אכיפה תוך שימוש במצלמות אלקטרוניות

ברחבי הארץ פזורות מצלמות אלקטרוניות רבות לאכיפת עבירת מהירות והמכונות מצלמות א3 (אכיפה אלקטרונית אוטומטית). מצלמות אלו אוכפות בצמתים גם עבירה של מעבר בצומת בניגוד לאור האדום שברמזור. המצלמות אלו הותקנו כבר משנת 2011 ושימשו למחלוקות בבתי המשפט בעניין אמינותן ואמינות התוצאות המופקות מהן.

בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע התכנס הרכב מיוחד של שלושה שופטים לדיון בשלושה כתבי אישום, שהוגשו נגד נאשם בעבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר. האישום מבוסס על ממצאי מצלמות א3.

הנאשם כפר במיוחס לו. עיקר כפירתו הייתה כפירה עקרונית - באמינות מערכת מצלמות א3 ובתקינות ההפעלה של המערכת על כל שלביה, בכלל זה שלב הקמת העמדות ושלבי התחזוקה של המערכת.

במרכז הדיון עמדה השאלה: האם המדידות שמבצעת מערכת א3 אמינות, ואפשר להתבסס על תוצאות המדידות לצורך הרשעה במסגרת הליך פלילי?

לצורך הוכחת אמינות המכשיר בדיון שהתנהל בבית המשפט, הצטיידה המדינה בחוות דעת של מומחים רבים מהארץ ומחו"ל, בכלל זה חוות דעת של נציג היצרן אשר מתגורר בהולנד, חוות דעת של ראש המעבדה להנדסת רכב בטכניון, חוות דעת של ראש ענף תאימות ואלקטרו מגנטיקה במכון התקנים וחוות דעת נוספות של מהנדסים ואנשי מחשוב.

יצוין, כי קדמו לפסק הדין בתיק הנוכחי שתי הכרעות דין סותרות של שני בתי משפט לתעבורה. האחת בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע. שם קבע בית המשפט כי הוכחה בפניו אמינות מערכת א3, בין היתר לאחר שהוצגו בפניו נתונים שלפיהם המערכת עומדת בדרישות התקן, והמערכת על כלל חלקיה קיבלה תו תקן.

הכרעת השין השנייה ניתנה בבית המשפט לתעבורה בעכו. שם קבע בית המשפט, כי לא הוכחה בפניו אמינות מערכת א3, לאחר שהתברר שבעת שבוצעו מאות ניסויים במעבדה הולנדית, לא נכחו במקום המומחה מטעם מכון התקנים ואף לא נציג אחר מטעם המכון. בית המשפט קבע, כי לא הוכחה התאמת מערכת מצלמות א3 לתקן הנטען, אף לא לכאורה, וצוין כי "מדובר בהליך פגום, ומוטב היה בנסיבות שפורטו לעיל, שתו התקן לא היה מוענק למערכת מלכתחילה."

מדידת הזמן

באופן עקרוני, השיטה המדעית שעליה מבוססת מערכת א3 היא מדידת הזמן שבו הרכב עובר מרחק ידוע מראש, כאשר ה"סטופר" שאיתו נמדד פרק הזמן, מופעל בתחילת הקטע הנמדד ומופסק בסיומו של הקטע הנמדד, על סמך פענוח הפרעות לשדה האלקטרו-מגנטי שמייצר הרכב החולף מעל אותו שדה שמייצרת מערכת א3.

במילים אחרות, מערכת א3 מודדת את הזמן שבו חולף רכב קטע דרך שאורכו ידוע מראש, ולאחר שזמן זה נמדד וידוע למערכת, היא מחשבת את אורך הדרך חלקי הזמן שנמדד, כדי לקבוע את מהירות הרכב באותו קטע דרך.

