מאבק בשינוי האקלים, חלק א'

עד שנת 2030 צפויה האוכלוסייה העירונית בישראל להגיע לעשרה מיליון נפש, ול-16 מיליון נפש ב-2050. ריכוז האוכלוסייה, התשתיות והשירותים בערים מציב את הרשויות המקומיות בחזית המאבק בשינוי האקלים. מרבית פליטות גזי החממה המשוחררות לאטמוספרה נוצרות בערים, והפגיעות לסיכונים הנובעים משינוי האקלים גבוהה הרבה יותר במרחב הצפוף והבנוי. רשויות שינהלו את השינוי בחוכמה צפויות לצמצם נזקים ולהסתגל למצב החדש ביתר קלות.

אחת הדרכים המרכזיות לעשות זאת היא לגבש וליישם תוכנית מקומית לאקלים ואנרגיה, כפי שעושות מאות ערים בעולם. תוכנית כזאת מסייעת לרשות לפתח כלכלה דלת פליטות, ובתוך כך מביאה לשילוב תועלות: כלכליות, חברתיות וסביבתיות, הן לרשויות עצמן והן לתושבים.

המדריך להכנת תוכנית פעולה מקומית להיערכות לשינוי אקלים ואנרגיה מקיימת נכתב במסגרת המינהלת להיערכות ישראל לשינוי אקלים ומשרד האנרגיה, שנערך לשינוי אקלים ואנרגיה מקיימת ברשויות מקומיות, בשיתוף משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה. המדריך מציג את פעולות האקלים האפקטיביות ביותר לרשות המקומית ומציג עקרונות פעולה לגיבוש תוכניות מקומיות, יעדי מסגרת, כלים ומדדים להערכה וניטור.

תוכנית פעולה להיערכות לשינוי אקלים ואנרגיה מקיימת

תוכנית פעולה מקומית לשינויי אקלים היא מסמך מדיניות המנחה את פעולות הרשות המקומית בתחומי האקלים.

רשויות מקומיות ברחבי העולם החלו להכין תוכניות מקומיות להתמודדות עם משבר האקלים כבר בשנות ה-90 של המאה ה-20. תוכניות אלו התמקדו בעיקר בצמצום גזי חממה. רק בתחילת שנות ה-2000 נכתבו תוכניות הפעולה המקומיות הראשונות להסתגלות והיערכות לשינויי אקלים. כיום מקובל לשלב מהלכים לחוסן אקלימי עם מהלכים לצמצום פליטות כחלק מתוכנית פעולה מקומית כוללנית.

בישראל השיק פורום ה-15 אמנה להפחתת זיהום אוויר ולהגנת האקלים בשנת 2008, שחתמו עליה ערים החברות בפורום ושלוש ערים גדולות (ירושלים, אשקלון ובת ים). במסגרת זו התחייבו העיריות לאמץ יעד להפחתת פליטות של 20% עד שנת 2020 יחסית לשנת 2000 (יעד אבסולוטי). בשנת 2020 החליטה הממשלה לאמץ תקנות לאומיות לחיוב התקן לבנייה ירוקה, על בסיס המתווה של פורום ה-15.

פעולות בתחומי האקלים נחלקות לשני סוגים:

פעולות הסתגלות (אדפטציה) או גיבוש חוסן אקלימי: נועדו לשפר את המוכנות והעמידות של הרשות המקומית לשינויים שמחולל משבר האקלים. בכלל זה חיזוק מערך החירום והתאמת היישוב לאקלים המשתנה, מוכנות להצפות והפחתת ההתחממות ביישובים על ידי נטיעת עצים, פתרונות הצללה ואמצעים נוספים. המדריך מכוון לאסטרטגיה מקומית כוללנית הנותנת מענה להשפעות האקלים על הקהילה, האוכלוסייה, הסביבה הטבעית, התשתיות והמבנים ועל המערכות הכלכליות המקומיות.

פעולות הפחתה (מיטיגציה): נועדו לצמצם פליטות של גזי חממה ממקורות של ייצור אנרגיה, תחבורה ופסולת בתחומי הרשות המקומית. נהוג להבחין בין פליטות שנובעות מפעילות של הרשות לבין פליטות שמקורן במגזר העסקי, בתעשייה, במבני חקלאות תעשייתיים, במסחר ובפעילות התושבים. מבין פעולות ההפחתה, המדריך מתמקד בהפחתת פליטות בתחום האנרגיה (בכלל זה שריפת דלק בתחבורה), שהוא מקור הפליטה העיקרי ביישובים.

