איפה לעצור בתמרור עצור?

הנאשם, מר זורנו, הועמד לדין באשמה כי נהג את רכבו ברח' העצמאות בעכו ובהגיעו לצומת עם רח' דרך הארבעה לא ציית לתמרור ב-37 ("עצור ותן זכות קדימה") שהיה מוצב בכיוון נסיעתו. הנאשם כפר בעובדות וטען כי עצר. גם לשוטר שרשם לו את הדו"ח, שבעקבותיו הוגש כתב האישום, אמר הנאשם כי עצר והדבר אף נרשם בדו"ח. שני הצדדים הסכימו כי לפני הכניסה לצומת, בכיוון נסיעתו של הנאשם, מוצב תמרור "עצור" (ב-37). כן הסכימו כי בסמוך לתמרור ה"עצור" מסומן קו עצירה על הכביש.

בפני בית המשפט עמדו שתי גירסאות באשר למה שארע. מחד, גירסת השוטר לפיה הנאשם לא עצר כלל, לא לפני קו העצירה ולא לפני הכניסה לצומת ומאידך, גירסת הנאשם, הנתמכת בעדותו של עד ראייה, לפיה עצר את הרכב לפני קו העצירה, הנמצא לפני מעבר חציה המצוי במקום, כדי לאפשר להולכת רגל לעבור ולאחר מכן גלש באיטיות ונכנס לצומת תוך כדי פניה ימינה, מבלי לעצור פעם נוספת.

לאחר שמיעת גרסאות הצדדים קבע כב' השופט אלטר קיימות שתי עובדות שאינן שנויות במחלוקת והן: ראשית, כי מהמקום בו נמצא קו העצירה אין שדה ראיה המאפשר לנהג העוצר את רכבו לפני קו העצירה לראות את תנועת כלי הרכב בדרך הארבעה. שנית, אחרי קו העצירה ועד שהנאשם נכנס לצומת, הנאשם לא עצר את הרכב, אלא נסע לאט עד שהגיע לצומת ואז פנה ימינה.

לאור קיומן של שתי עובדות אלו קבע כב' השופט כי אין צורך בהכרעתו בין שתי הגירסאות שכן, לדעתו, יש מקום לקבוע כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום בין אם גירסת השוטר היא הנכונה ובין אם גירסת הנאשם היא הנכונה.

השופט אלטר קובע: "מעיון בתוספת ל"הודעה בדבר קביעת סוגי תמרורים, צורתם, משמעותם ואופן הצבתם" עולה כי תמרור ב-37 מורה לנוהג ברכב כדלקמן: "עצור! תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה שלפניך".

הדגש הוא על מתן זכות הקדימה וההוראה לעצור באה אך ורק כדי להבטיח שהנהג יעצור את רכבו עצירה מוחלטת, במקום בו הוא יכול לראות היטב את התנועה בדרך החוצה שלפניו, ויסתכל לשני הצדדים, ימין ושמאל, כדי לוודא שאין תנועה בדרך החוצה.

”  מתן זכות קדימה הוא העיקר וההוראה לעצור באה אך ורק כדי להבטיח שהנהג יעצור את רכבו עצירה מוחלטת, במקום בו הוא יכול לראות היטב את התנועה בדרך החוצה שלפניו  “

התמרור אמנם אינו מורה היכן בדיוק צריך הנהג לעצור, אולם מאחר שהעצירה באה כדי להבטיח מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, ברור שהעצירה צריכה להתבצע במקום ממנו ניתן לראות היטב את התנועה בדרך החוצה. לעצירה במקום ממנו לא ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה משני הכיוונים, אין בעצם כל משמעות ואין בה כל צורך.

על מקום העצירה, כאשר מוצב תמרור ב-37 לפני הכניסה לצומת, ניתן ללמוד מהוראות תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה, הקובעת לאמור: "נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר".

אמנם ישנה פסיקה הקובעת כי במקום שסומן קו עצירה על הכביש, חובה על הנהג לעצור לפני קו העצירה ואין הוא רשאי לבחור מקום עצירה אחר, גם אם לפי השקפתו במקום העצירה האחר יש לו ראות טובה (ראה, למשל, דברי כב' השופט מר ע. מודריק בע"פ (ת"א) 353/98), אולם פסיקה זו יוצאת מתוך הנחה שקו העצירה מסמן "את המקום בו יוכל הנוהג ברכב לראות את התנועה החוצה בצורה הטובה ביותר", כדברי כב' השופט מר ש. לוין, ברע"פ 952/99, המציין בפסק הדין כי הוא סבור שבאותם מקרים בהם מוכח שמקו העצירה אין שדה ראיה המאפשר לראות את התנועה בדרך החוצה, לא רק שהנהג רשאי שלא לעצור לפני קו העצירה ולבחור במקום עצירה אחר, אלא שחובה עליו לעשות כן, שכן עצירה לפני קו עצירה, באין יכולת לראות את התנועה בדרך החוצה, אינה מאפשרת את השגת מטרת הצבת התמרור שהינה, כאמור, עצירה לצורך צפייה על התנועה הנעה בדרך החוצה, משני הכיוונים, כדי לתת זכות קדימה לכלי רכב הנעים בדרך החוצה.

לדברי השופט לוין, באותם מקרים שבהם ממוקם קו העצירה במקום ממנו אין שדה ראיה ולא ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה, יש להתעלם מקו העצירה וחובה לנהוג כאילו אין בנמצא קו עצירה היינו, חובה לעצור במקום בו יוכל הנוהג ברכב לראות את התנועה בדרך החוצה.לכן, גם אם הנהג עוצר לפני קו העצירה, לא די בכך ועליו לשוב ולעצור פעם נוספת, לפני היכנסו לצומת, במקום שממנו הוא יוכל לראות היטב את התנועה בדרך החוצה.

כב' השופט אף התייחס לעובדה כי שגם השוטר, האמור לאכוף את הציות לתמרורים, הבין שכך צריך ליישם את הוראות התמרור "עצור", והראיה שאמר בעדותו כי "בצומת הזה, מכיוון שאין שדה ראייה מקו העצירה, אני נוהג לא לרשום דוחות למי שלא עוצר בקו העצירה אבל עוצר לפני היציאה לצומת".

בסופו של יום ולאור העובדה שמקו העצירה לא ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה כמו גם בשל העובדה כי הנאשם לא עצר לפני כניסתו לצומת "במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה", כהוראת תקנה 64 (ד), קבע כב' השופט אלטר כי הנאשם לא ציית להוראות התמרור ב-37 שהיה מוצב בכיוון נסיעתו ולפיכך מצא את הנאשם אשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שלעיתים, כאשר מוצב תמרור "עצור" בכיוון הנסיעה, לא די לעצור לפני קו העצירה. במקרים בהם קו העצירה ממוקם באופן אשר אינו מאפשר קבלת שדה ראייה מלא יש להתקדם פעם נוספת לאחר העצירה, עד לשלב בו מתפנה שדה הראייה. בשלב זה יש לעצור פעם נוספת ולוודא מתן זכות קדימה לכלי הרכב בכביש. רק אז ייחשב הנהג כמי שציית לתמרור ה"עצור".

הכותב הינו מומחה בתחום הנזיקין והתעבורה.