דברים שאינם כתובים בספר החוקים

המידע בדפים להלן לא מיועד להעביר אותך את מבחני הנהיגה, אבל הוא בהחלט מיועד להעביר אותך ממקום למקום בבטחה ובהנאה. הוא נועד לנהגים ותיקים כמו לנהגים צעירים. הוא גם נועד לנהגים שכבר יודעים הכול.

אל תהיה מופתע

תורת הנהיגה במשפט אחד היא - לעולם אל תהיה מופתע. אל תהיה מופתע ממכונית שמופיעה לצדך לפתע, כאילו משום מקום; אל תהיה מופתע מרוכב אופניים או מהולך רגל שלא ראית קודם; אל תהיה מופתע משלט "עצור", שצץ לפניך לפתע ואינך יודע אם לעצור "עצירת פתאום" או להמשיך ולהתפלל לנס; אל תהיה מופתע מרמזור שעומד להתחלף לאדום, כשאתה כבר כמעט חוצה את הצומת במהירות; אל תהיה מופתע ממכונית הנוסעת לפניך ועוצרת עצירת חירום; אל תהיה מופתע ממהמורה בכביש, שגילית רק אחרי שהמכונית "קפצה לשמים"; אל תהיה מופתע לראות שלט המורה על עיקול בכביש, כשאתה כבר נמצא באמצע העיקול במהירות כזו, שהצמיגים שלך חורקים; אל תהיה מופתע מכדור שמתגלגל לכביש ואחריו ילד, או הולך רגל שמתפרץ לכביש - לפני כן הם היו בצדי הדרך, מרוכזים בעצמם; אל תהיה מופתע שאין מספיק לחץ אוויר באחד הגלגלים, ופתאום אינך שולט במכונית; אל תהיה מופתע שנגמר לך הדלק בעודך נוהג בדרך מהירה ואין תחנות דלק ברדיוס של מאות ק"מ; אל תהיה מופתע כשבלם היד גבוה מדי או בלם הרגל נמוך מדי, והם כבר לא עוצרים כמו שאתה מצפה.

נהיגה נכונה חוסכת ממך את כל ההפתעות האלה ועוד רבות אחרות. אם אתה מופתע בכל פעם מחדש, סימן שאינך נהג טוב ואתה מהווה סכנה ממשית למשתמשים האחרים בדרך וגם לעצמך.

לא להיות מופתע זה תנאי הכרחי לנהיגה בטוחה, אבל אינו מספיק. ישנם תנאים נוספים: לעולם לא לקחת סיכונים, לאמץ באופן מוחלט את כללי המוסר הנורמטיביים ולהיות מוסרי גם אם זה כרוך בחינוך מחדש ובמאמצים בלתי אפשריים, ולבסוף: לדעת לנהוג פשוטו כמשמעו.

נהגים רבים אינם מופתעים משום דבר. הם יודעים שהמכונית שלהם אינה תקינה, הם יודעים כל מה שנכתב לעיל, ובכל זאת לוקחים סיכונים וממשיכים לנהוג. השילוב בין נהג שרמת המוסר שלו נמוכה לנהג שלוקח סיכונים הוא שילוב הרסני והרה אסון. גם אם עכשיו, למזלם, נהגים אלה לא גורמים תאונה, הם מייצרים הרבה מקרים של "כמעט תאונה" וגורמים למשתמשים האחרים אי שקט, עצבנות, חוסר ביטחון ופחדים.

הנהג הטוב

מיהו הנהג הטוב?

נהג שלעולם אינו מופתע; נהג שבשום תנאי, בשום מצב ובשום נסיבות לוקח סיכונים; נהג שרמת המוסר שלו גבוהה ומגלה אזרחות טובה; נהג שמבחינה מוטורית שולט ברכב בכל רגע, גם במצבים קריטיים.

בעת נהיגה, יחד עם הנופים משתנה שדה הראייה. נהג טוב מכוון את נהיגתו ואת ערנותו על פי שדה הראייה המתגלה לו. אם שדה הראייה קצר, עליו להאט את מהירות נסיעתו ולהגביר את הערנות. כששדה הראייה מאפשר לו לראות למרחק, הוא יכול להגביר את המהירות ולנהוג בנחת. הכלל הוא שעליו להיות בטוח שהוא יוכל לעבור את הדרך הנראית לפניו, לרבות צדי הדרך, בביטחון מלא ובנחת.

