כיצד להפחית פליטות ולהעריך רכבים נטולי פליטות?
עם יותר מ-7,000 חברות ברחבי העולם שהתחייבו להגיע לאפס פליטות פחמן נטו, תעשיית התחבורה ניצבת בעין הסערה. אמנם רכבי תחבורה בינוניים וכבדים הם רק 1% מכלי הרכב על הכבישים, אך הם אחראים ל-20% בערך מהפליטות. ההכרח לצמצם את ההשפעה הסביבתית של ציי ההובלה ברור, אך הדרך לשם רצופה אתגרים טכנולוגיים, רגולטוריים וכלכליים.
פתרון כולל שיביא להפחתה ממשית בפליטות יצריך שילוב של טכנולוגיות: רכבים חשמליים, רכבים מבוססי תאי מימן ומנועי בעירה פנימית הפועלים על דלקים מתחדשים. אף על פי שהתעשייה נמצאת עדיין בשלבים מוקדמים של ייצור ותחזוקה של רכבים כאלה, החקיקה במדינות רבות, התמריצים הפיננסיים וההתקדמות בטכנולוגיות של סוללות ותאי דלק - כל אלו מביאים את המהפכה הזו אל סף מימוש.
תקנת ACT שהתקבלה באוגוסט 2022 בקליפורניה דורשת ש-40% עד 75% מהמכירות של רכבי תחבורה כבדים ובינוניים יהיו של רכבים נטולי פליטות עד 2035. עשר מדינות נוספות בארה"ב כבר אימצו את התקנה, ויחד הן יותר מרבע משוק הרכב הכבד בארה"ב.
מגמה זו הביאה לכניסת שחקנים חדשים וותיקים לשוק. טסלה, שהציגה את המשאית הסמי חשמלית הראשונה ב-2017, הציתה תחרות טכנולוגית. יצרניות כגון וולוו ודיימלר כבר מציעות משאיות חשמליות עם טווחים של עד 500 מייל, וחברת ניקולה מספקת משאיות מימן מסחריות עם 112 יחידות שנמכרו במחצית הראשונה של 2024. לחברות כגון Revoy יחידות חשמליות חיצוניות שניתנות לחיבור למשאיות דיזל קיימות - פתרון המאפשר מעבר הדרגתי לרכבים נקיים.
למרות הקדמה, אתגר מהותי נותר: העלות הכוללת של ההובלה (TCT). נתוני פיילוט שפרסמה חברת Ryder Electric מלמדים, כי בעבור צי חשמלי, העלויות של תחזוקה, תדלוק, רכישה ותפעול עלו ב-67% לעומת צי דיזל מסורתי. במציאות של מחירי דלק גבוהים, אינפלציה וקיבולת עודפת, רבות מהחברות אינן ממהרות להמיר את הציים שלהן.
קיימות דרכים חכמות לבצע מעבר מדורג:
- הבנת הטכנולוגיה: פנייה ליצרנים להבנה של הטווח, תשתית הטעינה, זמני אספקה ותמריצים ממשלתיים.
- מיפוי תשתית הטעינה/תדלוק: זיהוי תחנות קיימות או שותפות עם ספקי שירותי טעינה.
- ניתוח תשתית האנרגיה: בניית תחנות טעינה מצריכה תיאום עם חברות חשמל - התהליך עשוי להימשך יותר משנה.
- הערכות תפעולית: המעבר מצריך שינוי בתכנון לוגיסטי, בניהול חצרות ובאינטגרציה עם תוכנות תפעול קיימות.
בד בבד חברות כגון WattEV ו-TeraWatt מקימות תשתית טעינה רחבת היקף בארה"ב כשהן נעזרות במימון פדרלי וממשלתי. העתיד של משאיות אוטונומיות חשמליות, סוללות לטווח של 1,000 מיילים, תחנות טעינה על בסיס אנרגיה גרעינית מודולרית והמרות דיזל-לחשמל באמצעות סוללות חיצוניות, כל אלו כבר נמצאים בפיתוח.
מנהלי שרשרת האספקה יכולים - ואף צריכים - להיות שותפים בתהליך זה: מהשתתפות בדיונים רגולטוריים, דרך שיתוף פעולה בפיתוח ועד יישום הטכנולוגיות בשטח. הדרך לאפס פליטות אולי ארוכה, אך היא כבר סלולה, ומי שיתחיל ללכת בה כעת, יהיה הראשון שיגיע ליעד.
