נמוכה מההמלצות הבריאותיות. ברמה הגלובלית, זיהום PM2.5 נקשר לשבעה מיליון מקרי מוות מדי שנה ומקצר את תוחלת החיים הממוצעת ב־2.3 שנים לאדם - במצטבר 17.8 מיליארד שנות חיים.
בניגוד למאה ה־20, שבה זיהום האוויר החמור ביותר נרשם במדינות מתועשות, כיום מוקדי הזיהום הקשים ביותר נמצאים בעיקר בדרום הגלובלי. לפי IQAir, מדינות ואזורים באפריקה, במרכז אסיה ובדרום אסיה הציגו בשנת 2024 את ריכוזי ה־PM2.5 השנתיים הממוצעים הגבוהים ביותר בשקלול גודל האוכלוסייה.
פערים אלו נובעים ממספר גורמים מרכזיים. מדינות מתפתחות רבות עשירות בדלקים מאובנים, ותחנות כוח פחמיות ממשיכות לפעול בהיקף נרחב. קיימת גם תלות גבוהה בדלקים מוצקים מזהמים במיוחד - כגון עץ, שאריות חקלאיות, פחם וקרוסין - לצרכים של בישול, חימום ותאורה, מה שמביא גם לזיהום אוויר חמור בתוך מבנים. לכך מצטרפים מחסור בטכנולוגיות מתקדמות, מגבלות כלכליות ומערכות בריאות שאינן ערוכות להתמודד עם היקף התחלואה הנגרמת מזיהום אוויר. במדינות רבות גם החקיקה הסביבתית חלשה יותר, בכלל זה תקני פליטה מקלים לכלי רכב.