בכל נתיב נסיעה שבו משתמשים במערכת א3, מותקנות בכביש שתי לולאות זהות, שהמרחק ביניהן ידוע (בדרך כלל 2.5 מ'). הלולאות נחרצות בתוך הכביש, ובתוך החריצות מטמינים כבלים. שני קצוות הכבל שמוטמן בכל לולאה מלופפים זה בזה ונמתחים לאורך הכביש עד שולי הדרך. שם, בצד הדרך, מתרכזים כל הכבלים היוצאים מכל הלולאות ומחוברים לזרם חשמלי אשר יוצר את השדה המגנטי שמעליו חולפים הרכבים הנמדדים.

כאשר רכב עובר על פני הלולאה (שהיא הלכה למעשה גלאי), הוא מייצר הפרעה בשדה האלקטרו-מגנטי. ההפרעה האלקטרו-מגנטית הייחודית שיצר הרכב עוברת דיגיטציה, ולמעשה מתקבלת מעין חתימה של הרכב הספציפי, שאותו אפשר לאפיין בגרף מתמטי של ציר הזמן וציר התדר. התדר מושפע מהמסה המתכתית של הרכב.

הפרעות אלו גורמות למערכת להתחיל במדידת זמן. המדידה מתחילה בעת המעבר על פני הלולאה הראשונה, ומסתיימת בעת המעבר על פני הלולאה השנייה. מערכת א3 משווה את אותן הנקודות בשתי הלולאות, ואת הזמנים שבהם הרכב הגיע מהלולאה הראשונה לשנייה בהתייחס לאותן נקודות.

כדי לבדוק את אמינות מצלמות א3, ביצעה המשטרה ניסויים. מהירות הרכב שבאמצעותו בוצע הניסוי, נמדדה בו בזמן על ידי מערכת א3 ועל ידי מכשירי VBOX או VIDEOBOX. מכשירים אלו משמשים היום בעולם את רוב המעבדות שבודקות רכבים ואת יצרני הרכבים בעת ביצוע הבדיקות בטרם הפצת כלי הרכב לציבור.

מכשירי הויבוקס והוידאובוקס קובעים את המהירות והמרחק של הרכב הנמדד על סמך שבעה לוויינים לפחות. שישה מתוכם משמשים לקביעת מרחק, ואחד למדידת זמן. רמת הדיוק שלהם נעה בין 0.1 קמ"ש ל-0.

בית המשפט קבע בהכרעת הדין שהמדינה הציגה בפניו תוצאות מבחן שטח שנעשה באמצעות הטכניון. במבחן בוצעו יותר מ-700 מדידות מהירות תקינות. המהירות נמדדה בו בזמן הן על ידי מערכת א3 הן על ידי מכשירי ויבוקס או וידאובוקס.

המערכות פועלות בשיטת מדידה שונה לחלוטין לצורך מדידת המהירות של רכב נתון. מערכת א3 מודדת את הזמן שבו רכב עובר קטע דרך שאורכו ידוע. הזמן נמדד על ידי "סטופר" אשר הפעלתו בתחילת הקטע הנמדד ועצירתו בסיום הקטע הנמדד נעשות על ידי דיגיטציה של הפרעה לשדה אלקטרו מגנטי שמייצרת מערכת א3. במכשירי ויבוקס ווידאובוקס, המרחק והזמן נקבעים ונמדדים על ידי שבעה לוויינים לפחות.

בכל המדידות שבוצעו, ההפרש הגדול ביותר בין המהירויות שנמדדו בשני המכשירים היה 2.8 קמ"ש. לפיכך מידת הסטייה של מערכת א3 עומדת בדרישות התקן ברמה גבוהה, שכן התקן מתיר סטייה של עד 3 קמ"ש± כשהמהירות היא עד 100 קמ"ש, וסטייה של עד 3%± כשהמהירות גבוהה מ-100 קמ"ש.

בית המשפט קבע, כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי מערכת א3 מספקת נתוני מהירות מדויקים ואמינים לגבי כלי הרכב שנמדדים על ידה, ואפשר להתבסס על תוצאות המדידות לצורך הרשעה במסגרת הליך פלילי.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה. sgilad-Law.co.il