7 טכנולוגיות בשדות תעופה

הביטו סביבכם בשדה התעופה בנסיעתכם הבאה לחול, ואולי תבחינו בכמה וכמה טכנולוגיות חדשות בכל נקודת מגע: מההגעה, דרך מסירת הכבודה והבידוק הביטחוני ועד לרגע שבו תעלו למטוס. בעולם החדש הזה, הפנים שלכם הם כרטיסי העלייה למטוס. תג הכבודה האלקטרוני משתנה בכל טיסה מחדש, וסורקים בשער העלייה למטוס תופסים את אלה שמנסים לחתוך את התור ולעלות מוקדם מדי.

כל זה לא העתיד. זה קורה עכשיו. כל אחת מהטכנולוגיות הבאות כבר נמצאת בשימוש בנמלי תעופה ברחבי העולם ומשנה את חוויית הנוסעים עוד לפני ההמראה.

תור וירטואלי בבדיקות הביטחון

כשאורזים את המזוודות לפני הטיסה, מתכננים מתי כדאי להגיע לשדה התעופה. התשובה הנכונה מחייבת ניחוש מושכל לגבי אורך התור לבידוק הביטחוני. אבל בכמה שדות תעופה כבר לא צריך לנחש. למעשה, בכלל לא צריך לעמוד בתור. במקום זאת אפשר להזמין מראש זמן מדויק לבידוק הביטחוני ולהגיע בדיוק לפני השעה שנקבעה ישר לראש התור הודות למערכת Virtual Queuing של חברת Copenhagen Optimization.

המודלים של למידת מכונה של החברה, בהם רגרסיה ליניארית ומודלים היוריסטיים, חוזים את כמות הנוסעים הצפויה על בסיס נתונים היסטוריים. המערכת משולבת עם מערכות השדה, ניגשת ללוחות הטיסות ונתוני זרימת הנוסעים מסריקות כרטיסי העלייה למטוס ואף מקבלת מידע מחיישני LiDAR, מצלמות בעמדות הביטחון, סורקי כבודה ועוד.

אם כמות הנוסעים ביום מסוים שונה מהתחזיות, המערכת משתמשת בנתונים בזמן אמת כדי להתאים את חלונות הזמן של Virtual Queuing, וממליצה לשדה התעופה לשנות את כוח האדם בעמדות הביטחון ואת מספר הנתיבים הפתוחים. המערכת כל הזמן מתאימה את עצמה כדי ליישר את עקומת ההגעה של הנוסעים, מפזרת את הביקוש לאורך זמן ומשפרת את היעילות.

בזמן שהמערכת עושה את המקסימום, הנוסע יכול לעשות את המינימום: פשוט להזמין תור באתר או באפליקציית השדה, ולהגיע לבדיקה בדיוק בזמן.

בדיקה אלקטרונית של המזוודות

הנה שלב נוסף שאפשר לבצע מהבית: לדלג על התגים המודפסים הישנים וליצור תג אלקטרוני - Bagtag. המכשיר, שעולה כ־80 דולר (או כ־70 אירו), נראה כמו מחזיק תג כבודה רגיל, אך מסוגל להציג תג דיגיטלי חדש לכל טיסה.

מזינים את פרטי ההזמנה באפליקציה של חברת התעופה או באפליקציית Bagtag. המערכת משתמשת ב־APIs ובפרוטוקולים מאובטחים כדי לקבל את המידע הדרוש: שם, פרטי טיסה, כבודה מותרת וברקוד מזהה. האפליקציה יוצרת תג דיגיטלי, והטלפון של המשתמש משדר את הנתונים לתג באמצעות Bluetooth או NFC. בד־בבד אנטנת ה־NFC בטלפון מספקת חשמל למכשיר Bagtag - שאין לו סוללה.

במכשיר עצמו, מיקרו־בקר חסכוני מפרש את המידע ומציג את התג על המסך בטכנולוגיית דיו אלקטרוני (e-ink). עם ההגעה לשדה אפשר לסרוק את התג בעמדת מסירת הכבודה, ממש כמו תג נייר רגיל. המכשיר מכיל גם שבב RFID שתואם למערכות המעקב של חברות תעופה מסוימות ומאפשר זיהוי ומעקב, גם אם המזוודה מוסטת למסלול אחר. פשוט משאירים את המזוודה וניגשים לבידוק הביטחוני.