נהגים רבים נוהגים בהנאה. בשבילם הנהיגה אינה מעמסה שצריך להיפתר ממנה. המכונית גומעת את הדרך וכל הזמן מתגלה לנהג שדה ראייה חדש. כל עוד קטעי הדרך המתגלים הם "בשליטת" הנהג, הוא נוהג בביטחון ובהנאה. רק נהג פזיז ייכנס לקטע דרך שאינו מוכר לו במהירות שאינה הולמת את הססנותו וספקותיו.

הנוהג בדרך צריך לדעת בכל עת מי הם המשתמשים האחרים בדרך, לרבות הולכי רגל ורוכבי אופניים. עליו לדעת באיזה רכב הם נעים, לאן פניהם מועדות, באיזו מהירות הם נוסעים, אם רכב עוצר או עצר, אם הנהג עצבני, אם הוא גבר או אישה, צעיר או מבוגר, שיכור או פיקח. הנהג הטוב מעבד את כל הנתונים האלה, ונוהג על פיהם. המידע החשוב הזה מאפשר לו שליטה מלאה על רכבו ללא הפתעות. עליו להכיר כל מה שקורה לפניו, כל מה שקורה מאחוריו וכל מה שקורה מצדדיו. עליו להתאים את נהיגתו, ערנותו ותשומת לבו לכל מה שמתרחש בסביבתו תוך שימוש במלוא חושיו.

לנהגים המנוסים כל אלה באים באופן טבעי. האחרים צריכים לשנן אותם.

כללי עשה ואל תעשה

* אל תתעקש לממש את זכויותיך בדרך. גם אם צבע הרמזור התחלף לירוק והדרך כולה "שלך", עליך להסתכל שמאלה וימינה כדי לוודא שאין נהג שמתעקש להספיק לעבור את הצומת במהירות ובאור אדום.

* אם האור ברמזור עומד להתחלף לאדום וחובתך לעצור לפני הצומת, עליך לבדוק במראה אם הנהג שנוסע אחריך מתכוון לעצור גם הוא. אולי הוא מאמין שתצליח לעבור את הצומת, והוא אחריך. במקרה זה עליך לאותת לו על ידי לחיצות חוזרות על בלם הרגל, או להפעיל את אורות האזהרה כדי לשכנע אותו שאתה עוצר (אור מהבהב מושך יותר תשומת לב מאור קבוע).

* כשנהג נוהג בנתיב מסוים במהירות מסוימת, הוא נוהג בנתיב "שלו". אם אתה רוצה להשתמש באותו נתיב, עליך "לבקש ממנו רשות" ולעשות זאת בלי להפריע לו, ובוודאי בלי לגרום לו לעצור או אפילו להוריד את רגלו מדוושת המאיץ. עליך לנהוג במהירות גבוהה מזו של המכונית שברצונך לעקוף, ולחלוף על פניה עד שנוצר מרחק ביטחון הולם ביניכם. רק לאחר שתהיה בטוח שאתה יכול להיכנס לנתיב נסיעתו בלי לגרום לו להאט ובלי לאיים על ביטחונם של המשתמשים האחרים בדרך, תעבור נתיב. אל תעבור מנתיב לנתיב באופן נחפז. בכך אתה מסכן את המשתמשים האחרים בדרך וגורם להם אי שקט.

* אם אתה עובר מנתיב לנתיב או פונה שמאלה, אינך יכול להסתפק במראות כדי לוודא שאינך מפריע לאיש. עליך להעיף מבט לשמאלך כדי לבדוק אם יש רכב צמוד אליך הנמצא מחוץ לשדה הראייה המתקבל דרך המראות.

* אל תנהג במהירות גבוהה ממהירות תגובתך. בעשותך כן אין לך שליטה על הרכב. אין לך ביטחון שתצליח לעצור את המכונית אם המכונית הנוסעת לפניך תעצור עצירת פתע.

* עליך להכיר את הרכב שנע לפני המכונית שלפניך ואת זו שלפניה עד גמר שדה הראייה שלך.

* דינה של "כמעט תאונה" כדין תאונה. ההבדל היחיד הוא שהפעם המזל שיחק לך.

* בשום פנים ואופן אין לעשות תנועות פתאומיות או להחליט החלטות חפוזות, למעט עצירה או פעולת חירום אחרת שייעודה מניעת תאונה (אם תנהג לפי ההוראות לא תזדקק לכך).

