בקשה לתביעה ייצוגית: הסכם שכירות או עסקה למכירת רכב

בקשה לאישור תביעה ייצוגית הוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א נגד חברת בלו סקאי 2000 השכרת רכב מת"א, העוסקת בהשכרה ומכירה של רכבים. במבוא לבקשה נאמר, כי היא עוסקת בהתנהלות פסולה של החברה, שבמסגרתה נכרת הסכם הנחזה להיות הסכם לשכירת רכב, על אף שמדובר בעסקת מכירת רכב לצד העמדת הלוואת מימון לרכישה, וכי החברה עצמה מתייחסת להסכם כהסכם מכירה והעמדת הלוואה.

עניין זה, מציין המבקש, עו"ד שמואל כהן תושב ירושלים, קיבל ביטוי הן במסגרת המו"מ בטרם ביצוע העסקה הן בשיחות שהתקיימו לאחר ביצוע העסקה. גם תוכן ההסכם ותנאיו מלמדים באופן מובהק שמדובר בהסכם מכירה ולא בהסכם שכירות.

לטענת המבקש, בדיעבד מתברר שההסכם נועד לרמות את כל לקוחות החברה, וכי מעבר להטעיות הבוטות העולות ממנו ומצג השווא שלפיו מדובר בהסכם שכירות, מדובר בהסכם אחיד המקפח את זכויות הלקוחות והגורם להם נזקים ממוניים ובלתי ממוניים.

בטרם חתימת ההסכם ובשלבי המו"מ הוצג למבקש, כי עסקינן בעסקת רכישה, ואולם בעת חתימת ההסכם "שלפה" החברה הסכם אשר כותרתו בלבד מתארת את ההסכם האמור כהסכם שכירות. המבקש מציין, כי נאמר לו כי זה ההסכם שעליו חותמים כל לקוחות החברה, וכי מדובר בנוסח אחיד שאינו ניתן לשינוי. ההסכם בין החברה לכל לקוחותיה זהה. אי אפשר לשנות את נוסחו למעט בעניין גובה התשלום החודשי - נתון המשתנה בהתאם לסוג הרכב.

לטענת המבקש, עיון קל בהסכם מעלה תוכן שונה לחלוטין, ולמעשה עסקינן בהסכם מכירה. לדבריו, באמצעות הכתרת ההסכם כהסכם שכירות, החברה מצדיקה לכאורה גביית כספים רבים שלא כדין, וגורמת ללקוחותיה נזקים רבים על ידי קביעה של תנאים מקפחים בהסכם. מצג השווא של החברה, כי כביכול מדובר בהסכם לשכירת רכב, סולל לחברה את הדרך להוסיף ולהחסיר מההסכם סעיפים. כך היא מקפחת את זכויות לקוחותיה וגובה תשלומים רבים שלא כדין.

המבקש מפרט את רכיבי הנזקים הנגרמים בשל סילוף העובדות והכתרת ההסכם למכירת רכב והעמדת הלוואה למימון הרכישה כהסכם שכירות: הגבלת נסיעה ברכב לסך קילומטרים שנתי ותשלום 1.5 ש"ח על כל קילומטר של חריגה מרף זה; גביית דמי טיפול בסך 76 ש"ח בעבור כל הסבה של דו"ח תעבורה וגביית דמי טיפול בעבור תשלום בעד נסיעה בכבישי אגרה; שלילת הזכות להנחה באגרת רישיון הרכב בגין תג נכה המשויך לרכב והמזכה את בעליו בתשלום אגרה מופחתת בסך 28 ש"ח; גביית תשלום חודשי בסך 82 ש"ח בעבור שירותי איתור; ירידת ערך הרכב בגין רישום "יד" נוספת בבעלות הרכב, ובמיוחד שעה שמדובר בחברה - הדבר גורם לירידה רבה יותר של ערך הרכב; גביית תשלומי ריבית מופרזים; חיוב הלקוח לתקן את הרכב במוסכי החברה.

לטענת המבקש, החברה גובה, בניגוד גמור להסכם, עמלות שלא כדין בגין החזרת הוראת קבע על ידי הבנק. אין בהסכם כל אזכור לחיוב בעמלה במקרה של הוראת קבע שסורבה על ידי הבנק.

החברה גם מנצלת את תשלום אגרת רישוי הרכב דרכה כדי להטעות את לקוחותיה ולגבות מהם אגרת רישוי מוגדלת. הלכה למעשה היא מחויבת בסכום מופחת בהרבה מסכום אגרת הרישוי שהיא גובה מלקוחותיה. עוד נטען, כי החברה גובה מלקוחותיה תשלומים חודשיים ביתר הגבוהים מהתשלום הנקוב בהסכם בין הצדדים.

לסיכום, נטען בבקשה, החברה בוחרת להציג את הסכם המכר כהסכם שכירות ובכך מתעשרת שלא כדין על חשבון לקוחותיה ועל חשבון תשלומי המיסים במגוון דרכים.