האם נהג מרכיב עדשות מגע צריך להסירן מעיניו ולהציגן לשוטר כדי להוכיח שאכן נהג עם העדשות בעיניו?

שאלה זו העסיקה לאחרונה את כבוד השופט טננבוים מבית המשפט לתעבורה בירושלים, בתיק מדינת ישראל נגד אבקסיס.

העובדות היו כדלקמן:

הנאשם הואשם בעבירה על תקנה 03 לתקנות התעבורה (התשכ"א 1691, להלן: התקנה), הואיל ונטען כי נהג ברכב בלא שהרכיב משקפיים או עדשות מגע, שאותם הוא חייב להרכיב לפי תנאי רישיון הנהיגה שברשותו. במסגרת הדיון בעניינו, עלתה השאלה אם שוטר יכול לבקש מנהג הטוען כי הוא מרכיב עדשות מגע, להוכיח לו זאת על ידי הסרת העדשות, ואם כן, איך ומתי רשאי השוטר לבקש.

לא הייתה מחלוקת כי בתאריך 40.2.01, סמוך לשעה 54:91, הנאשם נהג באופנוע בירושלים. הנאשם נעצר על ידי שוטר בגין חשד לעבירת תנועה אחרת. כאשר ביקש השוטר מהנאשם להציג רישיונותיו, הסתבר לשוטר כי ברישיון הנהיגה של הנאשם מופיעה החובה להרכיב משקפי ראייה או עדשות מגע בעת נהיגה.

הנאשם לא הרכיב משקפי ראייה, אלא שלטענתו שנטענה מייד, הוא הרכיב עדשות מגע. השוטר ביקש מהנאשם להוריד עדשה אחת כדי להיות משוכנע שבחזקתו עדשות, אולם הנאשם סירב לעשות כן.

אין חולק על כך כי ברשותו של הנאשם עדשות מגע. גדר המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה האחת והיחידה: האם במועד הרלוונטי לאישום, הרכיב הנאשם עדשות מגע, או שמא לא. התביעה ביקשה ללמוד מסירובו של הנאשם להוריד את העדשה כי הוא לא הרכיב את העדשות עת עצר אותו השוטר. לעומת זאת, לטענת הנאשם סירב להוריד את העדשה מאחר שרכב על אופנוע ביום גשום, ולא היו בידו התנאים להורדת העדשה בכביש. עוד טען הנאשם כי מספרו במשקפיים הוא 5.4, כך שבוודאי היה חייב להרכיבם, שכן בלעדיהם אין מתאפשרת לו כל תנועה.

בסיטואציה זו עלתה השאלה, האם אך בשל סירובו של הנאשם להוריד את עדשות המגע, ניתן לזקוף לחובתו חזקה כי לא הרכיבן? מצד שני, עולה השאלה אם הדרישה מהנהג להוריד את עדשות המגע סבירה.

במהלך הדיון העיד השוטר כי הוא נוהג לבקש מנהגים להוריד עדשת מגע. נהג אשר נכון מייד לעשות כן, בדרך כלל פוטרו השוטר מהפעולה היות והוא מאמין לו. אולם, נהג המביע מייד את סירובו, השוטר מניח כי אין לו עדשות ואז נרשם לו הדוח. כבוד השופט הבהיר כי "מבחן" זה נראה לו בעייתי כדי לקבוע אם הנהג הרכיב עדשות מגע או לא. זאת, הואיל וטבעם של דברים הוא כי ישנם נהגים החוששים יותר וישנם נהגים החוששים פחות. ישנם "שחקני פוקר" טובים יותר וטובים פחות. סירובו או אי סירובו של נהג להוריד עדשות מגע אינו מלמד בהכרח על הרכבתן או על אי הרכבתן.

מכאן עבר כבוד השופט לדון בשאלה העקרונית, והיא האם רשאי שוטר לבקש מנהג להסיר עדשת מגע, ומהי הדרך לבדוק אם נהג אכן מרכיב עדשות מגע.

כבוד השופט ציין כי אין חולק על כך שדרכי האכיפה והבדיקה מחייבות בחירה בדרך הפחות פוגעת בחירותו, בשלמותו, בפרטיותו ובכבודו של אדם. כך למשל, בפסק דין לוין שניתן זמן קצר לפני כן על ידי השופט לוי בבית המשפט העליון (על פי 40/1461 לאוניד לוין נגד מדינת ישראל), נקבע כי דרכי בדיקת הדם לגילוי שכרות ייעשו רק לאחר מיצוי הבדיקות הפוגעות פחות בפרטיותו של אדם, כגון בדיקת נשיפה. כבוד השופט קבע כי במקרה שלפנינו אין בחוק או בתקנות הוראות שעל פיהן ניתן לבדוק אם נהג מרכיב עדשות מגע. במצב דברים כזה, ניתן ללמוד על דרך של היקש, ומכוח עקרון, קל וחומר כי יש להכפיף את דרכי הבדיקה לעקרונות היסוד הקבועים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אחד מעקרונות היסוד הוא עקרון המידתיות, שקובע בין השאר בחינת קיומן של דרכים חלופיות לבדיקה הפוגעות פחות.