* אסור להבהיל נהגים אחרים על הכביש או הולכי רגל. אם אתה מתקרב להסתעפות, לדרך ראשית, למעבר חצייה או לפנייה ולפניך תמרור מתן זכות קדימה לרכב אחר או להולך רגל, אל תגיע אליהם במהירות גבוהה ותעצור רק ברגע האחרון (אל תיתן למשתמשים האחרים בדרך את זכותם כאילו אתה נותן להם מתנה).

* אם אתה נאלץ לנסוע בדרך מהירה במהירות אטית מהמצופה ממך, עליך לנהוג אך ורק בנתיב הימני ביותר, לרדת מהדרך בהזדמנות הראשונה ולהשתמש בדרכים חלופיות - צדדיות. אם אתה נאלץ לנסוע במהירות אטית במיוחד, עליך להפעיל את אורות האזהרה כדי לאותת לנהגים שמאחוריך ולאלה שמאחוריהם על נסיעתך האטית. חשוב מכול: לא להשיב לנהגים שעוקפים אותך ומקללים בעת עקיפה.

* אל תתקרב מאוד למכונית הנוסעת לפניך. אם אתה יכול לעקוף בבטחה, עשה זאת. אם לא, שמור על מרחק ביטחון עד שהדרך תתפנה ותאפשר לך לעקוף בבטחה.

* התרחק מנהגים שאינם ראויים לדעתך לנהוג, כי הם חושבים עליך בדיוק אותו דבר. אל תתווכח איתם במילים, ובוודאי שלא בפעלולי נהיגה. התרחק מהם גם אם לשם כך עליך להאט את מהירות נסיעתך. תן להם לעקוף אותך ולהתרחק ממך מרחק רב.

* כשאתה מחכה לאור ברמזור שיתחלף כדי לפנות שמאלה ואחריך שיירת מכוניות, אל תשתהה עם התחלף האור לירוק. פנה בזריזות, וזכור שגם הנהגים האחרים מעוניינים לפנות לפני שהאור ברמזור יתחלף לאדום. הראשונים מאחוריך אינם מתרגשים, אבל אלה שמאחוריהם מתעצבנים. אין צורך להמתין לאור הירוק כדי לשלב הילוך. עליך להיות מוכן לקראת האור הירוק.

* לעולם אל תעקוף מימין תוך ירידה לשוליים.

* אל תפנה שמאלה מנתיב המיועד לנסיעה ישר כאשר חץ ברור מורה על כך, ובמיוחד כשמכוניות רבות ממתינות לפנות שמאלה.

* לרגע אל תפסיק לראות את הדרך לפניך.

* קרתה תאונה ולא זקוקים לך. חלוף על פני התאונה כאילו לא קרה דבר ושחרר את עצמך ממקום התאונה במהירות האפשרית. עשה זאת בלי להסיח את דעתך מהדרך ותוך הקפדה יתרה על הדרך והמשתמשים האחרים בה. אל תיגרר אחר הנהגים הסקרנים ותעצור רק כדי לספק את סקרנותך. האטה גורמת לעיתים לפקק תנועה ולתאונות.

* קרתה תאונה ואתה בין הראשונים שהגיעו אליה, או שאתה עד לתאונה. עצור בצד הדרך במרחק ביטחון, לבש את האפוד הזוהר והושט עזרה כמיטב יכולתך עד שיגיעו כוחות העזרה והביטחון.

* תמיד תן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה, ובכל הזדמנות שאתה יכול גם לא במעבר חצייה. אם הולך רגל עושה שטות, אין זה אומר שמותר לדרוס אותו.

* נהג שדורס חתול לא בכוונת זדון, ידרוס גם אדם לא בכוונת זדון.

* לעולם תהא לעזר לנהג במצוקה, בתנאי שהנהג והמצוקה אמיתיים (היזהר ממתחזים למטרות זדוניות).

* אל תשתמש בצופר למטרות תקשורת, לא במקום מיושב ולא מחוצה לו. לא לשם כך נוצר הצופר (גם לא כדי שיתנגן).

* מצאת מקום חנייה? ודא שאינך חוסם דרך יציאה של מכונית אחרת ושהנהג יוכל להיכנס לרכבו בנוחות. מנע את הנזק הקל למכונית השכנה עם פתיחת דלת מכוניתך.