תועלות התוכנית לרשות המקומית

תוכנית ההיערכות לשינויי אקלים היא תוכנית מקיפה, שנוגעת בתחומים רבים ונועדה להכין את הרשות המקומית להתמודדות עם האתגרים שמציבים שינויי האקלים. רשויות שינהלו את השינוי צפויות לצמצם נזקים ולשפר את מוכנותן להסתגל לסביבה החדשה.

תועלות ישירות לרשות המקומית מהכנת תוכנית פעולה מקומית:

חיסכון במשאבים: התייעלות באנרגיה וייצור אנרגיה מתחדשת בתחומי הרשות המקומית יביאו לחיסכון ניכר בהוצאות האנרגיה של הרשות המקומית ותושביה, ואף להכנסה נוספת מייצור חשמל מקומי. היערכות לשינויי האקלים מבעוד מועד ומציאת פתרונות הולמים להתמודדות עם אירועי קיצון תפחית במידה ניכרת את העלויות של התמודדות עם האירועים בזמן אמת, ותחסוך נזקים כספיים המוערכים במאות מיליוני שקלים.

חוסן רשותי: חוסן רשותי הוא היכולת של הרשות המקומית, על תושביה ועסקיה, להמשיך לתפקד בעת משבר זמני או מתמשך. שיפור יכולת ההתמודדות עם שינויי האקלים וניהול משק אנרגיה יציב ומקיים, יפחיתו את פגיעותה של הרשות המקומית ויסייעו לחזק ולבסס את חוסנה החברתי והכלכלי. חוסנה של הרשות יתבטא בהפחתת הפגיעות לאירועי קיצון וישמש בסיס לצמיחה ופיתוח עתידי של מגורים ועסקים בתחומה.

צמיחה והתחדשות כלכלית: חוסנה של הרשות המקומית ושיפור עמידותה במצבי קיצון יחזקו את הכלכלה המקומית, יסייעו בהתאמתה למציאות המשתנה ויגדילו את יתרונם היחסי של עסקים מקומיים. פרויקטים חדשים בתחום הסביבה והאנרגיה שינוהלו על ידי הרשות המקומית או באמצעות השוק הפרטי, יגדילו את היצע המשרות הירוקות, יניבו רווחים ניכרים ויחזקו חברות מקומיות העוסקות בתחומים אלה. הטמעת דרישות סביבתיות בפרויקטים של תכנון ובנייה ותמיכת הרשות המקומית בחדירת הרכב החשמלי וייצור אנרגיה מתחדשת, ימשכו חברות חדשנות וחברות קלינטק המתמחות בתחומים אלה ויביאו לידי התייעלות וחדשנות בענף הבנייה.

שיפור איכות החיים והסביבה: הפחתת פליטות גזי חממה תביא לידי הפחתת זיהום האוויר ברשות המקומית ותשפר את בריאות התושבים. הכנת תוכנית היערכות ויישומה יביאו בין השאר לשמירה על העצים בסביבה הבנויה, לשיקום ערכי טבע מקומיים ואזוריים ולקירור המרחב הציבורי, ויהפכו את סביבת החיים לבריאה ונעימה יותר.

איגום משאבים מרחבי: התוכנית מעודדת שיתופי פעולה בין רשויות מקומיות ואיגום משאבים ברמה האזורית.

תוכנית הפעולה אמנם מכוונת לרמה המקומית, אך אינה מתוחמת לגבולות מוניציפליים. הבסיס לתוכנית הוא רציפות אזורית ומאפיינים אקלימיים דומים. לפיכך להכנת תוכנית ברמה אזורית או מטרופולינית יש עדיפות על פני תוכנית יישובית קטנה.

האיומים שמציב שינוי האקלים

קיימים כמה תרחישים להשפעתם של שינויי האקלים על ישראל ברמה הלאומית ולפי אזורי אקלים.

שינויים בדפוסי מזג האוויר כבר ניכרים בישראל. העשור השני של המאה ה-21 התחיל והסתיים באירועי מזג אוויר קיצוניים, שגבו מחירים גבוהים בנפש ורכוש. בדצמבר 2010 ניספו 44 אנשים בשריפה ביערות הכרמל, ובפברואר 2020 מתו שלושה אנשים בשיטפונות בנהריה ובתל-אביב-יפו.

