ניהול פסולת ושפכים במוסכים
ניהול נכון של פסולת ושפכים במוסכים חיוני הן לעמידה בדרישות החוק והן להגנה על הסביבה ובריאות הציבור. במוסכים נוצר מגוון רחב של סוגי פסולת - חלקם מסוכנים - וכל סוג מצריך טיפול ייעודי, אחסון מתאים ופינוי מוסדר.
שמנים משומשים הם פסולת מרכזית במוסכים, ויש לאסוף אותם למכלים אטומים המונחים על משטחים אטומים, הכוללים מנגנוני ניקוז למניעת גלישה וזיהום סביבתי. מסנני שמן ומסנני אוויר חייבים להיות מרוקנים משאריות נוזלים, ולאחר מכן מאוחסנים במכלים אטומים בעלי מנגנוני איסוף נוזלים כדי למנוע דליפות.
סוללות עופרת־חומצה משומשות מצריכות אחסון במכלים עמידים לחומצה גופרתית ובשטחים מקורים המונעים חדירת נוזלים לקרקע. חומרים סופגים מזוהמים - כגון סמרטוטים, נסורת ונייר שבאו במגע עם חומרים מסוכנים - חייבים להיות מאוחסנים במכלים אטומים למים ולשינוע, שכן הם נחשבים פסולת מסוכנת לכל דבר.
אריזות פלסטיק ומתכת שנחשפו לחומרים מסוכנים חייבות לקבל טיפול כפסולת מסוכנת, תוך הבחנה ברורה מאריזות שאינן מזוהמות. גרוטאות מתכת - ברזליות או לא־ברזליות - מצריכות אחסון במכלים מתאימים ומכוסים כדי למנוע פיזור חלקיקים מסוכנים וזיהום סביבתי.
ציוד בסוף חייו, כגון נורות תאורה, חייב להיות מטופל כפסולת אלקטרונית עם איסוף ייעודי לצורך מיחזור בטוח. נוזלי קירור ובלמים חייבים להיות מאוחסנים במכלים נפרדים, מסומנים וברורים, תוך הקפדה שלא יתערבבו עם סוגי פסולת אחרים.
קוד CER הוא מערכת סיווג אירופית המעניקה מספר ייעודי לכל סוג פסולת. בקוד שלושה זוגות ספרות: הזוג הראשון מציין את קטגוריית הפסולת, השני את תהליך הייצור והשלישי את סוג הפסולת. סיווג נכון חיוני לצורך טיפול ופינוי בהתאם לדרישות החוק, למניעת סיכונים סביבתיים ולשמירה על בטיחות.
על פי התקנות, אסור לערבב פסולת מסוכנת עם פסולת שאינה מסוכנת או סוגים שונים של פסולת מסוכנת. הערבוב עלול להביא לתגובות כימיות מסוכנות, לזיהומים צולבים ולנזקים סביבתיים. חל איסור חמור לנטוש פסולת או לאחסן אותה ישירות על הקרקע או בתוך מאגרים שאינם מוסדרים, שכן הפעולה גורמת זיהום ועלולה להביא לסנקציות ממשיות. יש גם איסור מוחלט על השלכת פסולת לנחלים, למי תהום או למקורות מים אחרים.
אחסון זמני מוגדר כריכוז הפסולת באתר שבו נוצרה, עד לפינויה לרשות טיפול מוסמכת. האחסון חייב לעמוד בכללים ברורים: הפסולת צריכה להיות הומוגנית, מאוחסנת במכלים מתאימים וללא ערבוב. יש לשמור אותה על משטחים אטומים, במקומות מקורים במקרה של פסולת רגישה למים, ולסמן בבירור את סוג הפסולת והסיכונים הנלווים. התקנות מחייבות שהפסולת תישלח לטיפול לפחות אחת לרבעון, או כאשר הכמות הכוללת מגיעה ל־30 מ"ק, מתוכם עד 10 מ"ק פסולת מסוכנת.