* בשום אופן אל תנסה להתנקם בנהג שבו אתה חושד בגרימת נזק או שגזל ממך זכות קדימה.

* כמו שישנה שפת גוף לאנשים, ישנה שפת גוף למכוניות. התקשורת נעשית באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הנהגים: חזות המכונית, תנועות גוף וידיים של הנהגים ושל היושבים לצדם, האצות והאטות, צופרים, אורות, הגה, רדיו/טייפ וכדומה. השתמש בשפת הגוף של המכוניות אך ורק לצורך נהיגה בטוחה, זהירה ונעימה.

* מומלץ שבכל עת הרכב שבו אתה נוהג יהיה נקי ומסודר מבפנים ומבחוץ. רכב נקי ומסודר מזמין נהיגה רצינית, אחראית ומהנה. רכב מלוכלך, דפוק מכל הצדדים, עם צבע מתקלף, חלקים תלויים על בלימה וכדומה, מזמין נהיגה רשלנית ובלתי אחראית.

* עליך להיות בטוח שהצמיגים ברכבך תקינים, לרבות הצמיג הרזרבי, שלא איבדו את אחיזתם בכביש ואינם מאבדים את לחץ האוויר המומלץ. צמיג שלחץ האוויר בו יורד, עלול לאבד את לחץ האוויר לפתע, ואם הדבר קורה במהירות גבוהה, קרוב לוודאי שתתרחש תאונה קטלנית.

* רכבך חייב להיות תקין בכל עת ומכל הבחינות: כל האורות והפנסים תקינים ומכוונים; רפידות הבלימה במצב טוב; שום סימנים לנזילות שמן; דוושת בלם הרגל גבוהה דייה וידית בלם היד נמוכה דייה; שמן, מים, מגבים וסוללה תקינים; מראות נקיות ומכוונות; מגן מפני סנוור השמש תקין; שום מדבקה מיותרת על השמשות הקדמית או האחורית; מדבקת הרישוי לא מסתירה או מצמצמת את שדה הראייה.

* עליך להקפיד שהשטיחון מתחת לרגליך אינו מכסה את אחת מדוושות הנהיגה ומפעיל אותה ללא צורך. בכך תמנע מצב שכשאתה לוחץ על הבלם, השטיחון לוחץ בו בזמן על דוושת הדלק.

תשתיות ומזג אוויר

שלא כמו הדעות הנשמעות חדשות לבקרים, האחריות לנהיגה בטוחה מוטלת באופן מוחלט ובלעדי על הנהגים. חד משמעית, הנהג חייב להתאים את נסיעתו לדרך, ולא להיפך. אם חלילה מתרחשת תאונה, האחריות כולה נופלת על הנהג (או הנהגים). שום תירוץ - שהדרך היתה משובשת, או מזג האוויר היה גרוע, או הראות היתה לקויה וכדומה - לא יכול להתקבל ולהוות צידוק כלשהו לתאונה. אם אינך יכול לנהוג בביטחון מלא בגלל תנאי הסביבה, מוטב שלא תנהג עד שהתנאים יאפשרו לך להמשיך. אל תיקח סיכונים. אם הדרך משובשת או תנאי מזג האוויר קשים, עליך להתאים אליהם את נהיגתך וערנותך. גם אם אתה ממהר להגיע ליעדך, עליך לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים כדי לעבור את השיבושים ולהגיע למחוז חפצך בבטחה.

יותר מדי פעמים מופיעים בתקשורת אנשים חשובים מתחום התחבורה ומטילים את האחריות לריבוי התאונות על התשתיות הלקויות. כאילו לתשתיות יש ישות משל עצמן אשר גורמת לתאונות רבות. טענות אלה, לא רק שאינן נכונות אלא הן גורמות נזק רב. זהו חוסר אחריות להטיל את האחריות לתאונות על התשתיות. אם נקבל קביעה זו, הרי שבדרכים צדדיות, ששם אין שום סיכוי לתשתיות ראויות, מותר שיקרו תאונות... אסור לתת לנהג שגרם תאונה תחושה שהוא אינו אשם בתאונה, ושהאשם העיקרי הוא התשתיות. אמירות אלה משחררות את הנהגים מאחריות לתאונות שהם גורמים. השלב הבא יהיה לשחרר אותם מעונש.