קצב ההתחממות של ישראל גבוה פי שניים מהממוצע העולמי. השירות המטאורולוגי פירסם את תרחישי הייחוס לשינויי אקלים לישראל (2019), ולפי התרחיש החמור, הטמפרטורה הממוצעת בישראל צפויה להמשיך לעלות ב-4 מעלות צלזיוס עד סוף המאה הנוכחית.

הדו"ח מציג גם את השינוי בטמפרטורות המקסימום והמינימום לעונת הקיץ ולעונת החורף, ונראה כי שיעור ההתחממות עשוי להגיע לתוספת של 5 מעלות צלסיוס לטמפרטורת המינימום בקיץ, לפי התרחיש החמור.

הטבלה בעמוד זה נעשתה במסגרת המנהלת להיערכות לשינוי אקלים ומפרטת את שינויי האקלים הצפויים לישראל יחסית לאזורי האקלים. הניתוחים מבוססים בעיקרם על נתוני השירות המטאורולוגי ומיפוי האיומים שערכה מנהלת שינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה (2020).

מגמות עיקריות

חם יותר: בשנת 2015 פרסם המשרד להגנת הסביבה את ההערכה הלאומית להשפעות שינויי האקלים. בדומה למגמות העולמיות, ישראל נעשית חמה יותר. על פי תרחיש הייחוס של השירות המטאורולוגי הישראלי (2019), הטמפרטורה הממוצעת בישראל צפויה לעלות עד סוף שנת 2050 ב-0.9 מעלות צלזיוס לפי התרחיש האופטימי וב-1.2 מעלות צלזיוס על פי התרחיש הפסימי.

העלייה בטמפרטורה הממוצעת אינה אחידה בכל אזורי הארץ. באזור מישור החוף למשל, האזור המיושב ביותר בישראל, צפויה העלייה הגדולה ביותר במספר הימים והלילות החמים. מספר "הימים החמים" בשנה צפוי לעלות ביותר מ-23 ימים יחסית לתקופה שבין 1988 ל-2017.

יבש יותר: בישראל ניכרת מגמת הפחתה בכמות המשקעים הכללית. על פי המודלים האקלימיים של השירות המטאורולוגי, התחזיות לתקופה 2050-2021 הן הפחתה ממוצעת של 7% יחסית לתקופה 1990-1961. מגמה זו צפויה להימשך עד סוף המאה ה-21. הירידה בכמות המשקעים אינה אחידה, ואפשר לראות שאזורים מסוימים חווים ירידה משמעותית יותר מאזורים אחרים בארץ. כך למשל נמצא כי משנת 2012 עד שנת 2018 כמות המשקעים בצפון הארץ ירדה ביחס לממוצע הרב-שנתי באזור זה, אולם לא נרשמה ירידה בממוצע המשקעים הארצי.

עלייה בגובה פני הים: על פי תחזיות בין-לאומיות, מפלס הים עשוי לעלות בין חצי מטר למטר עד סוף המאה. טמפרטורות פני הים התיכון עלו בארבעת העשורים האחרונים בשיעור ממוצע של 0.5 מ"צ בכל עשור. מגמת העלייה נמשכת בשנים האחרונות.

טמפרטורות פני הים לאורך חופי ישראל מגיעות בכל קיץ ליותר מ-30 מ"צ, וכמעט שאינן יורדות מתחת ל-17 מ"צ בחורף. לעליית טמפרטורות פני הים השפעה על תכולת הלחות של האוויר בימי גשם ועל מידת אי היציבות שלו. שני גורמים אלה מגדילים את הסיכויים להגברת עוצמת הגשמים והסערות שמגיעות מהים, ובעקבות כך פגיעה במבנים, בתשתיות ובמיתקנים בקרבת החוף והמשך שחיקה של המצוק החופי. אזורי התורפה להצפות מהים הם האזורים הנמוכים כגון אזור הקריות ויישובים הסמוכים לשפכי נחלים.

קיצוני יותר: תופעות קיצוניות של מזג האוויר הן עלייה במספר גלי החום, עלייה במספר אירועי השיא של משקעים, שינוי בפיזור המשקעים בפריסה גאוגרפית ושינויים בתדירות, במשך ובעוצמה של המשקעים. מצד אחד, כמות המשקעים יורדת, החורף מתקצר, ויש עלייה ניכרת בקצב התאיידות המים. מצד אחר, אירועי הגשם נעשים קיצוניים יותר ותכסית הבינוי גדלה. הדבר מונע ממי הגשם לחלחל ולהגיע לקרקע ולמי התהום.

למדריך המלא