כרטיסי עלייה למטוס ביומטריים

בעמדת הבידוק הביטחוני צריך כרטיס עלייה למטוס ותעודה מזהה. כרטיסים דיגיטליים עם קוד QR הם פתרון נוח. אבל למעשה אולי לא צריך כלום מלבד פנים. זה בדיוק הרעיון של Idemia Public Security בטכנולוגיית עלייה ביומטרית למטוס.

במקום להמתין לסוכן בידוק, אפשר לגשת לעמדת שירות עצמי ולהכניס תעודה מזהה ממשלתית, למשל רישיון נהיגה או דרכון. המערכת משתמשת באור נראה, אינפרא־אדום ואולטרה־סגול כדי לבדוק את תכונות האבטחה של המסמך ולאמת את האותנטיות שלהן. לאחר מכן אלגוריתמים של ראיית מחשב מאתרים את התמונה במסמך ומשווים אותה לתמונת פנים חיה שתצולם.

המצלמות קולטות תמונה חיה באיכות גבוהה תוך שימוש בדימות תלת־ממדי ואינפרא־אדום. טכנולוגיה נגד זיוף מונעת התחזות באמצעות תמונות, וידאו או מסכות. התמונה החיה מומרת ל"תבנית ביומטרית" - ייצוג מתמטי של תווי הפנים - ונוצר מדד דמיון שמשווה בין השתיים. לבסוף, המערכת בודקת את פרטי הנסיעה של הנוסע במאגרי טיסות מאובטחים ומוודאת שהוא מורשה לטוס. אם הכול תקין, הנוסע רשאי לגשת לבדיקת הגוף, והמידע הביומטרי לא נשמר במערכת.

צילומי רנטגן שמבחינים בין סם לתרופה

בזמן הבידוק הביטחוני, הכבודה שנמסרה כבר עוברת סריקה משלה, עם שדרוג בעל משמעות שמסוגל לזהות מה יש בפנים.

מכשירי הסריקה המסורתיים משתמשים בדרך כלל במקור אחד או במספר מקורות של קרני רנטגן ופועלים בטכניקת מעבר (transmission), כלומר מודדים את עוצמת הקרינה לאחר שעברה דרך התיק. המערכות האלה יוצרות תמונת צל דו־ממדית על פי הבדלים בסוג החומרים ובכמותם. בשנים האחרונות החלו המערכות להשתמש בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי לסרוק את התיק מכל הכיוונים וליצור תמונה תלת־ממדית של החפצים.

אבל אפילו עם סריקת CT, חפצים תמימים עשויים להיראות דומים לחומרים מסוכנים, מה שמביא לתוצאות שווא ולצורך בעין אנושית שתבחן את התמונה, ולעיתים אף לפתיחת המזוודה. לעומת זאת המכשירים החדשים של Smiths Detection, המשתמשים בטכנולוגיית עקיפת קרני רנטגן (X-ray diffraction), מודדים את המבנה המולקולרי של הפריטים כדי לזהות את החומרים בדיוק, ללא בדיקה אנושית.

המכונה משתמשת בצינור קרינה רב־מוקדי שסורק את התיק מכמה זוויות תוך החלפת המיקוד של הקרן כל כמה מיקרו־שניות. לאחר מכן היא מנתחת את דפוסי העקיפה כדי לזהות את המבנה הגבישי וההרכב הכימי של החפצים, ויוצרת "טביעת אצבע" של כל חומר המאפשרת הבחנה מדויקת הרבה יותר בין חומרי נפץ וסמים לבין פריטים תמימים.

האלגוריתמים מעבדים את הנתונים ובונים תמונה תלת־ממדית מרחבית, שמאפשרת סריקה אוטומטית בזמן אמת, ללא צורך בעובד שיבדוק את התמונה בעין. אם התיק עובר את הבדיקה ללא חריגות, הוא מועבר אל תא המטען של המטוס. בינתיים, הנוסע מסיים את הסריקה שלו וניגש לשער.

חנויות ללא קופות או קופאים

בדרך מהבידוק לשער, מעבר לפינה, קיימות חנויות נוחות עם חטיפים, שתייה ופינוקים. אבל בלי קופאים. חנות ללא מגע פועלת בטכנולוגיית Just Walk Out של אמזון.

