רחפן אמפיבי עם מדחפים מסתגלים
רחפנים אמפיביים מצטיינים בדרך כלל בסביבה אחת בלבד, באוויר או במים, אך מתקשים לתפקד בשתיהן. ארבעה סטודנטים להנדסה מאוניברסיטת אולבורג (University of Aalborg) בדנמרק הצליחו לשבור את המגבלה באמצעות מדחפים בעלי זווית משתנה המסתגלים בזמן אמת. בעת טיסה, להבי המדחף מתכווננים לזרימה מהירה באוויר, וכשהרחפן צולל למים, הם משנים זווית ומייצרים דחף מותאם לסביבה הצפופה והעמוסה. התוצאה היא רחפן אחד שמסוגל לנוע בקלות בשתי סביבות שונות לחלוטין.
פיתוח עצמאי במעבדת הסטודנטים
הפרויקט נבנה מהיסוד בעזרת ייצור מתקדם והדפסות תלת־ממד. צוות הפיתוח לא הסתפק ברכיבים מוכנים אלא ייצר בעצמו את כל המרכיבים המרכזיים. הדפסה בתלת־ממד שימשה ליצירת גיאומטריות מותאמות אישית, ועיבוד שבבי סיפק חוזק מבני. הצוות השתמש בחומרים עמידים לקורוזיה ובאטימה ייעודית כדי להגן על האלקטרוניקה גם בסביבה של מי מלח. תהליך הפיתוח התבסס על ניסוי וטעייה: בדיקה של פרופילי להבים עד מציאת תצורה מתפקדת, לצד אלגוריתמים של בקרה שמפצים על ההבדל הרב בין תגובתיות מהירה באוויר לדינמיקה איטית וצפופה במים.
רחפנים היברידיים כאלה עשויים לשנות את אופן הפעולה של צוותי בדיקה, חיפוש והצלה. כך למשל אפשר לבצע בדיקות תחזוקה לכלי שיט - מהמבנה העליון ועד לבדיקה תת־ימית של גוף הספינה - באמצעות יחידה אחת בלבד. גם צוותי חילוץ באזורים מוצפים יכולים להשתמש ברחפן יחיד לסריקה מעל פני המים ומתחת להם. בתחום המעקב הסביבתי, הרחפן מאפשר איסוף נתונים משולב על איכות האוויר והמים באותה משימה, והמבנה המודולרי שלו מאפשר להתקין מצלמות, סונאר וחיישנים נוספים לפי הצורך.
עדיין בשלב אב־טיפוס
הביצועים הסופיים טרם גובשו, אך דגמים היברידיים דומים מספקים בדרך כלל כמה דקות טיסה לצד עשרות דקות של פעילות מתחת למים לכל טעינת סוללה. הסטודנטים מתכננים לשפר את משך הפעולה ולשלב אפשרויות מתקדמות יותר לנשיאת ציוד.
מעבר לנתונים עצמם, ההישג המרכזי הוא בהנגשת הטכנולוגיה: פרויקט כזה, שפותח במעבדה אוניברסיטאית, ממחיש כיצד סטודנטים יכולים לחדש בקצב מהיר, ולעיתים אף לעקוף תהליכי פיתוח תעשייתיים יקרים ואיטיים. זו הוכחה שעתיד הרובוטיקה האמפיבית עשוי להגיע ממקומות בלתי צפויים.
