מר-בד וגברת רישיון
פעילותו של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים
נהיגה ברכב היא רצף פעולות שנעשות בדריכות רצופה, במצב ישיבה קבוע, שבו הנהג נוהג כלי רכב ומסיע אותו ממקום למקום, וכן מתניע, עוצר ומחנה אותו - כל זאת בבטיחות. פעולות אלו מורכבות משתי מטלות: האחת, קליטה ועיבוד של נתוני נהיגה (קריאה של מצגי לוח המחוונים, ראייה ושמיעה של המתרחש בכלי הרכב ומחוצה לו ותחושות התנועה של כלי הרכב), והשנייה, הפעלה נכונה של אמצעי הנהיגה בכלי הרכב להתאמה של תנועתו ועצירתו לתנאי הנהיגה במסלול הנסיעה כדי להגיע ליעד בשלום (ללא התנגשות או פגיעה).
רישיון נהיגה יינתן רק למי שנבדק ונמצא עומד בכל המטלות האלו. בחינת המיומנויות הוטלה על משרד הבריאות - המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד), שנועד להיות "הרופא המוסמך" מטעם רשות הרישוי במשרד התחבורה, ולמעשה לייעץ למשרד התחבורה מי כשיר מבחינה רפואית לנהוג ובאיזה רכב.
” ועדת הערר יכולה לקבל את הערר אך לקבוע מגבלות, או לקבל את הערר אך לקבוע כי העורר יחויב בבדיקות חדשות בעוד שנה או יותר, או שלא יוכל להגיש בקשה להרחבת הרישיון לפני שיעברו מספר שנים שקבעה בהחלטה “
על פי פקודת התעבורה, כאשר רופא המטפל באדם שגילו משש-עשרה שנים מאבחן אצלו מחלה וסבור כי אותו אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו או את זולתו מחמת אותה מחלה, עליו לדווח על המחלה לרשות שקבע שר הבריאות. חלק מהרופאים במערכת הבריאות הציבורית, כגון רופאים בקופות החולים ובבתי חולים, הנדרשים לדווח לרשות הרפואית על מטופלים בעלי רישיונות נהיגה שבשל שינוי במצבם הרפואי אינם כשירים לנהיגה - למשל בשל נטילת תרופות מסוימות, אנשים שהם חולי נפש או אנשים לאחר אירוע לב - אינם עושים זאת באופן סדיר. הסיבה העיקרית לאי-הדיווח היא אי-נעימות מהמטופל. אין כיום גורם שאוכף על הרופאים לפעול בהתאם לתקנות התעבורה.
נהגים המגיעים לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, מופנים אליו על ידי גורמים שונים, והרופא המטפל בהם, שכאמור מחויב לדווח, הוא רק אחד מאותם גורמים. בין השאר משרד הרישוי מפנה למכון הרפואי נהגים בעלי בעיות בריאותיות שמבקשים רישיון נהיגה או מחזיקים בו, נהגים שמבקשים רישיון נהיגה לרכב ציבורי ולרכב משא כבד, משתמשי סמים, משתמשי אלכוהול ומי שהורשעו בכך, עברייני תנועה מועדים ועברייני תנועה בתום השלילה, וכן נהגים המופנים לבדיקה מפאת גילם ונהגים שצברו נקודות רבות על פי שיטת הניקוד.
ישנם נהגים המופנים למרב"ד על ידי משטרת ישראל לאחר שהיו מעורבים בתאונות דרכים, אחרים מופנים על ידי בית המשפט, ונכי משרד הביטחון המופנים על ידי המשרד.
נהגים אשר מופנים למרב"ד בשל החשש כי אישיותם אינה בשלה לנהיגה או שהם אינם כשירים מבחינה קוגניטיבית או פסיכיאטרית, עוברים לרוב שרשרת בדיקות אשר במסגרתה נערכים להם ריאיון אישי, מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים ושיחה עם פסיכולוג או פסיכיאטר.
רשאי לנהוג, או לא
כאשר מאותרת בעיה קוגניטיבית, נבדק תהליך חשיבה רציונלי הנשען על המנגנונים תפיסה, זיכרון, שיפוט והצדקה המלווה במודעות לפעולת החשיבה עצמה. המצב הפסיכולוגי שנמצא קשור לסיכון בנהיגה והמשמש לאבחון הוא נטייה להתנהגות אנטי-נורמטיבית, להתנהגות תוקפנית, לאימפולסיביות וללקיחת סיכונים. מצד שני, מידת האחריות החברתית, נטייה לפעול באופן בוגר, אחראי ושקול, מיקוד שליטה, זהירות כללית ויעילות בתפקודים קוגניטיביים נחשבים לגורמים מגנים.
