באירופה דנים בתקנות המידות והמשקלות

הוראת המשקלים והמידות האירופית נמצאת בסדרת בחינות שתכליתן לעמוד ביעדי הסביבה והבטיחות של האיחוד האירופי, במיוחד כדי להקל את האימוץ של כלי רכב כבדים בעלי אפס פליטות מזהמות.

הוראת המועצה בנושא המידות והמשקלות קובעת את המשקלים והמידות המרביים המותרים לכלי רכב כבדים הנעים בכבישי האיחוד האירופי. מטרותיה העיקריות הן להבטיח את הבטיחות בדרכים, להקל את תפקודו החלק של השוק הפנימי ולקדם יעילות אנרגטית ותפעולית בפעולות התחבורה. הערכה של הוראה זו גילתה שהיא השיגה את יעדיה רק באופן חלקי, מה שהצריך עדכונים כדי לשקף התקדמות טכנולוגית ולעודד חדשנות תוך התמודדות עם אתגרי שוק התחבורה המתפתחים.

הפרלמנט האירופי אימץ את עמדתו בקריאה ראשונה לגבי התיקונים שהוצעו במרס 2024. מאז מתנהל משא ומתן לגבי ההמשך.

ברור לכל ששינוי של ממש כרוך במתן תמריצים חזקים למפעילים לאמץ טכנולוגיות אפס פליטות. בכלל זה הארכה של כלי רכב בעלי 'אפס פליטות' (עד 90 ס"מ) כדי להתאים לטכנולוגיות הספציפיות שלהם בלי להפחית את אורך הטעינה, וכך להבטיח תאימות לפעולות תחבורה מגוונות. באופן דומה, הקלות משקל נוספות לכלי רכב בעלי אפס פליטות מנותקות מהמשקל של טכנולוגיית אפס פליטות עצמה, מה שממריץ עוד יותר את פריסתן ופיתוחן הטכנולוגי.

ההוראה הנוכחית מאפשרת לכלי רכב עם אפס פליטות לשקול עד 2.0 טונות נוספים (סה"כ 42 טונות באירופה) בהשוואה למשאיות דיזל (40.0 טונות), ואילו ההצעות שואפות להגדיל הקלה זו ל־4.0 טונות (סה"כ 44 טונות) ולהעלות את מגבלת המשקל של הסרן המניע מ־11.5 טונות ל־12.5 טונות כדי לטפל באובדן מטען עקב משקל הסוללה.

התיקון שואף גם לטפל באתגרי שוק התחבורה המשתנים ולהניע דה־קרבוניזציה. כדי להניע עוד יותר את המעבר מוצע להפסיק בהדרגה את השימוש במשאיות כבדות יותר המונעות בדלק המופק מנפט בתנועה בינלאומית משנת 2035, ולאחר מכן הקלות המשקל הנוספות יוגבלו לכלי רכב עם אפס פליטות.

הדיון המתמשך סביב ההצעה להגדיל את קצבת המשקל לכלי רכב עם אפס פליטות (מ־2.0 ל־4.0 טונות) ומגבלת המשקל של הסרן המניע (מ־11.5 ל־12.5 טונות) מדגיש מתח קריטי: איזון בין הצורך להתאים לטכנולוגיות נקיות חדשות וכבדות יותר לבין הצורך להגן על תשתית הכבישים הקיימת.

משקלי סרנים גבוהים עלולים להשפיע לרעה על תשתית הכבישים, במיוחד בהתחשב בגילם של יותר מ־50% מהגשרים האירופים - יותר מ־50 שנה ונבנו לעומסי תנועה קלים בהרבה. מצב זה מצריך שיקול דעת זהיר ופשרות פוטנציאליות כדי להבטיח שהמעבר לתחבורה ירוקה לא יביא בטעות להאצת התדרדרות התשתית או יחייב שדרוגים יקרים באופן מופרז. פתרון דיון זה ישפיע במידה רבה על הכדאיות הכלכלית ועל האימוץ הנרחב של רכבים כבדים נקיים, שכן קיבולת המטען היא גורם מפתח למפעילים.

הדאגה העיקרית נובעת כאמור מ"קנס המטען" של כלי הרכב הנקיים. למרות הגדלת המשקל הקיימת של 2.0 טונות למשאיות חשמליות, בפועל חבילת הסוללות מוסיפה לעיתים קרובות משקל רב לסרן המניע, מה שעלול לגרום לרכב להגיע למגבלת הסרן המניע של 11.5 טונות לפני ניצול מלא של המשקל הכולל המותר של 42.0 טונות. הדבר למעשה מציב את התובלה החשמלית בעמדת נחיתות מבחינת מטען בהשוואה למשאיות דיזל במקרים מסוימים, ועלול לעכב את אימוצה. הצעת הנציבות להגדיל את "אזור אוויר נקי" (ZEV) ל־4.0 טונות ואת מגבלת הסרן המניע ל־12.5 טונות מטפלת ישירות בבעיות מטען אלו, אם כי עלייה של טונה במשקל הסרן המניע נותרה מרכיב שנוי במחלוקת בשל השפעתה הפוטנציאלית על תשתית הכביש.