האם לקולה יש יתרונות סביבתיים?
קולה היא המשקה המוגז הפופולרי והמפורסם בעולם. היא פותחה על ידי רוקח אמריקני בסוף שנות השמונים של המאה ה-19 (שנות 1880). בתחילת המאה העשרים התרגלו אמריקנים למשקה המתוק עד כדי כך, שהצריכה השנתית שלו הגיעה למאות מיליוני ליטרים. עם הזמן הוא נעשה פופולרי בכל העולם, והיום שני יצרנים הבולטים של קולה, קוקה קולה והיריבה המרכזית שלה בענף מזון זה, פפסי (Pepsi), מגלגלים רווחים שנתיים של 270-250 מיליארד דולר.
קולה הוא משקה שאי אפשר לייחס אותו לשתייה בריאה. בשנים האחרונות, עם עליית הטרנדים הטבעוניים, הקהל התחיל לשאול אם קולה הוא משקה טבעוני.
הרכיבים המרכזיים בקולה הם מים מוגזים, סוכר, צבעי מאכל שמעניקים את הצבע השחור המפורסם, חומצת פוספור וקפאין. שום דבר מהרשימה הזאת לא מגיע מהחי, לפיכך אפשר לשייך את קולה קולה לרשימת המשקאות הטבעוניים. רשימת הרכיבים של פפסי דומה מאוד לזו של קוקה קולה, וגם היא אינה כוללת רכיבים מהחי.
ההרכב התזונתי תמיד היה כזה, ובכל זאת הצליחו שתי החברות להסתבך בעבר עם טבעונים ופעילי טבע. שתיהן קיימו מבחני טעם על בעלי חיים. חולדות, ואפילו קופים, שימשו את היצרנים כחיות ניסוי. לאחר לחץ חברתי מקבוצות שנלחמו על זכויות בעלי החיים, הסכימו קולה קולה ופפסי להפסיק לממן ניסויים שמעורבים בהם בעלי חיים.
הסיכון העיקרי של קולה כמשקה מתוק ידוע. בפחית קולה אחת יש 35 גרם סוכר, ורמת הסוכר בפחית של פפסי היא 29 גרם. למי ששותים קולה בתדירות סבירה, היא לא אמורה לפגוע בבריאות במידה ניכרת, אך צריכה של משקאות תוססות מסוכרים נקשרה לסיכון מוגבר למחלות כגון סכרת סוג שתיים ובעיות לב. קוקה קולה ופפסי מציעות גם גרסאות דלות סוכר ודיאטטיות למשקאות הפופולריים שלהן, אבל גם תחליפי הסוכר לא טובים לגוף.
סוגיה נוספת שרלוונטית מאוד לקוקה קולה היא הזיהום הפלסטי בעולם. רוב הבקבוקים של קולה יוצרו מפלסטיק, הנחשב לאחד הגורמים המזהמים ביותר בעולם. גם אם נביא בחשבון בקבוקי זכוכית או אלומיניום של פפסי וקוקה קולה שמזיקים לסביבה הרבה פחות, עדיין, הכמות של פסולת הפלסטיק שקוקה קולה אחראית לה מגיעה ל-200 אלף טונות בשנה, וזה רק בשש מדינות בעולם, בלי לספור את סין, הודו, פיליפינים, ברזיל, מקסיקו וניגריה).
באוקטובר 2023 הכריזה קוקה קולה כי היא מתכננת לייצר לבקבוקים פקקים מפחמן דו-חמצני "כבד". לשם כך מימנה החברה פרויקט סביבתי שנמשך שלוש שנים באוניברסיטת סוונזי שבויילס (Swansea University). טכנולוגיית תפיסת פחמן דו-חמצני כבר משרתת כמה חברות ותאגידי ייצור בעולם. התהליך כולל תפיסה והפרדה של פחמן דו-חמצני מהאוויר והסבתו לשימוש חוזר. הפרויקט החדש ינסה להפוך את החומר התפוס לאתילן, וזה ייהפך לאחד המרכיבים המרכזיים בפקקים ממוחזרים לבקבוקי פלסטיק.
