קרקע - מחוץ למדיניות האקלים

ועידת האקלים COP30 אכזבה רבים בשל כישלונה להציג מפת דרכים מחייבת להפסקת השימוש בדלק ממקורות מאובנים. אך לטענת פראווינה סרידהר (Praveena Sriddhar), מנהלת המדיניות הראשית של המיזם להגנת האדמה סייב סויל ((Save Soil, יש כשל חמור נוסף שהוא היחס האמביוולנטי של הוועידה לקרקעות העולם.

למרות שבקרקעות העולם יש יותר פחמן מאשר באטמוספירה ובכל הצמחייה והחי גם יחד, הקרקע כמעט לא עמדה במרכז הדיונים בוועידת האקלים, שהתקיימה בברזיל ונמשכה כשבועיים. בעיני סרידהר, זו החמצה מסוכנת: בריאות הקרקע היא החוט המקשר בין חוסן אקלימי לקליטת פחמן למגוון ביולוגי לביטחון תזונתי להגירה לסכסוכים ואף לרעב.

לדבריה, הכישלון של COP30 בנושא הקרקע אינו נובע רק מהיעדר החלטות אלא מהאופן שבו הקרקע נתפסת. שוב ושוב היא מוצגת כתת־רכיב של מערכת חקלאית ולא כבסיס שעליו נשענת החקלאות, ולמעשה החיים היבשתיים כולם.

מה כן הושג? ארגון FAO הכיר בכך שאירועי אקלים קיצוניים כבר פוגעים ביבולים ברחבי העולם. הוקם מנגנון RAIZ שנועד לגייס השקעות לשיקום קרקעות פגועות. במסגרת אג'נדת הפעולה של COP30 הובטחו השקעות של כתשעה מיליארד דולר, שיקום של 210 מיליון הקטרים והגעה ל־12 מיליון חקלאים.

אך בעיני סרידהר, המספרים האלו רחוקים מלהספיק. תשעה מיליארד דולר הם סכום נמוך לעומת מה שארצות הברית מוציאה בשנה אחת על דשנים ומשפרי קרקע, וזעיר יחסית ל־3.3 טריליון דולר שהובטחו להשקעות באנרגיה נקייה בעולם.

קרקע כמאגר פחמן וכבסיס לחוסן אקלימי

הבעיה העמוקה יותר, לדבריה, היא חוסר ההבנה של תפקידי הקרקע. מחקרים עדכניים מראים כי יש בקרקעות העליונות 45% יותר פחמן מכפי שסברו בעבר. הקרקע היא מאגר הפחמן השני בגודלו בעולם אחרי האוקיינוסים, וקרקעות במצב טוב יכולות לקלוט עד 27% מהפליטות הנדרשות כדי לשמור את ההתחממות הגלובלית מתחת לשתי מעלות צלזיוס. היא גם המערכת האקולוגית המגוונת ביותר על פני כדור הארץ, בית ליותר ממחצית מצורות החיים, ואחראית לסינון מי תהום שבהם תלויה יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם.

ובכל זאת, מאגר הפחמן השני בגודלו בעולם נותר ללא הגנה גלובלית. האטמוספירה מוגנת באמצעות הסכם פריז והאוקיינוסים מוגנים באמצעות אמנת הים (UNCLOS), אך אין אמנה מחייבת לשיקום קרקעות והגנה עליהם. אין מסלול ברור להפחתת פליטות חקלאיות, לשיפור החומר האורגני בקרקע או להטמעת חקלאות משקמת בקנה מידה רחב. גם הקשר בין בריאות הקרקע למימון הסתגלות אקלימית אינו קיים כמעט על אף תפקידה של הקרקע באגירת מים, מניעת שריפות והפחתת הצפות.

מכאן נובעת המסקנה: מימון לקרקע, לאדמות ולחקלאות משקמת אינו קיים כמעט במבנה האקלים הגלובלי. כדי לשנות זאת נדרש שינוי תפיסתי. הקרקע אינה רק אמצעי לייצור מזון. היא אחד הכלים החזקים והלא־מנוצלים להפיכת העולם לראוי יותר למחיה בעידן של שינוי אקלים.

דוח עדכני של ארגוני חקלאות ובריאות הקרקע IUCN, סייב סויל ואורורה (Aurora), קובע כי ביטחון קרקע הוא ביטחון לאומי וגלובלי כאחד. שיקום קרקעות חייב להיות רכיב קבוע בתוכניות האקלים הלאומיות, בדומה לאופן שבו שימור האוקיינוסים נהפך לחלק אינטגרלי מהן. יש להגדיר קריטריונים ייעודיים לקרקע בקרן האקלים הירוק ובערוצי מימון נוספים, ולהפנות הרבה יותר משאבים לחקלאים קטנים המייצרים כ־30% מהמזון העולמי אך מקבלים פחות מ־1% ממימון האקלים.

בסופו של דבר, שיקום הקרקע חייב להיות יעד גלובלי שמיושם מקומית. היעד המרכזי, שעליו צריכות להישען כל החלטות המדיניות, הוא החזרת רמת החומר האורגני בקרקעות ל־3%. כל עוד מי תהום מתייבשים, שריפות משתוללות ופחמן ממשיך לדלוף מאדמות מתות, ברור שרגע מפנה בצורת "הסכמי פריז" של הקרקעות עדיין לפנינו.

לפרטים נוספים