בעת הכניסה לחנות, סורק קורא את כרטיסי האשראי או הארנקים הדיגיטליים של הנוסע ומקצה לו מזהה ייחודי. המזהה מאפשר למערכת Just Walk Out לקשר את התנהגותו בחנות לתשלום. מצלמות עיליות עוקבות אחריו מהחלק העליון של הראש - לא מהפנים - בזמן השיטוט בחנות. המערכת משתמשת במודל למידה עמוקה כדי לעקוב אחר התנועה ולזהות אינטראקציה עם פריטים.

בדרך כלל, ראיית מחשב מספיקה כדי לזהות מה הורם מהמדף, אך לעיתים חיישני משקל במדפים מוסיפים מידע. הנתונים מקודדים כ"טוקנים". רשת נוירונים מעבדת אותם בדומה לאופן שבו מודלים שפתיים מעבדים טקסט ומייצרת "עגלה וירטואלית".

במהלך השיטוט המערכת מעדכנת את העגלה של המשתמש: מוסיפה פחית קולה כשמרימים אחת, מחליפה מסטיק במותג אחר אם המשתמש שינה את דעתו ומסירה שקית צ'יפס שהוחזרה למדף. עם סיום הקניות, פשוט יוצאים. התשלום מתבצע אוטומטית בכרטיס שאיתו נעשה מגע בכניסה. אפשר לקבל קבלה, ולהמשיך לשער.

רובוטים לניקוי שדות תעופה

כאשר דרוש ניקיון בטרמינל, מגיע Neo של Avidbots - רובוט ניקוי רצפות אוטונומי מלא, שתוכנן במיוחד לניקוי חללים מסחריים כגון שדות תעופה, במינימום התערבות אנושית.

כאשר Neo נמסר לראשונה לשדה התעופה, הוא סורק את כל אזור הניקוי שמיועד לו באמצעות LiDAR ומצלמות עומק תלת־ממדיות. תוכנת Avidbots מעבדת את הנתונים ויוצרת מפה מפורטת של הסביבה, כולל קירות ומכשולים, שמשמשת כבסיס לתוכניות הניקוי והניווט של הרובוט.

האנשים שמנהלים את Neo יכולים להפעיל אותו דרך מסך מגע - לצרכים שגרתיים או כשמישהו שופך קולה למשל. הרובוט יוצא לדרך, ומתוך תנועתו מתעדכן כל הזמן במיקומו יחסית למפה, מתכנן את מסלולו באמצעות נתוני סיבובי הגלגלים, מד ג'יירו ומד תאוצה. Neo גם מעדכן את המפה שלו בזמן אמת ומסגל את מסלולו לשינויים כגון פחי אשפה שהוזזו או נוסעים חולפים.

ואז מגיע שלב הקרצוף. התוכנה מתכננת מסלול מיטבי לניקוי בזמן אמת, מתאימה את המהירות וההיגוי של הרובוט ומנהלת את זרימת חומר הניקוי למברשות הממונעות בהתאם לסוג הרצפה. מערכת יניקה שואבת את המים המלוכלכים, ומגב גמיש מונע החלקה. אם הרובוט מתנגש במשהו, הוא נעצר מיד. ואם הוא נתקל במצב שהוא לא בטוח לגביו, הוא עוצר ושולח קריאה לאדם שיכול לסייע לו מרחוק באמצעות בדיקת המצלמות והחיישנים.

עלייה למטוס לא לפי קבוצת העלייה

המסע בשדה התעופה מתקרב לסיומו, והמסע האמיתי עומד להתחיל. בזמן ההמתנה בשער, חלק מהנוסעים מוכנים לעלות עוד לפני שהכריזו על קבוצות העלייה למטוס. כשמתחילים להעלות נוסעים, נדמה כי חצי שדה התעופה קופץ לתור. האם כולם באמת שייכים לקבוצות 1 ו־2? אם לא - הם ייתפסו.

הטכנולוגיה החדשה של אמריקן איירליינס עוצרת נוסעים שמנסים לעקוף את התור ולעלות מוקדם מדי. אם נוסע סורק את כרטיס העלייה שלו לפני שהקבוצה שלו הוכרזה, נשמעת אזעקה קולית שמתריעה לצוות, ואגב כך לשאר הנוסעים. הוא יתבקש בנימוס לחכות.

לפרטים נוספים