כבוד השופט סבור כי אין חולק שבקשה להורדת עדשת מגע איננה חיפוש חיצוני או פנימי כמשמעותה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד, התשנ"ו - 6991). מדובר בפעולה שגרתית שמתבצעת בדרך כלל על ידי כל מרכיב עדשות. אולם אין גם חולק כי הורדת עדשות מגע בסיטואציות מסוימות יכולה להפוך לבלתי אפשרית. דוגמה קלאסית לכך היא הסיטואציה שלפנינו: נעצר נהג הרכוב על גבי אופנוע - כלי רכב פתוח, בשעת ערב חשוכה בחורף. בתנאים אלה, אך טבעי הוא כי נהג יסרב להוריד את העדשה. דרכו של עולם היא שאין אנשים מסתובבים ברחובה של עיר עם כלי האחסון של העדשות, חומרי ניקוי וכדומה. עדשת המגע שבירה, קלה להיאבד וקשה למציאה.

לאור זאת פסק כבוד השופט, כי אין שוטר רשאי לדרוש מאדם להוריד את העדשה רק לשם בדיקה אם מרכיב הוא עדשות אם לאו. רק אם יש לשוטר חשד כלשהו כי הנהג איננו מרכיב עדשות, רשאי הוא לבקש ממנו להוריד אחת מהן, וכמובן גם זו תוך שהוא מאפשר לנהג תנאים סבירים להתכונן לכך: לרחוץ את ידיו אם ירצה, וכדומה. אולם סתם כך, לצורך בדיקה, אין הוא רשאי לעשות כן.

מרכיב או לא מרכיב?

כאן דן השופט בשאלה המתבקשת, שהיא כיצד יכול שוטר לבדוק אם נהג מרכיב עדשות מגע, אם לאו. יכולה להיטען הטענה, כי אם לא נתיר דרישה זו, נמצאנו עושים את כוונת המחוקק פלסתר, משום שאין דרך אפקטיבית לבדוק אם הנהג מרכיב עדשות. השופט סבור כי הערה זו נכונה בחלקה, אולם אין בכך כדי להתיר בקשה גורפת להסרה של אחת מהעדשות. קיימות דרכים חלופיות לבדיקה. כך למשל, שוטר יכול לבצע בדיקת ראייה מאולתרת לנהג. אם אחרי "בדיקת ראייה" זו רואה הוא כי לפחות לכאורה הנהג רואה כיאות, אין סיבה לדרוש ממנו להסיר עדשה. סוגים שונים של עדשות נראים בתוך העין, אולם ברור כי הדרישה להוריד עדשה היא המוצא האחרון של השוטר. דרישה מנהג להוריד את העדשה רק כדי שיוכיח כי הוא מרכיב עדשות, זו דרישה בעייתית.

ההחלטה

לאור כל האמור לעיל, כבוד השופט טננבוים קבע כי הדרישה להורדת עדשות מגע אינה עומדת במבחן המידתיות, שמטרתה היא אך ורק לבדוק אם הנאשם מרכיב עדשה, אם לאו. שוטר אינו יכול לבקש מנהג להוריד עדשה מעינו רק כדי להוכיח לשוטר כי הוא מרכיב עדשה. במידה שקיים חשד סביר לשוטר כי הנהג איננו רואה כיאות, ומדובר בנהג שחובה עליו להרכיב עדשות, יכול השוטר לבקש ממנו להוציא את אחת העדשות כדי לוודא כי הוא אכן מרכיבן, אולם גם זאת בתנאים הולמים (ולא כמו במקרה שלפנינו, ברשות הרבים, בשעת ערב ובעת גשם).

שוטר רשאי לנקוט גם באמצעים אחרים, כגון בדיקת ראייה מאולתרת אם הוא רוצה לוודא כי הנהג אכן מרכיב עדשות. בלי לקבוע מסמרות, מבחן המידתיות הוא הקובע. במקרה שלפנינו, אין חולק כי לא נעשה כל ניסיון לבדיקה בדרך חלופית, וכי לא היה חשד סביר כי הנאשם איננו מרכיב עדשות. בנסיבות אלו, החליט כבוד השופט לזכות את הנאשם.

הכותב הינו מומחה בתחום הנזיקין והתעבורה.