תביעה ייצוגית נגד ליס פור יו

בקשה לתביעה ייצוגית בסך של יותר מ-13 מיליון שקלים הוגשה נגד ליס פור יו מבית קרסו מוטורס (מכונה גם פסיפיק רכב ותחבורה). התביעה הוגשה לבית משפט המחוזי מחוז מרכז בלוד על ידי עו"ד גיא סרוסי ועו"ד אהוד גרי, בשם איילת סימונדס ואחותה ענת מרץ, אשר לדבריהן החברה ניסתה לחייבן באלפי שקלים שלא כדין.

על פי התביעה, איילת סימונדס שכרה ב-7 במרס 2018 רכב מסוג קיה פיקנטו מחברת ליס פור יו ל-30 חודשים. סימונדס נענתה לכל הוראות החברה המשכירה, ובין השאר הפקידה פעמיים את רכבה במוסך מורשה, שם עבר שני טיפולים תקופתיים שעליהם שילמה מכיסה. היא גם הורתה לביתה להשיב את הרכב בחלוף 30 חודשים בדיוק, וכך היה.

להפתעתה של סימונדס, מספר ימים לאחר השבת הרכב הגיעה אליה דרישת תשלום בסך 6,870 שקלים מעבר למוסכם, בעבור הוצאות לא ברורות ובהן "טיפול", "אובדן אחריות יצרן", "השבה לקדמות" ו"שבעה ימי שכירות". בין השאר דרשה ליס פור יו מסימונדס פיצוי בגין ימי שכירות ביתר, למרות שדאגה להשיב את הרכב, באמצעות ביתה, לאחר 30 חודשים בדיוק.

בשלב זה, נטען בתביעה, ניסתה ליס פור יו לחייב את הוראת הקבע של סימונדס בהוצאות שדרשה. לדברי עורכי הדין סרוסי וגרי, אם הפעולה הייתה צולחת, ספק אם סימונדס הייתה שמה לב לחיוב. מאחר שניסיון החיוב של הוראת הקבע כשל, פנו נציגי ליס פור יו לסימונדס עצמה, וזו סירבה לשלם ודרשה הסברים.

לדברי עורכי הדין אנשי החברה פנו מייד לאחותה של סימונדס, ענת מרץ, אשר חתמה בעבורה על ערבות להסכם, ודרשו ממנה לסלק מייד את החוב. משסירבה גם האחות לשלם את החוב, החלו ליס פור יו במאמצי גבייה נגד השתיים. השתיים ניאותו לשלם את "חובן" לחברה, תחת מחאה.

עורכי הדין ששכרו, סרוסי וגרי, פנו לחברת ליס פור יו וביקשו הסברים. בחברת הליסינג טענו כי תאריך ההשבה של הרכב הוא קלנדרי, וגם אם סימונדס שכרה אותו ב-7 במרס 2018, היה עליה להשיבו עד 1 בספטמבר 2020, משום שזוהי תחילתו של חודש קלנדרי. לדברי עורכי הדין סרוסי וגרי, דרישה זו נעדרת מההסכם שעליו חתמו הצדדים.

עוד טענו, כי למרות שבהסכם ההשכרה מצוין שחברת הליסינג היא זו שתישא בעלות הטיפולים התקופתיים לרכב, ולמרות שמרשתם העבירה את רכבה לטיפול תקופתי בתקופה זו על חשבונה, עדיין המשיכה החברה לטעון כי סימונדס דילגה על טיפול תקופתי, ובכך גרמה לאובדן האחריות על הרכב. לפיכך, טענה ליס פור יו בחלוף מספר ימים ממועד השבת הרכב, על הלקוחה לפצותה בסך נוסף של 3,500 שקלים בעבור אובדן אחריות לרכב.

עורכי הדין של סימונדס פנו לחברת קיה ושאלו אם באמת פגה אחריות היצרן בנסיבות כאלו. נאמר להם כי אחריות היצרן לא פגה כלל וכלל. הדבר חושף, טוענים עורכי הדין, שלטענותיה של ליס פור יו לא היה בסיס במציאות.

אלא שבכך לא תמו ניסיונותיה של חברת ליס פור יו לחייב את סימונדס בחיובי יתר, טענה התביעה. החברה הוסיפה לדרישותיה דרישה שהלקוחה תממן מכיסה תיקונים שנדרשו כביכול ברכב, למרות שהרכב הושב כשהוא תקין לגמרי, למעט בלאי סביר (עלות שאמורה להתגלגל על החברה). "לחיזוק טענותיה של ליס פור יו, צורף לדרישתה מסמך לא ברור, הנחזה להיות דו"ח שמאי, אך אין הוא דו"ח כזה כלל וכלל" טענו עורכי הדין סרוסי וגרי.