מחלות נפשיות כגון הפרעה דו-קוטבית, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, OCD וסכיזופרניה עשויות לגרום קושי אמיתי בזמן הנהיגה העלול לסכן את הנהג ואחרים. עם זאת מחלה או הפרעה נפשית אינן מונעות מאדם לנהוג. אנשים רבים הסובלים מהפרעות וממחלות נפשיות מטופלים בתרופות ונוהגים כהלכה.
” כאשר רופא סבור כי אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו או את זולתו מחמת מחלה, עליו לדווח על המחלה לרשות שקבע שר הבריאות. חלק מהרופאים במערכת הבריאות הציבורית אינם עושים זאת באופן סדיר “
פסיכיאטר הבודק את הנהג מתייחס ליכולות הנהיגה של הנבדק, לתקינות קבלת ההחלטות שלו ולפרמטרים נוספים על פי שיקול דעתו המקצועי. הפסיכיאטר מלקט כל מידע רלוונטי על יכולותיו הקוגניטיביות ומצבו הנפשי של הנבדק וממזג אותו. הוא מנתח את הנתונים ומסיק מסקנות רלוונטיות לכושר הנהיגה של הנבדק. במקרים מסוימים נחוצות בדיקות נוספות, משלימות, והפסיכיאטר עשוי להפנות את הנבדק לערוך בדיקות כאלה ואחרות בשביל להשלים את המידע שחסר לו.
בעיות וחוסרים נוירולוגיים עלולים לשמש מחסום לנהיגת רכב. אמנם אין מחקרים שנבדקו בהם התנגשויות בין כלי רכב באוכלוסייה הסובלת מהפרעה נוירולוגית כלשהי, אך סימני מחלה שכיחים במחלות נוירולוגיות רבות עלולים לשבש יכולות נהיגה, למשל שינויים במצב ההכרה, בלבול, שינויים בכוח השרירים ובתיאום פעולת השרירים.
בעת הערכת התאמה רפואית לנהיגה של נבדק עם בעיה נוירולוגית, נדרש לקבוע אם התסמינים והסימנים של הפרעת-תפקוד גופנית, שכלית והתנהגותית מאפשרים לנהוג בתנאי הבטיחות הנדרשים. הפרעת-הכרה, הפרעת-ערנות, מצבי בלבול, שדה ראייה לקוי או סחרחורות - כל אלה פוסלים לנהיגה בדרך כלל. הפרעה בכוח השרירים והפרעה בתיאום פעולות השרירים מצריכות קביעה אם הימצאותן מאפשרת לנהוג כלי רכב בתנאי הבטיחות הנדרשים.
ועדת ערעורים
כל החלטה של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים נתונה לערעור. מבקש רישיון נהיגה או בעל רישיון נהיגה הרואה עצמו נפגע מהחלטת המכון הרפואי, רשאי להגיש ערר בפני ועדת ערר תוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על ידי רשות הרישוי. ועדת הערר רשאית לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לשנותה, לבטלה, להורות על בדיקה מחודשת או להחליט החלטה אחרת ככל שיחייב העניין.
ועדת הערר פרשה סמכות זו ביד רחבה, והיא יכולה בין השאר לבחון את כושר נהיגתו של המערער מנקודת הראייה שלה, ולבדוק אותו בנושאים שלא נבדקו על ידי המכון הרפואי. כך לדוגמה, מי שנכשל במכון הרפואי בשל אי התאמה אישיותית ונמצא כי הוא סובל מבעיות קרדיולוגיות, עלול למצוא עצמו "נכשל" בוועדת הערר בשל עניינים שלא עלו כלל במכון הרפואי. בשל כך עלול אדם שביקש להעלות את דרגת הרישיון שלו במכון, למצוא עצמו מאבד גם את רישיונו הקיים, שבו כלל לא נגע המכון. כמו כן ועדת הערר יכולה לקבל את הערר אך לקבוע מגבלות (טריטוריאליות, זמני נהיגה וכדומה), או לקבל את הערר אך לקבוע כי העורר יחויב בבדיקות חדשות בעוד שנה או יותר, או שלא יוכל להגיש בקשה להרחבת הרישיון לפני שיעברו מספר שנים שקבעה בהחלטה.
על החלטות ועדת הערר אפשר אמנם לערער בפני בית משפט מנהלי, אך מידת התערבותו בהחלטות אלה תהיה מצומצמת אך ורק לשאלות משפטיות, ובית המשפט אף לא ישים עצמו במקום החלטות מקצועיות של רופאי ועדת הערר.