כולנו רוצים תשתיות מתקדמות, מחלפים בכל צומת, כבישים עם ארבעה נתיבים ומעקות ביטחון איתנים בשולי הכבישים, מעקות ביטחון בין מסלולים (שמא נהג יעבור ממסלול אחד למסלול המנוגד), מערכות רמזורים חדישות ומשוכללות בצמתים ללא מחלף ומצלמות אוטומטיות שיתעדו את עברייני הרמזורים (אני מתנגד למצלמות המשמשות מכמונות מהירות, כפי שיפורט להלן).

נמצא שנפח התנועה בקטע דרך מסוים אינו ביחס ישר למספר הנתיבים. לפיכך הוספת נתיבים אינה יעילה. ריבוי נתיבים עוזר מעט כאשר ישנם פקקי תנועה והתנועה זורמת בעצלתיים. במקרים אלה, הוספת נתיב מגדילה את מספר המכוניות בפקק ומאפשרת לו לנוע קצת יותר מהר. ריבוי נתיבים במסלול שהתנועה בו זורמת מהר מגלה נתיבים "מתים", שנהגים משתמשים בהם פחות. ברוב המקרים, נהג ממהר יבחר בנתיב השמאלי ביותר, ונהג שאינו ממהר יבחר בנתיב ימני. אם נהג מאחוריך נושף בעורפך, פנה לו את הנתיב, אולם רק לאחר שאתה מוודא שאתה יכול לעשות כן בבטחה. פינוי חפוז הוא מתכון לתאונה.

אין ספק שתשתיות מודרניות מקטינות את מספר התאונות, וכתוצאה מכך קטֵן משמעותית מספר הנפגעים. למטרה זו כולנו מייחלים. אבל ניתוח מעמיק של התועלת שבתשתיות מודרניות מלמד על שתי תוצאות: האחת, התועלת שאינה מוטלת בספק ואשר אין לה תחליף היא שהתשתיות המודרניות גורמות לנו להגיע למחוז חפצנו מהר יותר. ככל שהתשתיות מודרניות יותר אנו מגיעים מהר יותר ומקצרים את זמן השהייה בדרכים. זוהי מטרה חשובה כשלעצמה. התוצאה השנייה בעייתית. מתברר שהתשתיות המודרניות, בכל הנוגע לתאונות, משרתות דווקא את הנהגים המסוכנים. התשתיות המודרניות גורמות לנהגים מסוכנים לעשות פחות תאונות.

לבד מהתועלת החשובה, שאין לזלזל בה, של קיצור זמן השהייה בדרכים, התשתיות המודרניות אינן תורמות דבר לנהגים הטובים. הנהגים הטובים אינם זקוקים למעקות ביטחון. הם לא עברייני רמזורים. הם בכלל לא עבריינים. (אולי רק עברייני מהירות. ומי לא?) מזווית צרה אפשר לומר דבר אבסורדי: במובן מסוים התשתיות המודרניות מעודדות עברייני תנועה.

המצלמות המשמשות מכמונות מהירות גורמות יותר נזק מאשר תועלת. הן מעכירות את האווירה העכורה ממילא בין המשטרה לנהגים. הן מעלות את הדימוי השלילי של המשטרה בכך שהן מייחסות לה את הדימוי של "משטרה רודפת" במקום "משטרה עוזרת". מאחר שמרבית הנהגים נוסעים מעל המהירות המותרת, גם אלה השומרים על חוקי התנועה באדיקות רואים במצלמות "ציידות" של דוחות קלים. אילו היתה מועלית המהירות המותרת למהירות שהציבור יכול לעמוד בה, היתה הצדקה למצלמות המשמשות מכמונות מהירות.

נזק נוסף שמייצרות המצלמות הוא פחד מפני דוחות בלתי מוצדקים. כבר הזכרתי שנהגים רגועים הם נהגים טובים יותר. המצלמות משיגות מטרה הפוכה. הן גורמות לכך שנהגים ינועו בכבישים עם רגשות אשם כבדים ועם פחדים וחששות. ה"תועלת" היחידה של המצלמות היא להעשיר את אוצר המדינה. גם כך מסתובב הנהג הישראלי עם ההרגשה שהוא מעין כספומט של האוצר, של הרשויות המקומיות ושל תחנות הדלק.

הכותב הוא לשעבר חבר הנהלה פעיל במועצה הלאומית למניעת תאונות (בהתנדבות), מחבר הספר "טיפה משלי" ומרצה לשעבר בטכניון.