ליס פור יו התבקשה להציג קבלות על התיקונים שעבר כביכול הרכב, ואשר בעטיים נדרשת סימונדס להחזרים, אך בחברה התעלמו ממכתבם של עורכי הדין וסירבו להעביר אליהם כל ראיה כי בוצעו תיקונים כלשהם ברכב.

עורכי הדין סרוסי וגרי הגישו בשם סימונס ומרץ בקשה להכיר בתביעתן כתובענה ייצוגית. התביעה הוגשה לבית משפט המחוזי מחוז מרכז בלוד. בבקשה לתביעה הייצוגית הוערך השווי של תביעות חברי הקבוצה. חברי הקבוצה חולקו בבקשה לייצוגית לחמישה תתי קבוצות:

תת קבוצה א': לקוחות החברה ששילמו לה תשלום בגין "ימי שכירות" או "הפרש ימי שכירות" וכיו"ב על אף שהשיבו לחברה את הרכב לכל המאוחר במועד המוסכם.

תת קבוצה ב': לקוחות החברה ששילמו לה בגין עלות טיפול, בכלל זה טיפול שנתי, על אף שהוסכם כי החברה היא שתישא בעלות זו.

תת קבוצה ג': לקוחות החברה שחויבו בגין "השבה לקדמות" או "נזקים לרכב" וכיו"ב, חיוב המתבסס על "שמאות" מטעם החברה, שנערכה שלא בנוכחות הלקוח, וזאת בלי שהחברה הודיעה ללקוח כי באפשרותו להגיש חוות דעת שמאית נגדית, ובלי שהציגה אסמכתאות לעלות התיקון של הנזקים בפועל.

תת קבוצה ד': לקוחות החברה ששילמו לה תשלום בגין "אובדן אחריות" או "אובדן אחריות יצרן" וכדומה, למרות שאחריות היצרן לא אבדה/פקעה/נגרעה, או במקרים שבהם פגה האחריות ללא קשר להתנהלות הלקוח.

תת קבוצה ה': מי שנתן ערבות ללקוחות החברה והוא "ערב יחיד" כהגדרת מונח זה בחוק הערבות, חתם על כתב ערבות בסכום בלתי מוגבל לטובת לקוחות החברה והחברה גבתה ממנו כספים בגין ערבותו זו.

לצורכי הבקשה הניחו המבקשות באמצעות עו"ד סרוסי ועו"ד גרי, כי מספרם של חברי תת קבוצה א' הוא 1,200 מקרים בשנה ו-8,400 מקרים בשבע שנים, שבהן נגבו דמי שכירות או ימי שכירות וכיו"ב בניגוד לדין. סך הנזק של חברי תת קבוצה א' מוערך בבקשה ב-3,360,000 שקלים.

את מספרם של חברי תת קבוצה ב' העריכו בבקשה ב-300 מקרים בשנה וב-2,100 מקרים בשבע שנים, שבהן חויבו לקוחות שלא כדין בגין טיפול. סך כל הנזק של חברי תת קבוצה ב' מוערך בבקשה ב-2,310,000 שקלים.

מספרם של חברי תת קבוצה ג' הוערך בבקשה ב-300 מקרים בשנה וב-2,100 מקרים בשבע שנים, שבהן חויבו לקוחות שלא כדין בגין השבה לקדמות, תיקון נזקים וכיו"ב. הנזק הממוני של חברי תת קבוצה זו הוא 3,360,000 שקלים.

מספרם של חברי תת קבוצה ד' הוערך בבקשה ב-150 מקרים בשנה וב-1,050 מקרים בשבע שנים, שבהן חויב הלקוח שלא כדין בגין אובדן אחריות יצרן וכיו"ב. הנזק של חברי תת קבוצה ד' מוערך ב-3,255,000 שקלים.

את מספרם של חברי תת קבוצה ה' העריכו בבקשה ב-100 מקרים לשנה וב-700 מקרים בשבע שנים, שבהן נגבו מהערבים כספים מכוח ערבותם שלא כדין. סך הנזק של חברי תת קבוצה ה' מוערך ב-770,000 שקלים.

סך הנזק הממוני המצרפי של חברי כל הקבוצה הוא 13,055,000 שקלים. כמו כן נתבע מהחברה תשלום אגרה בסך 16,256 שקלים.

עורך הדין גיא סרוסי ממשרד עורכי הדין גיא סרוסי https://www.sm-lawyers.co.il/ מתמחה בעקיצות נדל"ן, תביעות ייצוגיות, הליכי הוצאה לפועל, חדלות פירעון ומו"מ מול בנקים ונושים אחרים על הסדרי חוב.